בתחילת חודש פברואר השנה התבשרו עובדי לוגיה, חברה חיצונית שמשמשת כזרוע התוכן של סלקום, על גל פיטורים נרחב בחברה. 15 איש עמדו לאבד את עבודתם. זה היה הגל השני של הפיטורים בחברה אחרי שגם בדצמבר 2011 פוטרו 15 איש, בסך הכל 30 איש שקוצצו תוך חודשיים מחברה שמנתה כ-100 איש. לכאורה, עדות למצב הקשה שבו נמצאת תעשיית התוכן של עולם הסלולר, הנרמסת תחת רגלי הרגולציה החדשה של משרד התקשורת, חוטפת על הראש מהגן הפתוח של הסמארטפון ומקבלת נוק-אאוט מהפיראטיות.
לוגיה מנסה את כוחה בכל מיני ערוצים מעניינים של עולם תוכן סלולרי, שעד לא מזמן נחשבו כבעלי פוטנציאל עסקי לא רע: הפקות תוכן עצמאיות, בניית אפליקציות שונות וכמובן פורטלי התוכן, שם אפשר להוריד משחקים, טפטים ורינגטונים למכשיר הסלולר. כל אלה, עם זאת, שייכים לעולם הסלולרי הישן, טרם בוא הסמארטפון, וכל המחלקות האלה סבלו מהקיצוצים. כולן מלבד אחת: מחלקת המוזיקה. איש מאנשי מחלקת המוזיקה לא פוטר.
עולם המוזיקה נחשב לסוס המת הראשון של התוכן. הוא היה הראשון להיפגע מהפיראטיות לפני כעשור, והיה הראשון להיפגע מעידן הסמארטפון שמאפשר למשתמשים להרכיב לבד רינגטונים ולהוריד באופן עצמאי, חוקי או לא חוקי, שירים למכשיר הנייד. ובכל זאת, לוגיה לא העזה לגעת במחלקה הזו.
"שוק הרינגטונים והורדות המוזיקה ללא ספק נפגע ב-2011", מודה קארין לרום, מי שהייתה סמנכ"לית תוכן בלוגיה עד לפברואר האחרון. "הסמארטפון טרף את הקלפים, ובעיקר הרגולציה של משרד התקשורת שלא יודע לעשות את ההפרדה בין תוכן שהושקע בו הרבה כסף, כגון וידיאו או מוזיקה, לעומת תוכני טריוויה ודומיה, וזה נתן את אותותיו בשוק". לרום גם מודה שלרוב, "בני נוער לא מוציאים כסף על מוזיקה, הם לא מבינים בכלל את נושא הזכויות".
לא רק אנשי התוכן הסלולרי מעידים על הפגיעה. "שנת 2011 הייתה שנת מפנה בצריכה הדיגיטלית", אומר אלון פריד, מנהל הרפרטואר של הליקון, "פעם הלחם והחמאה היו הפורטלים הסלולריים, זה רחוק מלהיות המצב עכשיו. זה קורה בגלל שינוי גישה אצל משתמשי הקצה, וגם תודות למשרד התקשורת, ששפך את התינוק יחד עם המים, ואני חושב שזה ימשיך ב-2012".
השינויים הרגולטוריים שמרגיזים את שני הדוברים הם חוקים חדשים שהעביר משרד התקשורת בתחילת 2012, שמטרתם להגביל צריכת תוכן בלתי מבוקרת בסלולר. חברות התוכן הסלולריות יכולות לבוא בטענות גם לעצמן. במשך שנים הן הובילו קו מסחרי שגרם למוגבלים טכנולוגית להשיב בתמימות על אס-אם-אס ולגלות בחלוף כמה חודשים שאותה תשובה עלתה להם מאות ואלפי שקלים של "שירותי תוכן", כמו משחקי טריוויה, אס-אם-אסים של חדשות רכילות ושאר זוטות הכרחיות לחיים במאה ה-21. אלא שההגבלות החדשות שבאו למתן את החזירות הזו הפכו גם הורדות של "תוכן לגיטימי" למייגעות.
