נראה בהחלט כמו אחד ששווה סטירה (וירטואלית, כמובן). הוא ושכמותו הפכו את ישראל למה שבשבילנו, בצעירותנו, היה מחנה הקיץ, או יציאה לקומזיץ. מין הפנינג שכזה. מה גם שההשתתפות במחאות בעד הפלסטינים (או נגד ישראל) הפכה להיות מעין סמל סטטוס בכמה מדינות. ואולי זה גם נותן מקדמה אצל הבנות (והבנים).
אני מניח שכבר הבנתם שאין לי שום סימפטיה אל המטסים והמשטים והמוטסים והשוטים. אבל אין לי שום סימפטיה גם אל סגן מפקד החטיבה (סמח"ט) שלום אייזנר. מה זה צריך להיות, ההתנהגות הזאת? איך אפשר להכות אדם בפניו במוט ברזל?
שום פרובוקציה
באים "מקורבי" אייזנר ואומרים שהייתה פרובוקציה ושהבחור הדני היכה לפני כן את הסמח"ט בידו וגרם לשבר בשתי אצבעות, או משהו כזה. נראה שהמקורבים עוד לא החליטו מה בדיוק הייתה הפרובוקציה, שכנראה בכלל לא הייתה.
אפשר לנסות לקבל טענה של פרובוקציה כאשר שתי פעולות של הכאה מתרחשות בסמיכות: הדני מכה את אייזנר, וזה מחזיר לו עם הרובה בפניו. כלומר, אם המכה שהנחית אייזנר הייתה תגובה ספונטנית למהלומה שקיבל. אבל אפילו המקורבים לא טוענים זאת, מכיוון שהתמונות מספרות סיפור אחר. פרובוקציה, אם כן, לא הייתה ולא נבראה.
חבטה אידיאולוגית
אלא אם כן מגדירים את עמדותיו הפוליטיות של אנדריאס כפרובוקציה. שזה דבר חמור ביותר במדינה דמוקרטית, האמורה להיות סובלנית לכל הדעות והעמדות. נראה שהמכה שהנחית הסמח"ט אכן הייתה אידיאולוגית, לא צבאית. הערכה זו מקבלת חיזוק מתגובתם של אנשים השותפים לעמדותיו של אייזנר.
איך שפורסמה הפרשה התכנסו ובאו החשודים הרגילים. הרבנים ציקצקו פסוקים, הפוליטיקאים זעקו סיסמאות. ראשי הימין, ולא רק הקיצוני, התיצבו וקבעו שזה בסדר לתקוע רובה בפניו של אדם, שצריך לתת על זה צל"ש.
הגנה אוטומטית
ואני עומד תמה בפעם המי יודע כמה ולא רק לגבי ישראל - האם אין אנושיות בימין? האם אטימות ואובדן צלם אנוש הם חלק מהערכה הימנית? מילא לא לגנות, אבל לשבח מעשה אכזרי ואלים? מאיפה הם שואבים את ההצדקה להגנה הכמעט אוטומטית על אלימות כלפי ערבים ושמאלנים?
איפה הרב שיקום ויאמר שהסמח"ט נהג בצורה לא ראויה? איפה הציבור הדתי שישלח עצומה נגד רבנים המגלים אטימות מרושעת? הרי בציבור הדתי מתקוממים כאשר עושים לגביו הכללה. הם טוענים שמדובר רק בקיצונים חריגים. אם כך, למה הם שותקים? איך לא תיעשה הכללה, כאשר הציבור הדתי הנאור אינו אומר את דברו?