"העובדה שהעלילה מתרחשת בעיירה יהודית בתחילת המאה שעברה לא הופכת את המחזה לעוד יידישקייט. זה ממש לא עוד 'כנר על הגג', בסופו של דבר זה סיפור על מהות האהבה", כך מתאר יחזקאל לזרוב את "סטמפניו", מחזה חדש מאת עדנה מז"יא שהועלה לאחרונה בתיאטרון הקאמרי ובו הוא מגלם את התפקיד הראשי, אחראי לכוריאוגרפיה ושותף עם מזי"א בבימוי.
לזרוב: "ביימתי בעבר במסגרות אינטימיות יותר, אבל זו אכן בכורה שלי כבמאי בתיאטרון רפרטוארי. עם עדנה עבדתי שלוש פעמים בעבר. כשחקן במחזות 'היה או לא היה' ו'האריסטוקרטים' שכתבה, ובמחזה 'סוף טוב' מאת ענת גוב שביימה ובו הייתי אחראי על הכוריאוגרפיה.
"כבר אז היא סיפרה לי שהיא כותבת מחזה חדש על פי סיפור של שלום עליכם, והיא רוצה שאביים אותו".
- למה אתה?
"המוזיקה והתנועה הם אלמנטים מרכזיים במחזה. לא רצינו ליצור מחזמר, אלא סיפור שהדמויות נעות לכל אורכו בתנועות מחול ולצלילי מוזיקה שלעיתים רועמת בחזית ולעיתים חרישית ברקע.
"סטמפניו הוא מוזיקאי, ובמידה רבה, הוא שומע מוזיקה בראשו גם כשאינו מנגן. בסצנות מסוימות זה כמעט בלט, ולראיה - הוא אפילו לא מנשק את אהובתו רוח'לה ובמקום יש סצנת ריקוד ביער עם רונה-לי שמעון שבעיניי היא אינטימית יותר מכל מעשה אהבה.
"מאחר שהיה לי רקע רב שנים כרקדן וככוריאוגרף, בנוסף למשחק, עדנה הציעה לחלוק איתי את הבימוי ואני עדיין נרגש מגודל המחווה שאפשרה לי לשלב את כל האהבות הגדולות שלי בפרויקט אחד".
- איך קיבלו השחקנים את המעבר שלך מקולגה לבמאי המחלק הוראות?
"לא התנהגתי בצורה שונה בחדר החזרות. הבאתי את יחזקאל נטו, עם הרעיונות שלי לגבי איך כל דבר צריך להיראות ולהתבצע".
- סוף קורע לב ובו-זמנית ריאליסטי לחלוטין
סטמפניו, המנגן בכינור עם להקתו בחתונות ושמחות, נחשב בעיני רבים לגדול הכליזמרים בדורו. הוא חובב מושבע של נשים, יין ודברי מתיקה. נשוי לפריידל (עדנה בליליוס המצוינת) שהרתה לו אחרי פרשיית אהבים קצרה, ומנהלת ביד רמה את עסקיו בפרט ואת חייו בכלל.
יום אחד הוא פוגש ברוח'לה היפה (רונה-לי שמעון שכמו נולדה לתפקיד המנצל את מלוא יכולותיה כרקדנית וכשחקנית), בת טובים הנשואה לתלמיד החכם מנשה-מנדל (ערן מור) וחיה בבית הוריו חיים יוסף (אלון דהן) ודבוסי מלכה (הופעה מרהיבה של אורלי זילברשץ).
לראשונה בחייו מתאהב סטמפניו עד כלות, וכמוהו נסיכת העיירה שכל חייה עברו עליה "בכוורת של דבש". האם ינטשו השניים את בני זוגם ויממשו את אהבתם, או שצו המסורת ומוסכמות החברה ינצחו? רמז: הסוף המפתיע קורע לב ובו-זמנית ריאליסטי לחלוטין. "בלי להרוס את הפאנץ', לא חשבנו לרגע לוותר על סוף כזה", אומר לזרוב, "זו באמת האופציה הקרובה ביותר למה שקורה במציאות, אחרי שהאהבה הגדולה דועכת והחיים האמיתיים - זה מה שנשאר".
אי אפשר שלא להשוות בין סטמפניו לבין המשורר אלכסנדר פן שגילמת במחזה "היה או לא היה".
"שניהם רודפי נשים, לא מסוגלים להשלים עם מסגרות וכישרונם הגדול כאמנים עומד ביחס הפוך למגבלותיהם כבני אדם. אבל בעיניי, סטמפניו הוא שילוב של ילד מגודל וכוכב רוק. הדחפים המניעים אותו הם הבסיסיים ביותר, ואולי זה יקל על הקהל לחבב אותו.
"במקום שבו פן היה נוטש את הבית בטריקת דלת, את סטמפניו מחזירים על ארבע עם הבטחה לפרוסת עוגת שזיפים עם קרם".