מאז תחילת שנות האלפיים, שיעור עורכי הדין בישראל, הנוטשים את המקצוע ועובדים במקצועות אחרים, עלה ל-30%. זהו אחד הנתונים המעניינים העולים ממחקר שפרסמה ד"ר לימור זר-גוטמן, ראש המרכז לאתיקה של עו"ד ע"ש וינר, מבית-הספא למשפטים ע"ש שטריקס של המסלול האקדמי, המכללה למינהל, בהסתמכה, בין היתר, על נתונים וניתוחים אשר פורסמו על-ידי עו"ד דודי זלמנוביץ מנכ"ל חברת GLawBAL. המחקר דן בהשפעות של הגידול ההולך וגובר במספר עורכי הדין בישראל.
בתחילת החודש הבא, ביום רביעי, 2 במאי 2012, ייגשו לבחינות לשכת עורכי הדין אלפי סטודנטים למשפטים שסיימו את שלב ההתמחות. בתום הבחינה, צפויים להיות בישראל יותר מ-50 אלף עורכי דין. כלומר, ישראל שברה כבר מזמן את השיא העולמי ביחס שבין מספר עורכי הדין למספר התושבים במדינה. עודף ההיצע של עורכי דין מביא לעלייה במספר הנוטשים את המקצוע ואלה עוברים לעסוק במקצועות אחרים.
ד"ר זר-גוטמן מציינת במחקרה כי המדד היחיד הקיים לבחינת שיעורי נטישת המקצוע, הוא מספר עורכי הדין הרשומים בלשכה, אך אינם משלמים דמי חבר משום שהם הגבילו את חברותם בלשכה. לדבריה, המדד הזה מראה שאין עלייה בשיעורי הנטישה של המקצוע, אלא שישנה אפילו ירידה קלה. שיעור הפסקת תשלום דמי החבר ללשכת עורכי הדין ירד לאורך השנים מ-13.6% בשנת 1971 ל-11.1% בשנת 2011.
אולם לדברי זר-גוטמן, בהתבססה בין היתר על נתונים של לשכת עורכי הדין, בפועל, שיעור עורכי הדין הנוטשים את המקצוע גבוה הרבה יותר ממה שמראה מדד זה, מאחר שעורכי דין רבים ממשיכים לשלם את דמי החבר על אף שאינם עורכי דין פעילים. "דמי החבר שחובה לשלם ללשכה אינם גבוהים, כך שגם מי שאינו עורך דין פעיל אבל רוצה לשמור לעצמו את האפשרות לפעול בעניין מסוים כעורך דין, או להציג עצמו כעורך דין ממשיך לשלם דמי חבר ומופיע במניין עורכי הדין הפעילים למרות שאינו כזה".
על-פי המחקר של זר-גוטמן, רק כ-12% מבין עורכי הדין שחדלים לעסוק במקצוע, מפסיקים גם לשלם דמי חבר. היתר משלמים דמי חבר גם לאחר שהם הפסיקו לעסוק במקצוע.
50% היו בוחרים במקצוע אחר
לדברי זר-גוטמן, קיימת עלייה משמעותית בשיעור נטישת המקצוע. "בשנת 1971 יזמה לשכת עורכי הדין סקר מקיף, שממנו עלה כי בשנה זו רק 10% מעורכי הדין דיווחו שהם עובדים במקצוע אחר".
מה הן הסיבות לעלייה הדרמטית בשיעור נטישת מקצוע עריכת הדין לאורך השנים? לדברי זר-גוטמן, הסיבה המרכזית לנטישה היא העלייה הגדולה במספר עורכי הדין בישראל לאורך השנים, שהובילה להיצע הרב שהגביר את התחרות והיקשה על פרנסת עורכי הדין. נתונים נוספים שיכולים להעיד על שיעורי נטישת המקצוע, נוגעים למספר עורכי הדין המחפשים קריירה שנייה. לדבריה, כבר יותר מעשור חברות השמה למשפטנים מדווחות על אחוזים גבוהים של עורכי דין הפונים אליהן בחיפוש אחר עבודה שאינה דווקא עריכת דין.
גם כאשר משווים את המצב בנוגע לשאלה - עד כמה עורכי הדין כיום מרוצים מהעיסוק במקצוע לעומת שנת 1971, שאז נערך סקר הלשכה הגדול, מתברר כי גם בתחום זה חל שינוי משמעותי לרעה. על-פי מחקרה של זר-גוטמן, ב-1971 רק 30% מעורכי הדין הביעו רצון להחליף מקצוע; ואילו מסקרים שנערכו באחרונה עולה כי כמחצית מעורכי הדין הפעילים כיום (45% בסקר אחד ו-57% בסקר שני) אינם שבעי רצון מהבחירה להיות עורכי דין, ולו יכלו לבחור מחדש היו בוחרים במקצוע אחר.
500 תחומי עיסוק ותתי-תחומים
עוד עולה מהמחקר, כי החל מאמצע שנות ה-90 גדל הלך וגדל מספר אנשי המקצוע, עד שבכל עשור מספר עורכי הדין מכפיל את עצמו. בשנת 1949 הוסמכו רק 35 מתושבי ישראל לעורכי דין; בשנת 1967 הוסמכו 265, וב-1984, 458 איש.
