גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"החשד: שוחד במזומן מאיש עסקים אמריקאי". זו הייתה הכותרת הראשית, המהדהדת, של העיתון "ידיעות אחרונות", בבוקרו של יום שישי, 2 במאי 2008. זו הכותרת שעתידה הייתה לשנות מן הקצה אל הקצה את הקריירה שלי ככתב העיתון, שהחלה בדיוק חודש ימים קודם לכן. מעל הכותרת התנוססה כותרת גג: "התפתחות דרמטית - אולמרט ייחקר הבוקר תחת אזהרה", ומתחתיה כותרת משנה המבשרת כי "בצעד חסר תקדים, אישר היועץ המשפטי לחקור בבהילות את אולמרט. החשדות מתייחסים לתקופה לפני שכיהן כראש ממשלה. איש העסקים האמריקאי משתף פעולה".

שלושה ימים לאחר פרסום הכותרת, והידיעה שנלוותה אליה בעמוד 2 של מהדורת סוף השבוע, התייצבתי לחקירת משטרה, לראשונה בחיי כחשוד.

העיקרון ניקוי מוחלט של שמי

אבל כדי להבין את הרקע לפרסום ולחקירה, יש לחזור ימים אחדים לאחור, ולראות את האופן שבו פעלו רשויות האכיפה בימיה הראשונים של חקירת הפרשה שתזכה בהמשך לכינוי "מעטפות הכסף" ממוריס טלנסקי.

משפטו הראשון של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, העוסק בין היתר בפרשת טלנסקי ונמצא בימים אלה בשלביו האחרונים, עוסק בחשדות הממשיים נגד אולמרט. ההתנהלות התקשורתית של המשטרה בימיה הראשונים של החקירה, שכללה הוצאת צווי איסור פרסום גורפים באישון לילה, נותרה בצל. הזדמן לי לעסוק בה באחרונה, במסגרת ערר שאני מנהל מול פרקליטות המדינה: לפני כ-10 חודשים הודיעה לי המשטרה שהוחלט לסגור נגדי את התיק בשל "חוסר עניין לציבור". דרישתי לשנות את עילת הסגירה ל"חוסר אשמה", נדחתה על ידי פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), ומצויה כעת בבחינה נוספת בפרקליטות המדינה.

לשאלת עילת הסגירה של תיק החקירה יש חשיבות גם מעבר לעניין העקרוני. לעומת סגירת תיק מחוסר אשמה, שאינה מותירה עקבות ברישומי המשטרה, כאשר נסגר תיק חקירה מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור נותר רישום בעניין זה ברישומי המשטרה, והיא אף רשאית למסור מידע בעניין זה לגופים מסוימים, המפורטים בחוק המרשם הפלילי. למשל, היועץ המשפטי לממשלה, גופי התביעה וכוחות הביטחון.

המשמעות היבשה של סגירה מחוסר עניין לציבור חמורה עוד יותר מאשר סגירה בשל חוסר ראיות, ובוודאי מסגירה בשל חוסר אשמה: פירושה הוא שנמצאו ראיות המאפשרות העמדה לדין, כלומר שדבקה בחשוד אשמה, אלא שבשל שיקולים כאלה ואחרים התיק נסגר.

ומעבר לכל, עומד העניין העקרוני, המסתתר במילים שלפעמים נדמה שאבד עליהן כלח. זכותו של אדם להיאבק על חפותו. זכותו של אדם, כאשר הוא נשאל אם התנהלו נגדו חקירות פליליות שהסתיימו בחשדות שלא הופרכו, להשיב לשאלה בשלילה ולדעת שהוא איננו משקר.

הפרוטוקולים שלהלן, ובהם עדויות הנחקרים, הגיעו לידי במסגרת בקשת הערר שהגשתי לפרקליטות המדינה, בבקשה לשנות את עילת סגירת התיק נגדי מעילת חוסר עניין לציבור לעילת היעדר אשמה. במסגרת ההליך, התאפשר לי לראשונה, לבקשתי, לצלם את כל חומר החקירה הרלוונטי שהצטבר בתיק.

