בחודש שעבר חוללה איילת שקד, יו"ר תנועת ישראל שלי, סערה תקשורתית, כשפרסמה בדף הפייסבוק של התנועה נתון ממשלתי שטרם פורסם, ולפיו בתחילת 2012 שהו בישראל 163,615 שוהים בלתי חוקיים. נתון זה, לפי דוח רשמי של רשות האוכלוסין וההגירה, כולל 54,497 מסתננים, 14,118 עובדים זרים לא חוקיים ו-95,000 תיירים ללא אשרה בתוקף. את הנתונים החליטה שקד לפרסם בתגובה למכתבם של 400 אנשי שמאל, שקראו לבנימין נתניהו לא לאפשר את יישום ההחלטה הממשלתית להחזיר בעוד כמה שבועות כאלף מסתננים לסודן.
"ישנן 10 ערים בלבד בישראל שבהן מספר התושבים גדול מ-160 אלף", אמרה שקד בעת פרסום הנתונים. "משמעות הזנחת בעיית המסתננים היא יצירת עיר ענקית של בעיות כלכליות, חברתיות וביטחוניות, שתשפיע על המדינה בקצב מבהיל. אם כל איש רוח שחתם על המכתב יקלוט 409 שוהים בלתי חוקיים בביתו, הבעיה תיפתר", עקצה בהפגנת נגד שיזמה מול מתנגדי הגירוש בתל אביב.
שנתיים בלבד מאז שהקימה שקד, יחד עם שותפה נפתלי בנט (לשעבר יו"ר מועצת יש"ע), את ארגון ישראל שלי, הוא מתגאה בדף פייסבוק שבו חברים למעלה מ-80 אלף איש, רובם ממושמעים לה ומגיבים לרעיונותיה.
"אני יכולה להרים מזה מפלגה. זה לא בלתי אפשרי", היא חושפת לראשונה כוונות פוליטיות. "אמנם 80 אלף איש לא מגיעים ישר למפלגה, כי הלייקים לא משקפים את ההצבעה בבחירות, אבל יש מקום למפלגות חדשות, גם בימין וגם בשמאל. זה מה שיאיר לפיד עושה, ואני חושבת שגם אני יכולה.
"גם אם רק עשרת אלפים איש יגיבו לי ויתגייסו לקמפיין, זה כוח גדול. תראי את ההיענות העצומה למחאה שלנו נגד בנק הפועלים. הם החליטו לפתוח מוזיאונים חינם במהלך הפסח, ואנחנו רצינו שהפרויקט יכלול את מוזיאון מורשת בגין. הוצאנו הודעה בפייסבוק, אנשים התחילו למחות והצלחנו. זה הכוח של התנועה שלנו, אנחנו ציבור מאוד גדול שמאמין באותן המטרות".
- איך את סוחפת אחרייך אנשים?
"אנשים מחויבים אלינו, כי אנחנו צועקים את מה שאנחנו מאמינים, והם מאוד מזדהים עם המטרות. יש הרבה אנשים שמרגישים שאי אפשר לשים את החיים בצד ורק לבזבז את הזמן, ואנחנו נותנים להם את האפשרות להשקיע מינימום מהזמן שלהם, כדי ליצור אפקט מקסימלי".
משמעת הכרחית
שקד, 35, תל אביבית חילונית, נשואה לטייס בחיל האוויר ואם לשניים. היא מהנדסת פיתוח ושיווק עסקי בחברת הייטק ומרבה לנסוע לחו"ל מטעם העבודה. "זו חברה אמריקאית המייצרת שבבים לטלפונים ניידים. אני מעדיפה לא לציין את שם החברה, כי בעבר כמה שמאלנים קיצוניים ניסו לתקוף אותי באתר החברה". את שעות הערב וסופי השבוע היא מעבירה בפעילות רשת אינטנסיבית. במקום עבודתה התרגלו כבר לשתי השקדיות: העובדת המסורה, ולעומתה בעלת הפה הגדול שמרבה להתראיין, מתעמתת עם כל "שמאלני יפה נפש", מציתה רשתות חברתיות וציונית בלתי נלאית. בראשית 2012 היא קיבלה את הפרס הישראלי לביקורת התקשורת מידי האגודה לזכות הציבור לדעת.