יחד עם הזמינות של חומרים מאייטיונז או חומרים פיראטיים, שהם גם חינמיים וגם נגישים יותר מבעבר, היה נדמה שעידן צריכת התוכן מהחברה הסלולרית חלף הלך לו, ושיש מעט מאוד אנשים בימינו שיסכימו להוריד רינגטון תמורת שבעה שקלים. ובכל זאת, עם עובדות קשה להתווכח: איש מת מהלך בינינו, שירותי מוזיקה סלולרית, על אף שגם הזמרים עצמם, ליאור נרקיס למשל, מודים שיש האטה. וכמו מישהו אחר שקם לתחייה בהיסטוריה האנושית, גם כאן מתייחסים אל מי שרק לפני שנייה היה האנדרדוג המוכה כאל המשיח בעצמו, התקווה.
בוקר טוב מלה לה לנד
יסודות התפנית המפתיעה הזו, שמציבה את המוזיקה כמשתלמת כלכלית, ניכרים בעיקר בז'אנר הים-תיכוני, שהיה תמיד פורץ דרך מבחינת שיווק יעיל ומסלולי מכירות. כך היה עם דוכני הקסטות בשווקים, וכך עם ההורדות הסלולריות של שירים ורינגטונים: תוכן זמין לצרכנים רבים בתשלום מועט. זה הסוד. כבר בסוף 2010 זיהו בחושיהם החדים אלה שעושים את כספם בסלולר (מלבד הופעות)את המצוקה שעתידה להתרגש עליהם. שוק התוכן הסלולרי החל לחוות האטה ונדרשו פתרונות חדשים כדי להגיע אל הקהל הרחב.
הבאזז וורד של התעשייה הייתה אז "אפליקציה". כל בית עסק זניח עם קהל לקוחות קבוע שמנה חמישה איש ומעלה ראה לנכון לספק להם אפליקציה ייעודית. התפיסה הייתה שההכנסות מתוכן סלולרי הולכות לשם. הזמרים הים-תיכוניים היו אלו שטבלו ראשונים את אצבעם בים האפליקציות כדי לבדוק את הטמפרטורה. אחד הניסיונות המוצלחים הראשונים היה אפליקציית שעון מעורר של דודו אהרון. האפליקציה, שהוצעה בהתחלה בחינם, אחר כך בתשלום קטן ועכשיו שוב בחינם, מאפשרת למעריצי כוכב "לה לה לנד" להתעורר לקול נעים הזמירות. בניסיון לחלוב את הפרה עד הסוף, הציעו במובייל 1, חברת פיתוח האפליקציה שמשמשת כזרוע הניו-מדיה של חברת "ניהול פלוס" של יואב גרוס ובני מנשה, מגוון שירים לרכישה תמורת דולר בודד.
בדרך מסתורית כלשהי הפכה האפליקציה הזו ללהיט לא רק בקרב מעריצי הזמר והז'אנר, אלא נהייתה סוג של מאסט קאמפי גם בקרב היפסטרים מעודכנים וסתם חובבי טראש מודעים לעצמם, והורדה על ידי עשרות אלפי בני אדם. "פורטל סלולרי היה פעם במקום הראשון, המקומות שבהם צרכו תוכן בעבר מאבדים את הרלבנטיות", אומר היום יוני פרידמן, מנכ"ל מובייל 1, שיחד עם יוניסל היא אחת משתי החברות שמובילות את פיתוח האפליקציות הסלולריות לזמרים בודדים, "המפעיל הסלולרי חייב למצוא דרכים חדשות לדבר עם הלקוח".
אהרון לא היה היחיד. בסוף 2010 ובתחילת 2011 היו הרבה מאוד אמנים בז'אנר הים-תיכוני שקפצו על המסלול הדיגיטלי החדש, בהם אייל גולן, שרית חדד, ליאור נרקיס, מושיק עפיה ועומר אדם. אחריהם הזדנבו כמה אמנים מחוץ לז'אנר, כמו הדג נחש, רוני דלומי ועברי לידר. האפליקציות האלה בדרך כלל פשוטות מאוד ומציעות כמה פיצ'רים קבועים: עדכון על הופעות, קישור לעמוד הפייסבוק של האמן, שירים בחינם בסטרימינג, וידיאו מערוץ היוטיוב של הזמר ועוד תופינים שונים, לצד הפתעות משעשעות כמו פאזל שרית חדד. אפילו האורקל הגדול של המוזיקה הישראלית, שלמה ארצי, עומד ללוות את השקת האלבום החדש שלו עם שתי אפליקציות לסלולרי.