סיפורה של חקירת המשטרה נגדי ונגד "ידיעות אחרונות", בחשד להפרת צו איסור פרסום בשל אופן סיקור חקירת ראש ממשלה מכהן, שמובא כאן, מקפל בתוכו סיפור גדול יותר, על יחסי תקשורת-פוליטיקה-רשויות החוק, ועל מידת הגמשתם של כללים יסודיים בדמוקרטיה, בשעה שהתותחים יורים.

האבסורד צו איסור פרסום למה שפורסם

הכל החל ביום שלישי 29 באפריל, בשמונה בערב, כאשר כתב ערוץ 2 גיא פלג דיווח כי שולה זקן, ראש לשכתו של ראש הממשלה אולמרט, נחקרה באזהרה במשך 6 שעות ביחידה הארצית לחקירות הונאה. הידיעה הכתה גלים. אתר האינטרנט של עיתון "הארץ" פרסם זמן קצר לאחר מכן כי חקירתה של זקן קשורה ל"חשדות חדשים" נגדה. באותם ימים הייתה זקן אחת החשודות העיקריות בפרשת רשות המסים, שעמדה בפני הגשת כתב אישום.

ככתב לענייני משטרה ב"ידיעות אחרונות", כתבתי ידיעה על החקירה החדשה והעברתי אותה למערכת. אלא שהידיעה מעולם לא פורסמה. בשעה 22:48 הגיע בפקס צו איסור פרסום שמנע את פרסום הידיעה - אף שזו שודרה בפתח מהדורת החדשות בערוץ 2. זאת, לאחר שחוקרי יאח"ה פנו לשופט בית משפט השלום בתל אביב, מרדכי פלד, וביקשו ממנו להוציא צו איסור פרסום.

בבקשת המשטרה נכתב כי "יאח"ה מנהלת חקירה נגד ראש הממשלה מר אולמרט וכן נגד מוריס טלנסקי, שולה זקן ועו"ד אורי מסר, בחשד לעבירות הקשורות בהעברת כספים שלא כדין... נוכח עובדת סירובה של הגב' זקן לשתף פעולה בחקירה, הצורך בביצוע פעולות חקירה נוספות לרבות חקירתם של מעורבים נוספים, פרסומם של החשדות ודבר קיומה של החקירה באמצעי התקשורת יפגע וישבש את מהלכה של החקירה".

סנ"צ חגי בן-אריה, עוזר ראש יאח"ה לענייני חקירה ומשפט, ונצ"מ נחום לוי, איש צוות חקירת פרשת טלנסקי ביאח"ה, התייצבו כשהבקשה בידם בביתו של השופט פלד. בהחלטתו, שאותה כתב בכתב ידו, כתב השופט: "לאחר שעיינתי במפורט בבקשה ולאור מסמכי חקירה נוספים שהוצגו, וכן בשים לב להבהרות נוספות שניתנו לגבי התפתחות החקירה, הגעתי לכלל מסקנה שיש מקום להיעתר לבקשה זו לצו איסור פרסום".

הצו אסר על אמצעי התקשורת לפרסם "כל פרט הקשור בחקירה. כמו כן אני אוסר על פרסום עצם הבקשה להוצאת צו איסור הפרסום וכן עובדת מתן צו זה ותוכנו". השופט חתם וציין את השעה: 22:20. בשעה 23:35 העבירה דוברת אגף החקירות והמודיעין במשטרה, סנ"צ מיכל חיים, הודעת ביפר לכתבי המשטרה, ובה פירטה את נוסח הצו.