- איך מסתדרת שקד הפוליטיקאית עם זו הקרייריסטית?
"אין ערבוב. אני מגיעה בבוקר לעבודה ומורידה מסך. אם מישהו בעבודה רוצה לדבר על ישראל שלי, אני אומרת לו, בוא נדבר בהפסקת צהריים. הפעילות שלי אף פעם לא הפריעה לתפקוד בחברה".
- נדרשת הרבה משמעת עצמית בשביל למלא שתי משרות כל כך אינטנסיביות.
"יש לי משמעת עצמית מולדת. בלימודים באוניברסיטה החברות קראו לי הרס"ר. רדיתי בהן לא לבזבז זמן על שיחות חולין, וללמוד. אבל זו לא רק משמעת עצמית, אלא גם חריצות. אני עובדת תשע שעות ביום במשרד וכשלוש שעות נוספות בערב בעניינים הפוליטיים. צריך לדעת לעבוד קשה, ואצלי כל דקה מנוצלת. אני מסיימת את היום עם המשפחה וממשיכה על המחשב. יש מי שבסוף היום יושבים ורואים טלוויזיה, מסדרים את הבית, קוראים ספר או יוצאים. אני בשעות האלה ממשיכה לעבוד. לפעמים קשה לי, אבל בטח לא נמאס לי".
"לא הטרדות ולא שרה"
לאחר התפטרותו ממשרד האוצר ניסה נתניהו, בתפקידו כיו"ר האופוזיציה, לכנס סביבו אנשי הייטק איכותיים. יחד עם נפתלי בנט, איש סיירת מטכ"ל וסטארט-אפיסט שביצע אקזיט מוצלח (סאיוטה), הגיעה שקד ב-2006 לעבוד בלשכתו. כעבור שנה וחצי בלבד עזבו השניים, ומאז הם פעילים בזירה הציבורית.
- למה עזבת עוד לפני שנתניהו נבחר?
"זה לא הסתדר יותר. עבדתי אתו שנה וחצי ונוצרה קונסטלציה שלא יכולתי להמשיך לעבוד שם".
- מה לא הסתדר? הטרדות? שרה נתניהו? לוח זמנים בלתי אפשרי?
"לא הטרדות ולא שרה. פשוט לא הסתדר. אני לא יכולה לומר יותר. נוצר מצב שאתה לא אפקטיבי יותר בעבודה שלך. זה לא משהו שלדעתי ישתנה אחרי שנתן אשל עזב. אני יודעת שעכשיו גם יועז הנדל לא יכול להמשיך, כי נתניהו איבד בו אמון. האדם היחיד שמחזיק שם מעמד זמן רב זה רון דרמר, שבו נתניהו נותן אמון מלא".
- את מאמינה בו כראש ממשלה?
"יש לי ביקורת עליו בתחומים מסוימים, כמו נאום בר אילן שנעשה בו נזק אסטרטגי למדינת ישראל. ברגע שמנהיג הימין קיבל על עצמו את פתרון שתי המדינות, הוא שמט את האלטרנטיבה של הימין. יש לי גם ביקורת על החלטתו בעניין גלעד שליט. אני חושבת שלא צריך לשחרר רוצחים, והמדינה לא צריכה להסכים לתנאים האלה. זה לא שינוי חד פעמי, אלא משהו שאי אפשר יהיה לסגת ממנו בעתיד.
"אם אני מוכנה שיהיה ראש הממשלה עד 2017? אני לא רואה שום אלטרנטיבה אחרת. יש בליכוד אנשים מצוינים, כמו סילבן שלום, בוגי יעלון, גדעון סער, אבל אף אחד מהם לא ייבחר במקומו כרגע".
- מתי תודיעי שאת רצה לכנסת?
"אני צריכה להחליט אם הפעילות שלי בתנועה חשובה היום יותר מלהיות עוד חברת כנסת. אני אחליט בזמן הקרוב, כי הבחירות הן עוד שנה וחצי וכל מי שרוצה להתמודד כבר עובד על זה".
- אם תרוצי יבוא הקץ על התנועה?