האפליקציות האלה עמדו יחד עם עמודי פייסבוק וערוצי היוטיוב כחזית הניו-מדיה החדשה, שהובילה את משווקי המוזיקה. עוז בן דוד, היחצ"ן של ליאור נרקיס ובעלי חברת זברה אינטראקטיב, מתאר את החזית הזו כהכרחית בימינו להבאת זמר ספציפי לתודעה. "אחד הדברים החשובים היום זה ליצור זהות מיתוגית אינטרנטית שמחזקת את האמן מבחוץ. זה פייסבוק ויוטיוב, זה מגבש זהות ויוצר קרבה בין הכוכבים לקהל. שרית אבידן, למשל, כשהייתה אלמונית לגמרי, הייתה כוכבת בפייסבוק. כל סטטוס שלה גרר 2,500 לייקים, וזה מאפשר שיתופי פעולה מסחריים". היום, הוא אומר, כל קידום של זמר יכלול, ממש במקביל להוצאת הסינגל הראשון, גם הפצה של אפליקציה לסמארטפון.
נרקיס עצמו, שמתגאה בכך שהיה מהראשונים שהוציאו אפליקציה, רואה דברים באופן דומה: "חשבתי שזה גאוני, וזה עדיין היה בעידן שלא לכולם היו אייפונים, הבנתי כמה זה יכול לשווק את השירים. לאמן מצליח יש קהל שהולך איתו וזה סוג של תקשורת נוספת: עדכונים מהאפליקציה על מופעים חדשים, שירים חדשים, כלי מדהים". נרקיס מספר שבזכות הניו-מדיה הוא נחשף למתופף שמלווה אותו כבר כמה שנים, יוסי אדרי: "הוא שם וידיאו ביוטיוב, ראינו אותו, והוא אחד הגדולים".
אפליקציה של שופוני
אבל האפליקציות, כמו ערוצי ניו-מדיה אחרים, התקשו ליצור אותה היסטריה, וודאי שהתקשו לגרום למורידי האפליקציות להכניס את היד לארנק. "לא היה מודל מסחרי אמיתי", טוען אלון פריד, "האפליקציות חינמיות ויש כמובן אפשרות לקנות - אבל אנשים לא באמת עושים את זה". קארין לרום מסכימה: "זה כסף קטן", ואפילו אסף אטדגי, מנהלו של סנסציית הרשת עומר אדם, מודה ש"רווח כספי לא רואים מזה, אבל לא הכל עושים בשביל כסף".
יוני פרידמן רואה את זה קצת אחרת: "מפרסמים רוצים להגיע לקהל, וכאן מדובר בקהל מפולח מאוד. במקום לקחת מהמשתמש אתה נותן לו בחינם, והמדיה של האפליקציה היא בעלת ערך למפרסמים. בעתיד זה ייצר הכנסה". גם נרקיס חושב שיש עתיד כלכלי לאפליקציה: "נשווק כל דבר דרך האפליקציה. אפשר למכור כרטיסים, להפיץ קופונים להנחה, למכור אלבומים דיגיטליים".
- למרות זאת, בעולמנו החדש, התברר למנהלי הזמרים, שיר ב-99 סנט זה הרבה יותר מדי.
"חשוב להבין שהאפליקציות של הזמרים שלנו פעילות", אומר פרידמן, "זאת אומרת שבניגוד להרבה אפליקציות שמורידים לסמארטפון רק כי הן חינמיות ואחר כך לא נכנסים אליהן, אל האפליקציות של הזמרים נכנסים וכותבים, ועוקבים אחריהן". האפליקציות הפכו מהר מאוד, בלי שיגיעו לשיא הכנסות משמעותי, לכלי פרסומי ויחצני בלבד, שעולה הרבה מאוד כסף - בין אלפי שקלים לאפליקציה פשוטה, עד לעשרות אלפי דולרים למורכבות. "אבל זה כמו הטרנד של הקופונים", אומר איש שיווק בעולם הניו-מדיה, "הייתה תקופה שכולם עשו קופונים לא כי זה השתלם, אלא כי רצו להופיע באתרים האלה, זו הייתה הפרסומת הכי טובה. אז העברת תקציב מפרסום רגיל למימון הפסדי הקופון. עכשיו צריך להיראות באפסטור? במקום לפרסם מודעה בעיתון שאף אחד לא קורא, עושים אפליקציה זולה מאוד, העיקר שהפרצוף של האמן יהיה בחנות האפליקציות של אפל".
