1. בסופו של דבר, כך נדמה, הכל עניין של סבלנות וקשרים. כך ציין לעצמו, אולי, עמוס לוזון בחיוך אל נוכח טור הדעה של משה פרימו (במסגרת התוכנית "שער השבת" במוצ"ש). במדורו, מחה פרימו נגד החלטת ביה"ד המשמעתי של ההתאחדות, להפחית שלוש נקודות למכבי פ"ת. בכך הגיע לשיאו הספין שהוליך בהצלחה עמוס לוזון.
הימים הראשונים לאחר האירוע יהיו שייכים לפובליציסטים, ואלה אכן לא חסכו את שבטם מלוזון ומכבי פ"ת. אבל משיורד הנושא מהכותרות, עברו לעסוק בו עיתונאי החדשות, אלה שלא מתיימרים להציע פתרון, אלה שלפעמים הם חלק מהבעיה. אצלם כבר היה קל יותר להעביר את המסרים שביקשה מכבי פ"ת להעביר: שיש כאן "עליהום" תקשורתי, רק מפני שדעתם של בעלי טורים מסוימים צרה בהצלחתה של משפחת לוזון.
בין לבין, נדמה שנשכחה האמת. וקצת קשה להאמין, אבל בסיפור הזה יש אמת אחת ברורה שחורגת בהרבה מכל קטטה אחרת שהכרנו לפניה: שני בעלי תפקידים במועדון ובאצטדיון, שנמצאים על המגרש ברשות ובסמכות של מועדון הכדורגל מכבי פ"ת, הכו שחקן יריב. זו עבירה חסרת תקדים בחומרתה בליגת העל. לאור חומרת המעשה ניתן דווקא לומר כי העונש שספגה מכבי פ"ת הוא קל, אפילו קל מאוד.
זה לא הפריע לפרימו, בעונה הגדולה בתולדותיו, לטעון שהעונש מוגזם ולוקה בפופוליזם וכי מטרת הדיינים היתה לרצות את התקשורת (זאת שכאמור נתנה במה בעיקר לאיש אחד, עמוס לוזון, שהתראיין בנידון יותר מכל אדם אחר). אני מודה שבנסיבות אחרות הייתי חושד בפרימו שלא הצדק מעניין אותו, אלא טיב יחסי העבודה שלו עם מי שמנהלים את הכדורגל בישראל. אלא שפרימו בעצמו הזים את החשד הזה בעודו נרקם במוחי: אם כבר להוריד נקודות, זעם הטאלנט, למה לעשות זאת באופן שמשפיע על מאבקי הירידה ולא לחכות לעונה הבאה?
שזה, תודו, גאוני: קבוצה תיענש בהפחתת נקודות רק במקרים שבהם היא לא מעורבת במאבקי האליפות, מאבקים על מקום שמוליך לאירופה או במאבקי ההישרדות. מעתה העונש יהיה שמור אקסקלוסיבית רק לקבוצות מרכז טבלה. עם הגיון בריא שכזה, חשבתי, כנראה שבאמת פיו וליבו של פרימו שווים.
השבוע התברר שהטיזר של פרימו הצליח.
ברור לגמרי שרק צירוף מקרים הוא שגרם לפרימו לדעת כבר במוצ"ש מה יחליט ביה"ד בצהרי יום ראשון.
2. ציקי בהט היה חברי הטוב. גדלנו יחד באותה שכונה, הלכנו ביחד למשחקי כדורגל, התווכחנו כהוגן על כדורגל אנגלי (הוא היה אוהד ליברפול, אני עודני יונייטד). יומיים לפני יום הכיפורים של סתיו 2003, הוא נכנס למסעדת "מקסים" בחיפה ונרצח באחד הפיגועים הקשים של אותה שנה. מעניין מה הוא היה אומר על העובדה שבגלל כיבוד זכרו וזכר הנופלים במערכות ישראל ופעולות האיבה, ממש כמו הכבוד ליום הזיכרון לשואה, יאלצו בשבועיים הקרובים חובבי הכדורגל בישראל להחמיץ את העימות המדובר של השנה: זה שבין צ'לסי לברצלונה בחצי גמר ליגת האלופות.