לאחר שהצו הועבר לכלי התקשורת, הוסרה הידיעה מאתרי האינטרנט השונים , שציטטה את הפרסום בערוץ 2. ביום רביעי בבוקר לא פורסמה מילה על כך ב"ידיעות אחרונות". מה שכן פורסם, ביום חמישי, הוא כתבה ביקורתית, שהילכה בין הטיפות: "כך עצרה המשטרה פרסום חקירה שנחשפה", הייתה הכותרת, ומעליה בכותרת הגג: "מי האישיות הציבורית שנחקרה? היום כבר אסור לספר". מבלי לנקוב בשמות, תיארה הכתבה את מהלך הוצאת צו איסור הפרסום, לאחר שהידיעה על החקירה שודרה בערוץ 2. "ברגע שהדבר פורסם בגופי תקשורת מרכזיים", כתבתי, "ממילא החשוד הפוטנציאלי יודע על קיום החקירה, מה הטעם למנוע את מה שכבר פורסם בהרחבה?".

בערב יום חמישי, שוב מהומה, ושוב מכיוון ערוץ 2: הפעם דיווח גיא פלג כי למחרת בבוקר עתיד להיחקר באזהרה ראש הממשלה, בעקבות אישור שנתן היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לזימונו הבהול נוכח התפתחות חשובה. התבקשתי לכתוב ידיעה בנושא, שבה תיארתי כי "ראש הממשלה ייחקר היום באזהרה במעונו בירושלים בידי חוקרי יאח"ה", וציינתי כי "במשטרה נעשים בימים האחרונים מאמצים קדחתניים לקדם מהלכי חקירה לפחות באחת הפרשות שבהן נחשב אולמרט חשוד, ובמקביל למנוע שיבושים אפשריים בחקירה".

הידיעה הזו כבר לא נגנזה. בבוקר למחרת צורפה הידיעה שלי לטקסט נוסף, שהוליד את הכותרת הראשית של העיתון. את המידע לפיו אולמרט חשוד בלקיחת שוחד במזומן מאיש עסקים אמריקאי, גיליתי יחד עם יתר קוראי העיתון. הידיעה שילבה פסקאות מהטקסט שלי, יחד עם טקסט נוסף. בפסקה השלישית נכתב: "החשד כרגע הוא שראש הממשלה קיבל במשך תקופה ארוכה שוחד בסכומים ניכרים במזומן מאיש עסקים אמריקאי הפועל בישראל. איש העסקים, שהגיע לאחרונה לביקור בישראל, נמצא בימים אלה בחקירה והוא משתף פעולה עם החוקרים. החשדות לשוחד מיוחסים לאולמרט בתקופה שקדמה למינויו כראש ממשלה ונעשו הן בארץ והן בחו"ל".

הקרדיט על הידיעה ניתן לכתבת המשפט טובה צימוקי ולי.

אבל עוד לפני שהידיעה הזו פורסמה, הספיקה המשטרה להוציא צו איסור פרסום חדש. שוב הגיעו לביתו של השופט פלד קציני יאח"ה, ושוב כתב השופט החלטה בכתב ידו: "אני מוצא ממש בבקשה שבפניי, ובנסיבות אלה יש מקום להיעתר לבקשה לשינוי הצו". כל האיסורים מהצו הראשון נותרו על כנם, "למעט עובדת זימונם לחקירה של ראש הממשלה מר אולמרט והגב' זקן". עוד הבהיר השופט שאין איסור פרסום על עצם קיומו של הצו הנוכחי. השעה: 23:55 בלילה. המשטרה העבירה הודעת ביפר ובה פרטי הצו החדש בשעה 00:52.

בשעה 14:00, שעות ספורות לפני כניסת השבת, הודיע דובר המשטרה כי ראש אגף החקירות והמודיעין (אח"מ), ניצב יוחנן דנינו, הורה על פתיחת חקירה פלילית נגד "ידיעות אחרונות", והטיל את ביצועה על היאחב"ל, העוסקת בשגרה בארגוני פשיעה.