כמעט כל הדוברים מסכימים עם הגישה הזו. "אחד השיקולים זה לייצר נוכחות בעולם האפליקציות. זה מהלך מיתוגי שהיום הופך לסטנדרד, ואמנים שיש להם קהל רחב שרוצה לצרוך את התוכן הזה רוצים להיות שם", אומר פרידמן. אטדגי אומר ש"הכי טבעי לעשות אפליקציה ושבלחיצת כפתור עומר יהיה נגיש ל-40 אלף מעריצים, שהביעו נאמנות על ידי הורדת האפליקציה. אין נכון יותר מזה, להביא על מגש את הכול בצורה מסודרת, לעדכן כול הזמן. הנה, אתמול הוא סיים טירונות, היום המעריצים שלו כבר מקבלים עדכון תמונות באפליקציה". לרום ופריד חריפים יותר. לרום טוענת כי "זה שופוני, מסמן וי לאמן הספציפי. בשביל שאפליקציה תחיה, אתה צריך להשקיע הרבה מאוד בשיווק שלה", ואילו פריד טוען ש"זה סתם יחסי ציבור. רוב האפליקציות של הזמרים הן רעות, לא מאופיינות כמו שצריך. סתם רצו להגיד 'יש לי אפליקציה'".
סטרימינג אני מצלצלת אליך
מאחורי הקלעים מודים כמעט כולם שהניו-מדיה, אותו כר נרחב של פעילות ענפה, כולל האפליקציות, עמודי הפייסבוק עמוסי הלייקים והערוצים ביוטיוב שמניבים תמורה על כל צפייה - היא לא מקור הכנסה אמיתי. אלו רק עוד אמצעים ליצור קשר עם הקהל מתוך תקווה שכך הוא יקנה כרטיס להופעה, ירכוש אלבום דיגיטלי או יצביע נכון במצעד הרלוונטי. אבל מעבר לרווח היחצני, היה כאן שיעור חשוב מאוד למשווקי המוזיקה: מבין הפונקציות שהציעו האפליקציות, מי שהלהיבה את הקהל יותר מכל הייתה זו שאפשרה לשמוע שירים בחינם ללא הורדה, בסטרימינג. המסקנות משלב זה היו שהקהל הישראלי מוכן לשלם על מוזיקה, אבל לא מוכן לשלם הרבה, ותמורת זה הוא מוכן שלא יהיה לו קניין של ממש.
ההבנה הזו הצטרפה לעולם תוכן מוזיקלי עולמי מצולק, אך חכם. אחרי שנים שבהן התבכיינו על הפיראטיות והובילו את המאבק על זכויות יוצרים התבשלו אנשי המוזיקה בתוך המרק הדיגיטלי והחליטו להשאיר את המלחמה לאנשי הווידיאו. בעולם קיימים לא מעט שירותי מוזיקה חוקיים לחלוטין, שמציעים שירותי סטרימינג של שירים ממאגרים עצומים של מיליוני שירים במחיר מנוי מגוחך. גרובשארק, ספוטיפיי ודומיהם משאירים מאחור את חנויות המוזיקה של אפל או גוגל, שמנסות לשכנע אנשים לקנות שירים בדולר. גם הענקיות האלה כבר הבינו זאת ומציעות שירותי ענן תוכן, שמאפשר האזנה בסטרימינג במחיר זעום. קיימים שירותים דומים לווידיאו, שבקרוב גם הם יהיו משתלמים דיים כדי להרגיע את הפיראטיות.
אבל הדבר המפתיע הוא שתעשיית המוזיקה בישראל החליטה לאמץ את המודל הזה, בניגוד לאנשי הווידיאו שממשיכים לרקוע ברגליים ולדרוש שהעולם יחזור להיות כמו שהיה פעם. המנהלים והיוצרים יכולים לחשוב על כל מיני טכניקות לסחוט קצת כסף מהקהל, אבל החברות הסלולריות וחברות התקליטים החליטו להציע סטרימינג כמעט בחינם. פלאפון עשתה כבר לפני שנתיים צעד בכיוון הנכון כשהשיקה את שירות מיוזיק: מנוי זול במיוחד, 20 שקל בחודש, שמאפשר הורדה של שירים למכשיר מתוך מאגר של 250 אלף. כל עוד שילמת על המנוי יכולת להקשיב לשירים שהורדת.