ובעצם, על מי אנחנו עובדים? רק מעט אוהדים יחמיצו את צמד המשחקים. השאר יתכנסו אצל חברים עם צלחות לוויין, יחפשו אתרי אינטרנט שמעבירים את המשחק, ינקשו לפי סימן מוסכם בדלתותיהם של ברים אפלוליים שמקבלים "פיד" ישר מהלוויין.
איך אני יודע? כי בשנה שעברה, בדיוק בערב יום הזיכרון, אירחה מנצ'סטר יונייטד את צ'לסי במשחק שקבע את גורל האליפות. צ'רלטון שידרו את המשחק עד לסביבות הדקה השישים, ואז חדלו. אנחנו, חלק מהגרעין הקשה של האוהדים, התכנסנו בבית של אוהדת חמושה במקרן שמחובר למחשב וצפינו בהתמודדות דרך הסטרימר. סצנת הסיום של המשחק היתה הזויה: צפירת יום הזיכרון נשמעה, אנחנו נעמדנו דום, גרוננו חנוק מההתרגשות העצובה שממלאת את היום הארור הזה, ומולנו קיפץ סר אלכס והתחבק עם שחקניו בהתרגשות. לא היה שום דבר בלתי מכובד במעמד ההוא: לחלק מהנוכחים באירוע יש קשר ישיר למשפחת השכול. צפינו במשחק כמכורים, בשערים החנקנו צעקות שמחה שנשמעו יותר כיבבות, ואחר כך הלכנו ביחד לשיר שירים עצובים בכיכר.
לא אחת אירע כבר שמשחקים מכריעים באירופה אירעו בימי זיכרון בישראל. הזיכרון הקרוב ביותר הוא מלפני ארבע שנים, עת התייצבה צ'לסי של אברם גרנט למשחק מול ליברפול בחצי גמר הצ'מפיונס. אני לא נמנה על חסידי גרנט, אבל באותו ערב הוא עשה שירות גדול לא רק לספורט הישראלי כי אם למדינת ישראל כולה, כשעלה עם סרט שחור לזרועו ובתום המשחק כרע על ברכיו על הדשא ודמע מהתרגשות. די בכך שאולי ברחבי העולם שאלו את עצמם צופים במשחק לפשר הסרט השחור ושמעו לראשונה על יום השואה. הפרדוקס היחיד באותו הערב היה בכך שמרבית הישראלים צפו בשידור הישיר בערוץ "סאט 1" הגרמני. כך אירע שגרמנית נשמעה בבתים בישראל דווקא בערב יום השואה.
כבר אז היה ברור שאי אפשר למנוע מאוהדי הכדורגל לצפות במשחקים מכריעים ונדרש כאן פתרון שיאפשר את השידור ובה בעת יכבד את המעמד.
ויש כאן גם עוד נקודה למחשבה. בעלי זכויות השידור בישראל נמצאים במרדף תמידי אחרי מי שלטענתם פוגעים בזכותם: פאבים שמבצעים הקרנות המוניות ללא רשות, אתרי אינטרנט שמשדרים את המשחקים שלא כחוק. בעיקרון מדובר במלחמה אבודה מראש: על כל ערוץ אלטרנטיבי שייסגר לצפייה, יצוצו עשרה אחרים. בין היתר, הם יצוצו בגלל ערבים שכאלה, שבהם יש מעט מאוד אוהדי כדורגל שלא ייצמדו לצג המחשב. נסו אתם לשכנע אותם בעתיד שכדאי לשלם עוד עשרות שקלים בחודש לערוצי ספורט בתשלום.