המשטרה דוברת אגף החקירות לא עונה

ביום ראשון, 4 במאי, העיתונים היו מלאים בתיאור פרטי חקירתו של אולמרט, ביום שישי. הפרקליטות פנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להביא את טלנסקי לעדות מוקדמת, וסמוך לשעה 22:00 שבר דובר משרד המשפטים את שתיקתו. בהודעה משותפת עם דובר המשטרה מסר: "אנו ערים ומודעים לאינטרס ולצורך הציבורי בקבלת מידע באשר לחקירה המתנהלת נגד ראש הממשלה בימים אלה. יחד עם זאת, הנסיבות החריגות חייבו חקירה דחופה של רה"מ והטלת איסור פרסום על פרטיה".

במקביל, נכנס צוות החקירה של יאחב"ל לפעולה, והחל לחקור את החשד להפרת איסור הפרסום. תחילה נגבו עדויותיהם של אנשי יאח"ה, שפעלו להוצאת הצווים. על פי פרוטוקול החקירה, סנ"צ חגי בן-אריה, עוזר ראש יאח"ה, העיד כי "ביום שלישי ניתנה הוראה של ראש אגף החקירות ושל פיקוד היחידה שלנו, לבקש צו איסור פרסום... הכנתי בקשה למתן צו איסור פרסום, טיוטת הבקשה הועברה לאישור ראש אח"מ דנינו...

"הגענו סמוך לשעה 22:00 לביתו של השופט התורן השופט פלד, וקיבלנו צו איסור פרסום. לאחר קבלת החלטת השופט חזרתי למשרדי היחידה וסמוך לשעה 23:00 או מעט מאוחר יותר, העברתי את החלטת השופט בפקס ללשכת ראש אח"מ...". תיאור דומה ניתן גם לגבי סדר הפעולות ביום חמישי בערב, שבו הוצא הצו השני.

דוברת אגף החקירות והמודיעין דאז, סנ"צ מיכל חיים, סיפרה לחוקרים כי "בערב יום שלישי, בסביבות השעה 18:00, פנה אליי לראשונה טלפונית הכתב אמנון אברמוביץ' וציין כי ידוע לו שבאותו יום נחקרה שולה זקן, והוא מבקש לדעת האם חקירתה קשורה לאחת מפרשות החקירה נגד רה"מ או לפרשת רשות המסים. עניתי לו שאבדוק, ומיד התקשרתי לראש יאח"ה, תנ"צ שלומי איילון. ראש יאח"ה נמנע לאשר לי אם אכן נחקרה שולה זקן ובאיזה עניין, וביקש ממני לפנות לראש אח"מ דנינו. פניתי לדנינו והוא הנחה אותי לאשר לכל מי שיפנה בעניין זה כי זקן אכן נחקרה ביאח"ה ומעבר לכך איננו מוסרים מידע לגבי חקירות שמתנהלות. חזרתי לאברמוביץ' ועניתי לו בזו הלשון.

"באותו ערב בשעה 20:01 במהדורת חדשות ערוץ 2, שידר גיא פלג באופן בלעדי הודעה בדבר חקירתה של שולה זקן ביאח"ה. מרגע זה החל מבול טלפונים נזעמים מיתר כתבי המשטרה לאמת את ידיעתו של גיא פלג. ציינתי באוזני הכתבים שצפוי צו איסור פרסום. בשעה 23:30 עדכן אותי בטלפון סנ"צ בן-אריה שהוציא צו איסור פרסום. מיד עם קבלת הפקס הפצתי ביפר".

באשר לאירועי יום חמישי בערב, סיפרה חיים כי בשעה 20:01 התקשרה בבהילות כתבת ynet דאז, אפרת וייס, שלדבריה שמעה את יונית לוי מודיעה בפתח מהדורת החדשות בערוץ 2 כי אולמרט ייחקר למחרת בבוקר, באישור היועץ המשפטי. "שוב הופתעתי שכן לא דווחתי על כך מראש ועניתי שאבדוק ואחזור אליה", סיפרה חיים. "מאותו רגע החל רצף טלפונים נוספים שלא איפשר לי לבצע בדיקה מעמיקה בנושא. לאור העובדה שאף גורם לא הנחה אותי מה מותר לאשר לפרסום ומה אסור, הודעתי לדובר המשטרה בסמס כי אין בכוונתי לענות לטלפונים של כתבים וכך היה, ניתקתי מגע מהם".