כאמור, בסוף 2011 הכל כבר היה שונה מאוד. רוחב הפס הסלולרי השתפר בישראל, הגלישה מהמכשיר הפכה לבלתי מוגבלת, ותחת ההבנות המחודשות של הצרכן הישראלי הצטרפו למיוזיק של פלאפון גם וואלה מיוזיק המחודש והשירות של סלקום, ווליום. אלה מציעים סטרימינג של ממש, בלי הורדות, מתוך מאגרי ענק ובעלות דומה של כ-20 שקל בחודש. החברות הסלולריות, שכבר הבינו מה תביא הרגולציה, התאימו את חוקי השירות לכך, והחוקים החדשים כמעט לא הביאו לאובדן לקוחות בשירותים החדשים, שנפתחו כמה חודשים לפני כן. מפיצי הטלוויזיה והסרטים צריכים לשמוע כיצד מדברים בשני הקצוות, חברות התקליטים וחברות הסלולר, אחרי כמה חודשים של פעילות.
החודשים האלה לא היו קלים. כאמור, משרד התקשורת הערים קשיים רגולטוריים, והצרכן הישראלי לא הפסיק להוריד פיראטית בבת אחת. אבל כמו היו אלו שנות התשעים העליזות, האנשים שסופרים את המזומנים שבו לראות במוזיקה גלגל הצלה. מבחינה שיווקית זה לא ייאמן. כאילו חזרו להתפעל ממכונית אחרי המצאת המטוס.
"האם הסטרימינג יציל את התעשייה? אני חושב שבאיזשהו שלב השירותים האלה יפצו את התעשייה על כל מה שהפסידה לאחרונה בפורטלים של הסלולר", אומר פריד מצד חברות התקליטים, "אם יידעו לשווק את זה, יהיו פירות. מזלה של התעשייה שיש שירות מסוג כזה".
- למה בעצם ללכת לשירות הזה? אפשר לשמוע יוטיוב בסטרימינג חינם.
"מבחינת צריכת המוזיקה, אין שירות חינמי מושלם. ביוטיוב כבר לא מקבלים הכול חינם, במיוחד בניידים. תנסה לגלוש דרך אביזרים ניידים ליוטיוב ותראה שהרבה מאוד חומרים חסרים. אם בא לך ליהנות מחוויית הקשבה, השירות הקטלוגי בסטרימינג מציע חוויה טובה יותר".
"הפתרון של שירותי הסטרימינג מציע חוויה רחבה הרבה יותר", אומרת לרום, "והאמנים מרוויחים מזה טוב מאוד, הרבה מאוד כסף עובר לחברות התקליטים, שמאוד שמחו על עוד צינור שמזרים חמצן לתעשייה".
האפשרויות הגלומות בשיטה הזו לא עוצרות כאן. "זו חוויה רחבה יותר", אומרת לרום, "אתה יכול לשתף חברים במה שאתה שומע, זו תהיה רשת חברתית". גם פריד מבהיר ש"זה העתיד. אתה יכול לפתח את השירות עד אינסוף: להוסיף אד-און'ס, לתת חוויה חברתית".
כמעט קשה להאמין לאנשי תוכן שאומרים דברים כאלה בימים שמאופיינים יותר מכל ברדיפה עיקשת, חסרת תועלת אולי, אחרי הפיראטים ואחרי הצרכן: הרי אלה אנשים שמסתכלים בתקווה נואשת על סוג תוכן שהוספד לפני חמש שנים. אבל אנשי המוזיקה בישראל, ובעולם בכלל, נפלו לתוך קלחת ההישרדות הרותחת של הפיראטיות הרבה לפני שאנשי הווידיאו הבינו שזה עומד לפגוע גם בהם, ולכן הם הבינו קודם את אפשרויות התמרון בין הפיראטיות לרגולציה. אולי כדאי שהפעם, לפחות, ילמדו כל אנשי התוכן מניסיונם של אנשי המוזיקה.
- מה יש להם באפליקציה?
