"איזו תאורה מיוחדת יש כאן הבוקר", התפעל יובל בן העשר כשעלה לחדרה של אמו בוקר מוקדם אחד, אי-שם במרכז רמת גן, והזדחל מתחת לשמיכה לספוג קצת חמימות. נדרשו לאמו כמה שניות כדי להבין שהתאורה המיוחדת היא בעצם זריחת השמש.
במשאל קטן שערכתי השבוע, עלה שלא רבים ראו זריחה יותר מפעם-פעמיים בחייהם. כשהייתי ילדה, לא זוכרת באיזו כיתה, קמנו מוקדם-מוקדם בבוקר, כשהיה עדיין חושך, וירדנו לשדה שמעבר לכביש לראות זריחה. היינו ילדים ולמדנו על השמש, על הירח ועל כדור הארץ. גם בחוויה ההיא ספגנו חמימות.
אבל סיפורי הזריחה רבים. דרור ונועה, למשל, התערבו על ארוחה איטלקית מי יהיה זה שיצליח לקום בזמן לזריחה. נועה הפסידה, והזמינה את דרור לפיצה וקולה בחיפה כשיהיה בסביבה. היום הם בסביבה עם ארבעה ילדים. "זה הסיפור הרומנטי הכי דבילי ששמעתי בחיים", אמר ערן, שלא יצא מגבולות גוש דן כבר כמה דורות, והוסיף שהוא בכלל חשב שהשמש זורחת רק במצדה.
השבוע, רק כדי לרענן את הזיכרון, קמתי בשש בבוקר כדי לראות זריחה מעל הרי שומרון. השמש עלתה בשש ושמונה עשרה דקות, והיא עשתה את זה ביופי הקדום שלה, שני פסי ענן דקיקים שהיו תלויים מעליה נצבעו בוורוד-כתום. הבתים שממולה נצבעו באדמדם עמוק, היער הירוק שמעליו עלתה נהפך שחרחר והרוח המזרחית פרעה בשערי. המראה יכול לעורר הרהורים קיומיים במי שיש לו זמן לכך. אם דבש של זריחה גורם לכם אי נחת, אני ממליצה לעלות על בניין גבוה במרכזה של עיר, רצוי שיהיה גורד שחקים.
סריקה קצרה אצל כמה מגדלים בתל אביב העלתה שאין בעצם אופציה מאורגנת. מצפה "קומה 49" במגדלי עזריאלי לא פתוח בשעות הזריחה. בניין קריית הממשלה לא איפשר לי לעלות "כי זה לא בטיחותי", וקטונתי מלהילחם באלוהי הנוהל.
מי שהסכימה לפתוח לנו דלת לגג הייתה אוניברסיטת חיפה. אז נסענו עד חיפה לראות זריחה מקומה 30 במגדל אשכול, שתוכנן במקור בידי אחד מחשובי האדריכלים המודרניסטים, אוסקר נימאייר. קמנו ממש מוקדם, ונסענו בתפר שבין חושך לאור. העלייה לקומה האחרונה בבניין הייתה מרגשת. צבעי הזריחה היו מרהיבים, ובתי הגדולה, יצרנית של משפטים בלתי נשכחים, אמרה שזה כמו השקיעה, אבל הפוך.
הבניין המזדקר הזה, שנראה לעתים כל-כך לא קשור לרכס הכרמל, נעשה פתאום מאוד צנוע כשרואים ממנו את כדור השמש עולה לאט-לאט. ואז, כשחוזרים ומביטים פנימה, אל פנים הקומה, על הקווים הפשוטים ועל החומרים הבסיסיים, הצניעות משתלטת על הנשמה.
בדרך חזרה עצרנו לשוקו ומאפה. אמנם הילדים איחרו קצת לשיעור הראשון, והיו עייפים במשך כל היום. אז מה?
מי שאין לו סבלנות לזריחות סמליות יכול פשוט לעלות על גג בניין כלשהו שפונה למזרח בסביבות שש בבוקר, עם ילדים, או בלעדיהם, עם בן זוג, או בלעדיו, לחכות בשקט ולהקשיב לקולות, ולנשום נשימה עמוקה לפני עוד יום עמוס.
אתר אינטרנט של זמני זריחה בכל השנה: http://cgate.co.il/navigation/sun_rise_set.htm
ועוד דברים שעושים מוקדם בבוקר: סיור בספארי ברמת גן, כשהוא עוד לא פתוח. תענוג אמיתי לאנשים כמוני שמתרחקים מצפיפות כמו מקניון. עלינו על רכבת של שלושה קרונות, פתוחה וללא חלונות, התמסרנו להדס המדריכה ויצאנו לשיטוט מאורגן. עצרנו בשטח הפתוח, וראינו את שולחן ארוחת הבוקר של הקרנפים, הראמים והזברות. צפינו בהם ממרחק מטרים בודדים בנינוחות ובלי לנסות להושיט להם במבה ודוריטוס. המשכנו להאכלת השימפנזים, הבבונים, השקנאים והפינגווינים, החוטמנים זקורי הזנב והג'ירפות.
הסיור היה מקסים ונעים, ולא צפוף. רק בקשה קטנה למדריכים: אמנם רוב משתתפי הטיול היו ילדים, אבל אין צורך לדבר בטון מתיילד. כל מה שהדס סיפרה היה מאוד מעניין גם בשבילי, ואפשר למצוא שפת אמצע שתפנה לכל הגילים.
ביציאה צפינו בפקקי תנועה כבדים על גהה, החוצה את האזור הפתוח. הספארי כבר נפתח, וקצת ריחמתי על בנות היענה ועל הזברות שדפקו על החלונות הסגורים של המכוניות כדי לקבל איזה ביסלי פיצה. "ספארי על הבוקר", סיור בוקר בספארי רמת גן. אורך הסיור כ-3 שעות, תחילתו ב-7:30. 65 שקלים לאדם ללא ארוחת בוקר, 87 שקלים עם ארוחת בוקר.