לאחר הפרסום בשישי ב"ידיעות אחרונות", סיפרה חיים, פנו אליה כתבים ושאלו אם מותר להם לחזור על הפרטים שפורסמו בעיתון. "עניתי שאין בכוונתי להתייחס לאמיתות הפרסום בעיתון, ואם 'ידיעות אחרונות' פרסמו, זה לא אומר שהצו אינו בתוקף. מיום שישי הדוברות בנושא רה"מ עברה לדובר המשטרה רפי יפה, בזה הסתיים חלקי בפרשה".

העיתונאים מי כתב מה

ביום שני, 5 במאי, בשעות אחר הצהריים, התקשר אליי חוקר יאחב"ל, ודרש שאגיע באופן מיידי לחקירה. פעלתי כמצוותו, וחקירתי החלה בשעה 19:27 במתקן היאחב"ל במשטרת פתח תקווה. "לא הפרתי שום צו איסור פרסום", אמרתי, לאחר שהוזהרתי שכל מה שאומר עלול לשמש נגדי.

סיפרתי כיצד ביום שלישי, לאחר ההודעה על הוצאת צו איסור הפרסום, קיבלתי הנחיה להשלים את כתיבת הידיעה ולהעבירה למערכת, והמערכת תקבל החלטה אם לפרסמה או לא. "למחרת בבוקר התברר לי שהתקבלה החלטה שלא לפרסם את הידיעה בעיתון של יום רביעי". בנוגע לידיעה האניגמטית של יום חמישי, סיפרתי כי "כתבתי את הידיעה לאחר התייעצות עם העיתון על הדרך שבה יש לכתוב ידיעה מהסוג הזה, על מנת שלא תפר את צו איסור הפרסום".

עם מי התייעצת טרם פרסום הכתבה, שאל החוקר. "עם ראש מערכת החדשות, הדס להב", השבתי.

האם לא מתייעצים עם עורך דין במקרה כזה, שאל. "למיטב ידיעתי כן, אבל לא אני. אני הנחתי שהדס מתייעצת עם מי שצריך. ההחלטה שלנו הייתה לא לציין את שם הנחקרת, לא לציין את שם איש הציבור הבכיר שאליו היא קשורה, לא את הפרשה ולא את החשדות הנוגעים לעניין, ובכך להימנע מההפרה. נותר סיפור עירום לחלוטין, וזאת הכתבה שפורסמה".

ואז החוקרים מגיעים למנה העיקרית - הכותרת הסנסציונית של יום שישי. "לי לא היה כל קשר למידע שממורקר כאן בידיעה", אני עונה. "לא אני העברתי אותו, ולא הייתי מודע לקיומו, וגיליתי אותו בבוקר פרסום העיתון יחד עם שאר הקוראים".

לבקשת החוקרים, אני ממרקר על דף ובו צילום הכתבה, את הפסקאות שאותן כתבתי.

בסיום החקירה הבעתי את מחאתי בפני החוקרים על עצם קיומה. "אינני כופר בזכות המשטרה לחקור הפרה של צווי איסור פרסום", הכתבתי לחוקר, "אך נוצרה כאן בעייתיות בהיבט הדמוקרטי, מבחינת ההתנהלות שבין עיתונות חופשית לבין רשויות חקירה. אני מוצא עצמי, כעיתונאי המסקר חקירה פלילית נגד ראש ממשלת ישראל, נאלץ לדווח למשטרה על פעולותיי ככתב, על פעולות העיתון, על מהלכים במסגרת עבודתי העיתונאית הנוגעים לדיווח על חקירת רה"מ ועל האופן שבו למדתי חלק מהמידע הנוגע לאותה חקירה. מידע כזה לא ראוי שיהיה בידי רשות חוקרת במדינה דמוקרטית, בוודאי שלא בידי אותה רשות חוקרת המנהלת את החקירה נגד רה"מ. כשחוקרים את העיתונות באזהרה, כחשודים, בעניין הנוגע לסיקור תקשורתי של חקירת רה"מ, דבר זה מזכיר משטרים טוטליטריים במדינות אפלות".

