1. בטיוטת נייר המדיניות של משרד התקשורת, שמתייחסת להסדרת שוק התקשורת הקווית, מסתתרת אמת מטרידה. המסמך אמור יפורסם בקרוב לאחר שכל חילוקי הדעת סביב חבילת הטריפל של הוט - תבוטל או לא - יגוועו.
קוראים חדי-עין יוכלו להבחין בשינוי מהותי מאוד בגישה של הרגולטור. הנוסח המסתמן של נייר המדיניות מצביע על כך שהמשרד הגיע למסקנה שלא ניתן לקבוע במדויק את היקף העלויות של בזק, במסגרת הקמתו של שוק סיטונאי חדש, שיחליף את המתכונת הקיימת בשוק, שמבוססת על הפרדה מבנית. המסקנה הזו הובילה לשינוי בהסדרה הצפויה: במקום שמשרד התקשורת יקבע את המחירים, הם ייקבעו על-ידי משא-ומתן בין חברות התשתית, להלן בזק והוט, לבין חברות שאין להן תשתיות קוויות.
לפני שנסביר את מקור ההחלטה, נשאל שאלה לא פחות חשובה: למה חיכינו עד עכשיו? מדוע חודשים ארוכים בוזבזו לחינם, כאשר משרד התקשורת יכול היה לשלוח את הצדדים לנהל מו"מ בינם לבין עצמם, מיד לאחר פרסום המלצות ועדת חייק? יו"ר הוועדה, אמיר חייק, המליץ לעשות זאת מיד במועד הגשת המסקנות, אבל רק עכשיו, באיחור של שמונה חודשים, כולם חוזרים לנקודת ההתחלה. למעשה, גם נייר המדיניות החדש מזכיר מאוד את מסקנות הוועדה, למעט שינויים קלים ונקודתיים.
מסתבר שאין כמעט אפשרות לקבוע את העלויות הממשיות של בזק והוט. חברת הייעוץ פרונטיר לא הגיעה למסקנה חד משמעית בנושא ולכן גויס למשימה פרופ' ראובן גרונאו.
פרונטיר, נזכיר, גויסה על ידי ועדת חייק בשלהי כהונתה בשנה שעברה. למרות ההבטחות של משרד התקשורת, שלפיהן המסקנות יוגשו עד לחודש פברואר 2012, מסתבר שיש עדיין הרבה שאלות לא פתורות בנוגע לקביעת המחירים הסיטונאיים.
מי שנתן לאנשי משרד התקשורת עצה טובה והעניק להם סולם שיאפשר להם לרדת מהעץ הוא דווקא פרופ' גרונאו. הפרופסור, איש מנוסה וחכם, שיתף פעולה עם סמנכ*ל הכלכלה הנכנס במשרד, הרן לבאות. השניים הבינו שהניסיון לקבוע את העלויות של בזק היום ולתמחר עשרות שירותים שונים, אינו דומה לעבודה שגרונאו עצמו ביצע בשנים 2003 ו-1998, לצורך קביעת התעריפים של בזק, שאז עדיין היתה חברה ממשלתית.
לבזק לא היה באותם ימים (כמעט) ארון רחוב אחד לרפואה ואילו היום יש לה אלפי ארונות שפרוסים בכל רחבי הארץ. מחירי השכירויות והארנונה שונים מעיר לעיר ומורכבים לחישוב. יש עוד עשרות ואולי מאות מרכיבים במשוואה, שאינם מאפשרים להגיע למחירים של שורה של שירותים שהמפעילים יזדקקו להם.
חסידי ההסדרה החדשה, לרבות אנשי ועדת חייק, לא נתנו את דעתם למשך הזמן שיידרש לצורך איסוף הנתונים וקבלת החלטות. היום כולם כבר יודעים שחלפה שנה וככל הנראה היתה נדרשת עוד שנה, במקרה הטוב, על מנת להגיע לתוצאה סבירה.