"לא יודעת. אני אצטרך למצוא מישהו שיבצע את כל הפעילות הזו בהתנדבות. ישראל שלי היא התנועה האקטיביסטית הימנית הגדולה בישראל. עד לפני שנתיים כל התנועות החוץ פרלמנטריות היו רק של השמאל, ואז אנחנו קמנו. לא מזמן יצא לי לשבת בעימות מול מזכ"ל שלום עכשיו, יריב אופנהיימר, ודיברנו על הצמיחה שלנו בפייסבוק. הוא אמר לי: 'אני כל הזמן לומד מכם בהקשר הזה'".
השמאלנים יפי נפש
שקד עלתה לכותרות ברגע אחד לפני שנה, כאשר יחד עם בנט ורפאל טרבלסי תכננה קמפיין שתקף את שמאלנות היתר של התקשורת הישראלית בכלל, ושל גלי צה"ל בפרט. אנשים מטעמם התקשרו לדובר החמאס, ריבחי רנתיסי, והקליטו אותו כשהם שואלים שאלות בנושא חופש הביטוי. את הראיון חתכו, ערכו ושלחו לעיתונאים, כאילו נשלח מהנייד של רנתיסי. בהקלטה הוא נשמע אומר: "כאן ריבחי רנתיסי מחמאס. לקראת הדיון של הכנסת בנושא גלי צה"ל אני רוצה להגיד שמעלים אותי לשידור הרבה, גלי צה"ל זה הבית של כולנו וככה צריך לשמור אותו".
הקמפיין חולל מהומה רבה. כשהסתבר שרנתיסי לא ידע שהוא מוקלט לצורך קמפיין פנים ישראלי, שקד הותקפה קשות על ידי התקשורת. היא דווקא נראתה כמי שנהנית מתשומת הלב הציבורית. אחרי הקמפיין צמח הארגון עוד יותר. כשיצא המשט של המרמרה לכיוון חופי עזה, הם היו הראשונים להפגין מול שגרירות טורקיה בישראל. שקד גם הייתה זו שעמדה מאחורי הפצת תמונות גופותיהם של בני משפחת פוגל, שנרצחו באיתמר, והובילה מחאה נגד בנק לאומי על כוונתו למכור את חברת הנדל"ן דיגל, המחזיקה נכסים במזרח ירושלים, לאיש עסקים פלסטיני. בשבועות האחרונים, כאמור, היא עוסקת רבות בעניין הפליטים והמסתננים וקוראת לגירושם המיידי.
- עסקת בנושאים מדיניים. מדוע עברת לנושא הפליטים והעובדים הזרים?
"נחשפתי לנושא אחרי שוועד תושבי דרום תל אביב ערך לי סיור בשכונות כדי שאבין את הבעיה. הגעתי לשם וראיתי את מה שאני קוראת לו האיום השקט על מדינת ישראל. זהו איום חברתי ומדיני. אם הגבול בדרום המדינה ימשיך להיות פרוץ, ימשיכו להיכנס לפה 50 אלף איש בשנה ותוך עשר שנים נחיה עם חצי מיליון מסתננים. איזו מדינה חפצת חיים רוצה בזה? כל אריתריאה רוצה לבוא לכאן, פשטה השמועה שישראל מכניסת אורחים ושהמצב כאן יותר טוב מהמצב באפריקה".
- אז מה צריך לעשות?
"הממשלה הנוכחית פועלת באוזלת יד. נכנסים הנה כ-3,000 איש בחודש, וחלק מהמוטיביציה מגיעה מארגוני הטרור שפועלים בסיני. הם משלמים אלפי דולרים לבדואים כדי שיבריחו אנשים לכאן".
- אלה אנשים פשוטים שבורחים מן המצב המורכב במדינות שלהם ומנסים לשרוד.
"נכון, הם מהגרי עבודה, אבל אלה שמביאים אותם נשענים על כסף של הג'יהאד האסלאמי. הסיפור הזה הופיע בכתבות תחקיר של עיתונאים צרפתים ואיטלקים, שדיווחו על כך בעיתונות באירופה".
- ארגוני זכויות אדם טוענים שמדובר בפליטים ושצריך לתת להם מקלט.