למחרת בבוקר התייצבה לחקירה גם טובה צימוקי. "אני מוחה על כך שבמקום לחקור את מנסחי הצו שלכאורה, לדעתכם, עברתי עליו, ושעל פי תפיסתי חל רק על חקירת שולה זקן ואורי מסר, ולא על חקירת רה"מ, אתם חוקרים אותי. לא ראיתי את הצו אך ידעתי עליו, ולפי מיטב הבנתי הוא לא כלל את חקירת רה"מ. רק לאחר סגירת הגיליון נודע לי בדיעבד שהגיע תיקון לצו, ולפיכך על פי מיטב שיקול דעתי, לא עמדתי להפר את הצו בשעה ששיגרתי את הידיעה למערכת ביום חמישי בערב.

"כמו כן", הטעימה צימוקי, "המקור שעמו שוחחתי על הידיעה לא נתן לי להבין שאני עומדת לעבור על איסור כלשהו, כי גם הוא סבר שהאיסור נוגע רק לשולה זקן. ביום חמישי קיבלתי את המידע שהוא נשוא הכתבה שפרסמתי ביום שישי, ובחמישי בערב ראיתי ידיעה של גיא פלג בחדשות ערוץ 2, ועל פי הידיעה רה"מ עומד להיחקר בפרשה חדשה, ושוב זה חיזק את התודעה שאין שום בעיה בפרסום הקשור לחקירת רה"מ".

החוקרים שאלו את צימוקי מה קרה לידיעה מרגע ששלחה אותה למערכת בחמישי בערב, ועד הפרסום למחרת. "אני לא מעוניינת להתייחס ספציפית לגבי חלוקת העבודה או הסיקור בעיתון", השיבה והוסיפה אמירה רבת משמעות: "מבחינתי כל מה שאני חתומה עליו אני אחראית לו. אני חתומה על הידיעה ואני לא מעוניינת לברוח מהאחריות לכתוב בה". "מדוע את מסרבת לפרט בפנינו את חלקך המדויק בכתבה?", תהו החוקרים. "למיטב שיקול דעתי", השיבה צימוקי, "מדובר בסוד פנימי של המערכת. לפני הירידה לדפוס הידיעה עוברת לעורך. מכיוון שהפעם מדובר בידיעה מאוד רגישה, אני מניחה שהיא עברה את העריכה ואת שיקול הדעת של כמה עורכים, ואולי גם הדרג הבכיר ביותר". למי את באופן ספציפי העברת את הידיעה, שאל החוקר. "נראה לי שזה סוד מקצועי, ואני גם עלולה להפליל מישהו, ולכן אינני רוצה לומר", השיבה צימוקי.

מערכת העיתון מי אישר את הידיעה

עוד יום חלף, וביום שלישי בבוקר התייצב ביאחב"ל גם עורך "ידיעות אחרונות" באותה עת, שילה דה-בר, והפגין כישורים של נחקר מיומן. "אני אחראי לכל התכנים שמפורסמים ב'ידיעות אחרונות' באופן כללי", הוא השיב. הוא נשאל האם ראה את הידיעה טרם פרסומה. "אני לא רוצה להשיב על ענייני מערכת פנימיים", ענה. החוקר: "אני מבין מדבריך ששום גורם בעיתון אינו מוכן לקחת אחריות על עצם פרסום הידיעה". דה-בר: "אתה רשאי לאחוז בדעה הזו מבחינתי". האם יש גורמים נוספים שאחראים על אישור הפצת הידיעה הזו, נשאל דה-בר. "אין לי מה להוסיף", השיב.