עומר אדם | סטרימינג של שירים אונליין, עמוד וידיאו שהוא קישורים ליוטיוב שלו, עמוד תמונות, עמוד ת"ז, קישור לעמוד הפייסבוק שלו. באפליקציה יש גם פרסומות
אייל גולן | תמונות, טעימות מהשירים בסטרימינג, אפשרות לקנות את שיריו, קטעי וידיאו מיוטיוב, טוויטר של אייל, קופון לרכישת "מארז אייל גולן"
מושיק עפיה | סטרימינג של שירים עם אפשרות לראות מילים, תמונות, קטעי וידיאו, עדכונים, קופון לרכישת האלבום החדש
עידן עמדי | שירים בסטרימינג, וידיאו, תמונות, ת"ז, פייסבוק. באפליקציה יש גם פרסומות
שרית חדד | סטרימינג, וידיאו, טוויטר, דיסקוגרפיה, ביוגרפיה, גלריית תמונות, משחקי פאזל עם תמונות שלה, אפשרות מוגבלת למדי "לנגן" על בסיס שיר שלה
ליאור נרקיס | שירים עם מילים, גלריית תמונות, וידיאו, עדכונים, מודעות לקופון הנחה להופעה בנוקיה (עובד עכשיו על אפליקציה חדשה)
הדג נחש | שירים בסטרימינג, "הקיר של הדג נחש" שבו הם כותבים למעריצים ואפשר לכתוב להם, לו"ז הופעות, עמוד עדכונים, קליפים, קישור לפייסבוק, טוויטר, גלריית תמונות, ביוגרפיה, דיסקוגרפיה עם אפשרות לקנייה ואפשרות למיקסינג חובבני
רוני דלומי | תמונות, סטרימינג, וידיאו ועדכונים
אביהו שבת | שירים, וידיאו, עדכונים, קופון הנחה לרכישת האלבום
ניו ביורק
הזמרת האיסלנדית פרצה את גבולות המדיום באפליקציה החדשנית לאלבום שלה, שיוצרת חוויה רב-חושית לכל שיר
את האלבום האחרון שלה, "ביופיליה", ליוותה ביורק - כמו הרבה אמנים אחרים - באפליקציה לאייפון ולאייפד. בניגוד לאמנים אחרים, שמוציאים אפליקציה בחינם למטרות יחצ או תמורת מחיר זעום יחסית (ולפעמים חוטפים בגלל זה על הראש), ביורק דורשת 12.99 דולר על האפליקציה. במונחי אפליקציות זה הון. אבל המעריצים לא מתלוננים, להפך. מאות אלפי אנשים הורידו את האפליקציה, שזוכה לדירוג מרשים של ארבעה כוכבים, וביורק מתוארת על ידי אנשי התעשייה ומתעדיה כמי שפתחה עידן חדש בשיווק מוזיקה.
מה שביורק עשתה הוא צעד אחד קדימה לעומת מה שאמנים בחו"ל עשו כמעט מיד עם פרוץ הסמארטפון לחיינו. כמובן שכמעט לכל מוזיקאי בחו"ל יש איזו אפליקציה חינמית משעממת וסטנדרטית, כמו שמציעים האמנים הישראלים האוחזים באפליקציה. אבל האמנים המובילים מנסים לפרוץ את הגבולות של המדיום החדש: אם זה משחק פינבול של להקת הרוק הכבד סלייר, אפליקציית המיקרופון הפתוח של קלי קלארקסון שמאפשרת לשיר ביחד עם הזמרת, משחק מרוץ אופנועים של רובי ויליאמס או אפליקציית המיקסינג המדהימה של דאפט פאנק - התעוזה שלהם מאפשרת לבלוט בחנות האפליקציות, לקחת קצת כסף על האפליקציה ולהרוויח דולרים אמיתיים יחד עם יחסי הציבור לאלבום החדש. בארץ הניסיונות האלה מסתכמים בפאזל באפליקציה של שרית חדד.
ביורק ניסחה מחדש את החוקים האלה. באפליקציה שהושקה לרגל האלבום החדש היא עבדה עם מעצבים, טכנאים, מדענים ועוד המון אנשי מקצוע, כדי לייצר חוויה רב-חושית לכל שיר באלבום. האפליקציה עודכנה במשך כמה חודשים, כשבכל פעם נוסף שיר למאגר, וכל שיר הציע משחק חדש, ויזואליה חדשה ואפשרויות חדשות לשלב את האינטראקטיביות של המכשיר הנייד עם המוזיקה. המשתמש כמעט מנגן בעצמו את האלבום, לצד שליטה בביטוי הגרפי של המוזיקה. קשה לתאר במילים את מה שהולך על המסך ובמוח לנוכח האפליקציה.
בארץ, כפי שעולה מהכתבה, משתעשעים באפשרויות מכירת המוזיקה הגלומות בטכנולוגיה החדשה. ביורק - ואמנים נוספים מצטרפים אליה - אומרת דבר אחר: הדרך היחידה לשווק את המוזיקה בעידן שלנו היא לבחון את האפשרויות הטכנולוגיות ליצירת מוזיקה מלכתחילה. האפליקציות האלה אינן אמצעי שיווק. הן יצירה חדשה.