"צריך להפסיק עם השקר הזה של הפליטים. הם מהגרי עבודה שבאים לחפש כאן עבודה".
- מדוע זו סתירה? הם ברחו משם ורוצים גם לעבוד ולשקם את חייהם.
"אם אדם הוא גם פליט וגם מהגר עבודה - הוא קודם כל פליט. אם אדם ברח כי ניסו לרצוח אותו או רדפו אותו בארץ מוצאו, אז מדינת ישראל צריכה לדאוג לו. אבל מתוך אלה שהגיעו לכאן ורואיינו על ידי הרשויות, רק שמונה הוכחו כפליטים. הם עוזבים את אריתריאה וסודן, כי לא טוב שם. הם מגיעים לכאן, מתחילים לעבוד, שולחים כסף וקוראים לשאר בני המשפחה שלהם לבוא לכאן. מדינת ישראל קטנה, ולא יכולה להיות הפתרון לכל תחלואי יבשת אפריקה והעולם".
- העולם המערבי כולו מתמודד עם התופעה.
"צריך להבין שהפלורליזם התרבותי נכשל בכל העולם. נורבגיה גועשת ורועשת ממחקר שהתפרסם לאחרונה ומראה שבעוד 15 שנה אוסלו תהיה ברובה מוסלמית. זה מזעזע אותם. הכי קל זה להיות יפה נפש הומני ולהגיד, כן, שכל מי שרוצה יבוא. בסוף נאבד את הצביון היהודי שלנו. ארגוני הסיוע שוכחים שברגע שיהיה פה רוב לא יהודי, גם הערכים יהיו לא יהודיים".
- רותם אילן, הפועלת למען ילדי עובדים זרים, טוענת לצביעות שבדברייך כיוון שישראל ממילא מביאה עובדים זרים, ושתרחיש האימה שלך מנופח מעבר לכל פרופורציה.
"מדובר בעניינים שהממשלה אמורה לטפל בהם ולא עושה מספיק. היא לא אוכפת את החוק על מעסיקים. אנשים כותבים לי ומספרים שהם מפחדים ללכת בחוץ בשעות הערב בדרום הארץ. 50% ממקרי הפשיעה הקטנה בתל אביב הם של עובדים זרים. הם גונבים כדי להרוויח קצת כסף.
"בנוגע לילדים, אני לא מבינה את הטיעון הרדוד הזה של 'אי אפשר להעביר אותם לארץ אחרת אחרי שהתרגלו לישראל'. אבא שלי בא מאיראן בגיל 6, והצליח להשתלב. לא היה קל, אבל הוא עשה זאת. ממתי אי אפשר להתרגל למדינה אחרת?".
- אולי זו פשוט גזענות?
"נכון שאנשים פוחדים מן הזר, אבל שכל אחד יהיה כנה עם עצמו. היית רוצה לחיות בבניין מגורים שבו את היהודייה היחידה? גם את לא תסכימי לגור בשכונה שחיים בה רק סודנים. המדינה שלנו היא קודם כל יהודית ודמוקרטית. המצב של המסתננים יוביל לכך שלא נהיה דמוקרטים, או שלא נהיה יהודים".
- אם תיכנס לישראל כמות פליטים ומסתננים בפיקוח, עם אשרת שהייה מוגבלת בזמן, ובמקביל נפחית את יבוא העובדים הזרים, זה פתרון שמקובל עלייך?
"כן. צריך להגביל את כמות העובדים הזרים שמגיעים לכאן ולהבין שיש הבדל בינם לבין המסתננים. המסתננים קובעים לנו עובדות בשטח. אם מגיעים למצב שנותנים למסתננים אשרות שהייה והם מתחייבים אחרי שלוש שנים, לדוגמה, לחזור לארצם, אז זה פתרון מקובל". מדובר במקומות שיש בהם מלחמה, כמו סודן, שאי אפשר לחזור אליהם.