החוקרים ציטטו בפני דה-בר את המשפט באותה ידיעה, שלפיו "הצו כה גורף שהוא כולל אפילו איסור על עצם הבקשה וההחלטה להוציאו", ושאלו אותו אם הוא מסכים שמשפט זה מהווה הפרה של הצו. "לא משיב", הוא ענה, "אני בדעה שמדובר בחקירה מיותרת שנועדה לכסות על מחדלים משטרתיים ואולי אף להסיט את תשומת הלב מתפקוד המשטרה לתפקוד העיתונות. בגוף הידיעה מופיעה תגובה של הנהלת בתי המשפט ומוזכרת הימנעותה של משטרת ישראל מתגובה לשאלות".

אחר כך ציין דה-בר כי קיבל לידיו את הצו הראשון רק לאחר פרסום הידיעה הראשונה, ואת הצו השני, שיצא בחמישי בלילה, ראה רק ביום ראשון. לשאלת החוקרים, ציין דה-בר כי שעת ירידת העיתון לדפוס היא בערך חצות הלילה, ואז "כבר לא ניתן לשנות כלום". החוקרים שאלו אותו אם ראה את הידיעה שפורסמה ביום שישי, ביום חמישי בלילה. "אני לא מוכן להשיב לגבי הדרך שבה פועלת המערכת", אמר.

החוקרים ציינו בפניו כי הכתבים שחתומים על הידיעה מסרו בעדותם שהידיעה עברה לאישור עורך העיתון. "אני חוזר על תשובתי הקודמת", אמר הנחקר דה-בר, "אני לא מבין מה החשד המיוחס לי עקב פרסום ידיעה זו בעיתון". הפעם תורו של החוקר להשיב: "אני אומר לך שוב שהחשד הוא שעצם פרסום הידיעה היא הפרה בוטה של צווי איסור הפרסום שהיו בתוקף". "בעת פרסום הידיעה לא היה בפניי שום צו המזכיר את אולמרט, לפיכך אין להבנתי שום הפרה של שום צו", ענה דה-בר.

בסוף יוני זומנו לחקירה גם סגנו של דה-בר, רון ירון, כיום עורך "ידיעות אחרונות", וראש מערכת החדשות, הדס להב. "החשד אינו נכון והעיתון לא הפר את הצו כי הצו הראשון הוא היחיד הרלוונטי לחקירה זו", חזר ירון על הקו מטעם העיתון.

ירון הוסיף כי הוא "מוחה על כך שהמשטרה בוחרת לפתוח בחקירה בתגובה לכך שעיתון מבקר אותה על הוצאת צווי איסור פרסום ללא היגיון, לאחר שכל המדינה כבר שמעה את פרטי החקירה". גם להב, בתורה, השמיעה את אותה ביקורת: "אני חושבת שזו חקירה קנטרנית שבאה לכסות על פשלה של המשטרה. כנראה שהוצאתם צו לא טוב ובמקום להודות בזה אתם מחפשים אותנו".

החוקרים שאלו את להב האם הידיעה שפורסמה ביום חמישי הפרה את צו איסור הפרסום. "אני לא מפרשת צווים", אמרה, "אני לא עורכת דין, והידיעה פורסמה מכיוון שיש לה חשיבות ציבורית רבה, והיא פורסמה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי של העיתון, עו"ד מיבי מוזר".

החוקרים מי שידר, מי פרסם ומי לא חרג

ב-25 באוגוסט כתב רפ"ק אלון שהרבני מיאחב"ל מזכר לתיק החקירה: "היום ניגשתי ביחד עם החוקר ערן פילו לספרייה העירונית בית אריאלה, וצילמתי עמודי עיתונים שבהם כתבות רלוונטיות מעותקי עיתונים מקוריים המצויים בספרייה". בנוסף, הגיעו לידיהם מחברת "יפעת" צילומי כתבות בנושא חקירת אולמרט שפורסמו בעיתונים נוספים, דוגמת "המודיע", "כלכליסט" ו"מעריב".

מעניין לגלות שעל הידיעה שפורסמה ב"מעריב" בבוקר יום ראשון, יומיים לאחר שאולמרט נחקר באזהרה, חתומים עמי בן-דוד, כיום דובר אגף החקירות והמודיעין במשטרה, והכתבת דורית גבאי. חוקרי המשטרה סימנו כמה מילים מכותרת הגג ומגוף הכתבה, וציינו לידם שמדובר ב"פרטים הקשורים לחקירה".

