במלחמת לבנון השנייה, כשבישראל רק חלמו על מערכת כמו כיפת ברזל שמסוגלת ליירט רקטות, נדרשו לחיזבאללה 75 קטיושות בממוצע, כדי להרוג ישראלי אחד. ניתוח של סבב הלחימה האחרון בין ישראל לבין ארגוני הטרור בעזה, שערך מומחה הטילים עוזי רובין, מגלה שכיפת ברזל שיפרה את ההגנה מפני רקטות פי חמישה. יש צורך בכ-375 רקטות כדי להרוג ישראלי אחד.
רובין הגיע למסקנה הזאת לאחר שחישב את מספר היירוטים המוצלחים של הרקטות, והביא בחשבון את מספר הזליגות - הרקטות שבכל זאת נפלו בשטחים מיושבים ולא יורטו בידי כיפת ברזל מסיבות שונות. רקטות גראד וקסאם, מזכיר רובין, הן נשק סטטיסטי ולא מדויק ולא כל זליגה, שמסתיימת בנפילה בשטח מאוכלס גורמת לקטל או לנזק. רובין מסיק שהמיעוט החריג בפגיעות בנפש בסבב הלחימה מלפני כחודש, הוא תוצאה של הקטנה מובהקת בסיכונים לפגיעה קטלנית וקובע נחרצות ששום דבר כאן לא מקרי.
בניתוח שעשה, אשר עומד במרכזו של מאמר שחיבר עבור מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת בר-אילן, רובין מגדיר את סבב הלחימה האחרון בעזה "מכונן": "זה בהחלט האירוע המכונן של מערכת ההגנה האקטיבית הישראלית. ההצלחה הוכיחה לספקנים כי ניתן ליירט ולהשמיד רקטות במעופן, שאפשר לעשות זאת בטכנולוגיה ישראלית 'כחול לבן' ושערי ישראל לא חייבות להיות בנות ערובה של כל פלג פלסטיני בעזה, שמצויד ברקטות", קובע רובין, שעמד בעבר בראש מינהלת חומה של משרד הביטחון והוביל את פרויקט הטיל נגד טילים הישראלי "חץ".
לא חזרה כללית
רובין מבהיר שההצלחה הטקטית לא יכולה לשמש פתרון אסטרטגי לטילים שמכוונים מאיראן ומסוריה ולרקטות הרסניות ומדויקות יותר שמוחזקות בין השאר בידי החיזבאללה בלבנון. "סבב ההסלמה האחרון לא היה חזרה כללית לקראת מלחמה כוללת ואסור שהוא ייתפס כך", קובע רובין: "התרחישים של מלחמה כוללת נעים בין תרחישים מקלים של ירי טילים מאיראן בלבד לבין תרחישים מחמירים של ירי מצד כל בנות בריתה של איראן. כדי שישראל תצא בפגיעה מזערית בכל תרחיש, דרושה מערכת הגנה רב-שכבתית שכוללת את חץ 3, חץ 2 שרביט קסמים וכיפת ברזל. רק שניים מהנדבכים הללו קיימים, השניים האחרים טרם הגיעו לניסויי יירוט. הדרך עוד ארוכה, אך מערכת כיפת ברזל הוכיחה שהיא אפשרית".
מהניתוח של רובין עוד כי על כל רקטת גראד שיורטה באוויר, נורו בממוצע 2 וחצי טילי יירוט מסוג טמיר. מדובר בצריכה של חצי מיירט יותר, ביחס לצפי של צה"ל, שדיבר על מפתח של שני מיירטים למטרה אחת. לדעת רובין יש מקום לשפר את המערכת כדי להקטין את צריכת המיירטים בעתיד לשיעור המינימלי, שצריך להיות קרוב ככל האפשר ליחס של מיירט אחד למטרה אחת.
עוד מתייחס רובין להצטיידות במערכת היירוט מתוצרת רפאל וקורא להצטייד בסוללות ובמיירטים נוספים. בתרחיש של מלחמה נרחבת, הוא מסביר, ייתכן שהמערכות ישמשו דווקא להגנה על מחסני חירום, מתקנים רגישים ובסיסים של חיל האוויר באופן שיאפשרו להם להמשיך ולנהל לחימה - תחת התקפת רקטות.
"הלקח המעודד ביותר מההגנה המוצלחת על באר שבע ואשדוד", אומר רובין, "הוא שניתן יהיה להגן היטב על בסיסי אוויר וימח"ים ברחבי הארץ ולשמר בכך את יכולתו ההתקפית של צה"ל מול אש רקטות מסוריה, לבנון ורצועת עזה. כדי לממש יכולת זו, נדרש יותר מהמספר הקטן של הסוללות המבצעיות ונדרש ייצור מלאי משמעותי של מיירטים".
הדוד סם משלם
האמריקנים מבינים את הצורך הזה: כבר על בסיס ניתוח ראשוני של סבב הלחימה האחרון בעזה, פרסם דובר משרד ההגנה האמריקני הודעה מיוחדת בשם שר ההגנה, לאון פאנטה שלפיה הוא יביא לאישור הקונגרס הצעה לתקצב הצטיידות ישראלית נוספת בסוללות של כיפת ברזל.
בשנה שעברה האמריקנים כבר העבירו לישראל סכום של כ-205 מיליון דולר, שאפשרו למערכת הביטחון להזמין את הסוללות הראשונות מחברת רפאל. לחיל האוויר יש כיום ארבע סוללות מבצעיות ושתיים בשלבי ייצור. ארבע מתוך שש הסוללות נרכשו בכסף אמריקני. הבשורה הגדולה שבאה מארה"ב בתחילת השבוע, מדברת על תוכנית שלפיה הוועדה לשירותים מזוינים של הקונגרס, עתידה לאשר הקצאה של לא פחות מ-680 מיליון דולר עד 2015, כדי שישראל תוכל להצטייד באופן משמעותי במערכות היירוט המתקדמות.