הדבר הנכון שניתן לעשות בסיטואציה כזו הוא להגיע לבנצ'מרק בינלאומי, כלומר לשאוב מידע ממה שקורה במדינות שונות בעולם, ולבצע התאמות נדרשות לשוק המקומי.
יש שיראו בכך הודאה בכישלון, יש שיראו בכך התעוררות מאוחרת, אבל זה הסיפור. המסקנה הבולטת מההסדרה החדשה היא שמשרד התקשורת התפכח והבין שזו עבודה שגדולה עליו בכמה וכמה מידות ושרק בלית ברירה ובתנאי לחץ יוכל להגיע למחירים שהם באזור המטרה.
הדרך המועדפת לפיכך היא לשלוח את הצדדים למו"מ ולאפשר להם להגיע לסיכום מרצון. אם השחקנים לא יגיעו לסיכום ביניהם, המשרד יצטרך לקבוע את המחיר. איך הוא יעשה את זה? יקחו אומדנים בינלאומיים, יבצע התאמות, יכופף את היד לזה ואת הרגל להוא ובסוף יכריזו שהצדדים הגיעו להסכמות ביניהם בלי התערבות של המשרד.
לאור האמור לעיל לייחל לכך שהמדיניות החדשה של המשרד - לדחוף את המפעילים זה לחיכו של זה - תשתלם בסופו של דבר וכולם יבינו שכדאי לשתף פעולה במקום ללכת לבכות לרגולטור. האחרון, כאמור, לא רוצה להיכנס לעובי הקורה של חישובים מסובכים ומורכבים. מי שחשב שהרפורמה תוביל לדה-רגולציה, עשוי להיות מופתע לרעה ולקבל מנות כפולות ומכופלות של תקנות.
המפתח אצל ביבי
2. משרד ראש הממשלה פרסם אתמול הודעה בנוגע למיזם תשתיות התקשורת של חברת חשמל (חח"י). למרבה הצער, במקרה הזה רב הנסתר על הגלוי. ראש הממשלה בנימין נתניהו איים להתערב, באמצעות חקיקה, על מנת להסדיר את המיזם שתלוי על בלימה. מטרת הפרויקט הוא לאפשר לחברת החשמל, יחד עם משקיע פרטי, לפרוס ולרשת את המדינה בסיבים אופטיים.
האמירה של נתניהו אתמול מזכירה את המיוחס לח"כ משה סנה ז"ל שהיה רטוריקן מבריק - "טיעון חלש להרים את הקול". איזה חקיקה ואיזה בטיח. מה בדיוק אפשר לכפות על חברת חשמל בחקיקה? שתאפשר למשקיע פרטי לעלות על התשתיות שלה בניגוד לרצונה? לחייב אותה במחירי עבודה זולים, תוך שבירת הסכמי העבודה עם ועד העובדים?
האיום בחקיקה הוא איום סרק, שאינו מתאים לראש הממשלה, שמבין היטב בענייני כלכלה. מיזם התקשורת של חח"י לא יעבוד אם הוא לא כלכלי לשני הצדדים. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהמערכת הבנקאית סימנה את חברת חשמל והיא לא מוכנה לתת לה אשראי נוסף. מנגד משקיע פרטי לא ייכנס למיזם אם לא יראה תשואה ראויה על ההשקעה שלו בזמן סביר. לכן כל ניסיון להלך אימים על חברת חשמל בנוסח 'אני אכפה עליכם את המיזם דרך חקיקה' הוא לא רק לא רציני, הוא גם לא חכם.
כולם יודעים שחברת חשמל היא חברה מאוד בעייתית, למה ראש הממשלה לא פותר את הבעיות שלה בחקיקה? אפשר להאמין שנתניהו רוצה תומך במיזם החשוב הזה, שטומן בחובו תקווה גדולה. מה שהוא ושר התקשורת שלו היו צריכים לעשות הוא פשוט להירתם לפתרון הבעיות. גורמי מקצוע שמכירים את המיזם היטב אומרים שהבעיות שהעלו המשקיעים וחח"י אינן בלתי פתירות המפתח נמצא אצל נתניהו.