"כל הטוענים שאי אפשר להחזיר לשם אזרחים הם חלק מקמפיין תקשורתי שמנהלים ארגוני השמאל. מדינות נאורות וליברליות כמו נורבגיה ודנמרק מחזירות לדרום סודן. זו מדינה ששטחה גדול פי 30 מישראל, יש אזורי עימות בגבול, אך רוב המדינה בטוחה. אנשים לא מבינים שהמסתננים האלה מוסלמים.הם עוברים לחיות במקומות כמו כפר קאסם ומעבים את האוכלוסייה המוסלמית והערבית כאן בארץ. הכי קל ליפי הנפש לשבת בצפון תל אביב ולהגיד 'בוא נקלוט את הזר'. אבל הם מגיעים לחיות באשדוד, בפרדס כץ, בגליל".
יודעת לספוג
- את מצטיירת כמי שמסתדרת היטב עם עיתונאים, ונהנית לדבר עם התקשורת.
"אני לא נהנית מהחשיפה ולא מהעובדה שמקללים אותי. שמאלנים מארגוני זכויות אדם מטיחים בי ביקורת קשה, כולל מיילים מאוד בוטים, בגלל העמדה שלי בעניין המסתננים. אני לא לוקחת ללב, כי ברגע שאדם מביע עמדה נחרצת הביקורת היא חלק מן הסיפור. אומרים עליי 'היא מעצבנת סתומה', או משתמשים בקללות הלקוחות מז'רגון השואה".
- ואיך את מרגישה כשזה קורה?
"אני באמת לא מתייחסת. זה מאוד מקומם, אבל אני יודעת לספוג".
- את מרגישה שהצלחתם במשימה שלכם?
"רנתיסי הייתה פעולה מאוד מוצלחת. אני מרגישה שיש בגלי צה"ל שינוי לטובה. לדוגמה, כשיעל דן בחופש, מביאים את סיוון רהב מאיר או את אמילי אמרוסי".
- הן בהכרח יותר טובות כי הן דתיות?
"זה לא עניין של שמאל וימין בהכרח. יש להן דעות שונות בנושא החרדים, והן נשמעות אחרת מרינו צרור".
- את רוצה שעיתונאים לא יהיו דעתניים?
"עיתונאי ופרשן חייב להכניס את ה'אני' שלו לתוך הראיון. אבל בגלי צה"ל כל השדרנים הראשיים מחזיקים בדעות שמאל, והם גם לא מסתירים את זה. זה הגיע למצב שמילואימניקים ששירתו בלבנון במלחמת לבנון השנייה אמרו שפתחו את הרדיו ולא רצו לשמוע שהם צבא לא מוסרי. לא אני המצאתי את זה. זה דבר שבוער במחנה הימני, חוסר האיזון של גלי צה"ל, שהיא לא עומדת לימין ישראל".
- להיות לימינה של ישראל - זה גם לדעת להעביר ביקורת.
"זו תחנה שממומנת על ידי משרד הביטחון, ואני חושבת שלא מוסרי שהיא תבקר את צה"ל כל הזמן. בכל מקרה צריכה להיות ביקורת משני הצדדים".
- את תומכת בתוכנית שהציג בנט לספוח את שטחי C ולתת אזרחות לפלסטינים שם?
"כן. אני לא מאמינה בפתרון שתי המדינות, זה לא יעבוד. או שאנחנו מדינה דו לאומית, או שאנחנו מספחים את כל שטחי C, נותנים אזרחות ל-50 אלף פלסטינים, ולשטחי B ו-A - מעמד של אוטונומיה. אני מאמינה שבעוד כמה שנים הם יסתפחו לירדן. הם לא יקבלו צבא, אך נקים להם שדה תעופה. אף אחד לא יקבל את השליטה בכותל המערבי, ומבחינת היחס של העולם להחלטה כזו, אני אומרת שממילא העולם לא מתעניין בנו יותר, המדינות הערביות סביבנו מתמוטטות, אירופה קורסת".
- ומה את מתכננת לעשות עם המתנחלים שחיים במובלעות בתוך ריכוזי אוכלוסייה ערבית, כמו חברון?
"אני לא מזיזה אף יהודי ואף ערבי מן הבית שלו. אני לא עושה הפרדה בין האוכלוסיות. אני דואגת לרצף תחבורתי מלא לפלסטינים, שכל אחד יוכל להגיע לכל מקום".