ומכאן חלה קפיצה - עשור אחר-כך, בשנת 1994 הוסמכו כבר 1,894 עורכי דין, בשנת 2000 - 2,591 עורכי דין, ב-2005 - 2,793; ובשנת 2010 - 3,472 איש הצטרפו לפרופסיה של עריכת דין. לדברי זר-גוטמן, הסיבה המובהקת לגידול העצום במספר עורכי הדין, היא פתיחת בתי-ספר למשפטים חוץ-אוניברסיטאיים (המכללות למשפטים).
נתון מעניין נוסף שעולה מהמחקר עוסק בגיל של העוסקים במקצוע עריכת הדין בארץ. לדברי זר-גוטמן, מרבית עורכי הדין כיום הם צעירים. בשנת 2010 60% מעורכי הדין היו מתחת גיל 40, 20% היו בעשור הרביעי לחייהם, 10% בגילאי 50-60, ורק 10% מעורכי הדין הם בגילאי 61 ומעלה. לשם השוואה, בשנת 1970 - 40% מעורכי הדין בארץ היו מתחת לגיל 40, 22% היו בעשור הרביעי לחייהם, ו-21% היו מעל לגיל 60.
ירידה בסכומי שכר הטרחה
אחד העקרונות הבסיסיים בכלכלת שוק הוא שבמקום שבו יש עודף היצע יורדים המחירים. עיקרון זה לא פסח על שוק השירותים המשפטיים. אחת ההשלכות המרכזיות לעלייה העצומה בכמות עורכי הדין בישראל, על-פי המחקר, היא ירידה בשיעור שכר-הטרחה שגובים עורכי דין מלקוחותיהם.
זר-גוטמן מביאה לדוגמה בנושא זה את תחום הליטיגציה האזרחית שהוא העיסוק הרחב ביותר בקרב עורכי דין בישראל. "שווייה הממוצע של שעת עבודת עורך דין במשרד קטן ינוע בין 131 שקל ל-321 שקל, מחיר שמשמעותו הוא הפסד ודאי למשרד". והיא מרחיבה: "גם במשרדים הגדולים והבינוניים, השכר הנגבה לשעה בתחום הליטיגציה, אינו גבוה והוא נע בין 280 שקל ל-558 שקל, מה שמותיר כנראה שולי רווח קטנים ביותר, כך שהמשרדים הללו עוסקים בתחום רק מחוסר ברירה, אם כחלק מריטיינר, או כשירות כולל ללקוח".
פערי השכר והמעמדות בחברה הישראלית הם נושא שמרבים לדבר בו. מתברר שגם בשוק עריכת הדין קיימים פערים גדולים מאוד. על-פי המחקר, 16% מעורכי הדין בשוק הפרטי בארץ, מקבלים נתח של 50% מהכנסות שכר-הטרחה של השוק כולו. יתר ההכנסות מתחלקות בין 84% עורכי הדין הנותרים. כך למשל, בתחום דיני החברות המהווים 13% מסך השעות המושקעות בענף, מצליחים המשרדים הגדולים לגבות שכר-טרחה גבוה מאוד לעומת המשרדים הקטנים הנאלצים להעניק שירות משפטי במחירים נמוכים.
תופעה מעניינת נוספת שעליה מצביעה ד"ר זר-גוטמן במחקר, היא יצירת התמחויות. ריבוי עורכי הדין והירידה בשכר-הטרחה שהם יכולים לגבות הביאו ליצירת התמחויות ובידול של עיסוקים ותת-תחומים בתוך שוק השירותים המשפטיים. לדבריה, קיימים בישראל יותר מ-500 תחומי עיסוק ותתי-תחומים משפטיים. "בשוק שבו יש היצע רחב של עורכי דין המוביל לירידת מחירים, יכול לשרוד ולהצליח מי שמבדל את עצמו כבעל מומחיות בתחום מסוים והוא יכול גם לדרוש ולקבל שכר-טרחה גבוה יותר".
ותיקים מעורבים יותר בעבירות
לצד הממצאים המדאיגים, מוצאת זר-גוטמן גם נקודות אור בריבוי עורכי הדין בישראל. "הגידול במספר עורכי הדין הפך את המקצוע למגוון ולמרובד יותר, עד לשינוי פני המקצוע באופן המשקף, אולי בפעם הראשונה, את פני החברה הישראלית". זר-גוטמן מציינת כי שינוי פני המקצוע התבטא בעלייה חדה במספר עורכי הדין בני המיעוט הערבי, ובכניסת קבוצות מיעוטים שונות למקצוע, בהן חרדים ועולים חדשים מרוסיה ומאתיופיה. "בערי הפריפריה בצפון ובדרום שבהן כמעט לא ניתן היה למצוא עד לפני שני עשורים עורכי דין, יש היום מספר רב של עורכי דין בהשוואה לגודל האוכלוסייה".
נקודת אור משמעותית נוספת נוגעת לרמה האתית של עורכי הדין. לדבריה, בניגוד לדעה הרווחת, לא ניתן לראות בירידה משמעותית ברמה האתית של עורכי הדין, למרות הגידול הגדול במספרם.
"עורכי דין, החל משנת 1995, לא נוטים ליותר עבירות משמעת בגלל רמתם האתית הירודה ו/או לחצי שוק והמלחמה על כל לקוח. דווקא עורכי הדין הוותיקים הם שמעורבים ביותר עבירות משמעת, פי שניים מחלקם היחסי בקרב אוכלוסיית עורכי הדין".