לשכת ראש הממשלה, אגב, פרסמה הודעה מסודרת לכתבים לאחר חקירתו של אולמרט ביום שישי. בהודעה נאמר בין היתר שהחקירה עסקה בנושא תרומות של אזרח אמריקאי, ואולם רוב כלי התקשורת נמנעו מלפרסמה, לאחר שהמשטרה הבהירה שחזרה על דברי לשכת ראש הממשלה מהווה הפרה של צו איסור הפרסום, מאחר שהדברים כוללים פרטים הנוגעים לחקירה. זהו שיא האירוניה: הנחקר העיקרי מבהיר פומבית שהפרטים ידועים לו, וכבר אין בפני מי לחסות את המידע, אך המשטרה עדיין בשלה.

באשר לערוצי הטלוויזיה, סרק החוקר אלון עמנואל את כל מהדורות החדשות ששודרו באותם ימים, ודיווח לראש המפלג: "בערוץ 1, במהדורת החדשות המרכזית ב-2 במאי, דיווחה הכתבת אילה חסון כי היועמ"ש הוציא הודעה שלפיה החקירה עוסקת בחשדות שלא נחקרו בעבר. כמו כן דווח במהדורה כי לשכת רה"מ הוציאה הודעה שלפיה עסקה החקירה בנושא תרומות של אזרח אמריקאי. בערוץ 10 במהדורת 2 במאי דיווח הכתב ברוך קרא כי יש צא"פ בפרשה, אולם אמר: תשכחו מכל מה ששמעתם עד עכשיו, מדובר בחומר חדש והחשדות חמורים בהרבה, ובשלב זה הזכיר את פרשות החקירה הקודמות".

ומה לגבי ערוץ 2, שפרסם ראשון את דבר חקירת ראש הממשלה על אף הצו הגורף שעמד בתוקף? "במהדורות ערוץ 2", דיווח החוקר, "לא נמצאו חריגות מתחום צו איסור הפרסום".

התיק מצוי כעת בבחינת בקשת הערר שלי בפרקליטות המדינה, לאחר שבקשת הערר הראשונה נדונה בפרקליטות מחוז תל אביב, ונדחתה. ההחלטה הסופית בבקשה, שאמורה להתקבל בפרקליטות המדינה, טרם ניתנה.

תגובות

"החקירה נוהלה על פי חוק"

בשל העובדה שהערר שהגשתי, בבקשה לשנות את עילת סגירת התיק נגדי להיעדר אשמה, עדיין תלוי ועומד בפרקליטות המדינה, סירבו משרד המשפטים והמשטרה להתייחס לשאלות העולות מכתבה זו. בין היתר התבקשו המשטרה ומשרד המשפטים להשיב לשאלות מדוע הורו על פתיחת החקירה. ומדוע לא נפתחה חקירה נגד כלי תקשורת נוספים שהפרו לכאורה את הצווים.

"מדובר בחקירה שנוהלה על פי חוק בחשד להפרת צו איסור פרסום", מסר דובר המשטרה, "ולאחר סיומה הועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות. אין בכוונתנו להתייחס לתוכן הדברים, שכן התיק תלוי ועומד בערר שהוגש על ידך בפרקליטות המדינה לגבי עילת סגירת התיק, וטרם התקבלה בו החלטה".

דובר משרד המשפטים, משה כהן, נקט גישה דומה: "היות ששאלותיך כרוכות כולן, במישרין או בעקיפין, בעניינך האישי התלוי ועומד בהליך של ערר בפרקליטות המדינה, וטרם התקבלה בו החלטה, איננו סבורים שיש מקום להתייחס לעניין מצדנו במסגרת כתבה שלך".

עורך "ידיעות אחרונות", רון ירון, סירב להשיב לכל השאלות שהופנו אליו.