רומנטיקה הוא שמה השני של ראש פינה, זאת יודע כל זוג מתחיל, בזכות הציוריות והחן הבלתי נדלה של המקום. אף שהמקום מוכר, בכל זאת מתחדשים בו דברים, ויש מקום לחזור ולעדכן. כמו שאמר הפילוסוף תלס, בכל יום זורחת אותה שמש, ובכל זאת היא שמש חדשה. 130 השנים שחלפו על ראש פינה, ידעו כמעט חמישים אלף שמשות שכאלה. כל עשור השביח וחידד את שלו, והיום ראש פינה היא מילה נרדפת לישוב היסטורי מבוסס כלכלית ומבוסס תיירות, אחרי שנים של חלוציות, עוני ומחסור.
בסוף מאי יחזור לכאן פסטיבל "בשביל היין" עם יריד כפרי, שלל אירועים וכנס יין (http://wine.galil.gov.il), ובמסגרת "חודש הקריאה" במאי וביוני, ייערכו בארץ סיורים בעקבות ספרים, ובאתר השחזור ילכו בעקבות "גיא אוני" של שולמית לפיד (10 שקלים בתאום: 09-7444730, www.booktrips.co.il). חידוש תיירותי נוסף הוא מיזם חדש יחסית, של תיירות חקלאית בראש פינה.
בימים עברו חקלאות הייתה הנזר הכלכלי במושבה, אבל הטלטלות ומשק המים הדל צימקו את השטחים המעובדים, שעיקרם נשירים לצד גפנים וזיתים. לפני חמש שנים הוגשה לוועדת התכנון והבנייה תוכנית לפיתוח תיירות חקלאית, שתגוון את המוצר התיירותי ותקרב מטיילים לשטחים הפתוחים ולאדמה. הפיתוח נעשה מתוך ראייה סביבתית, ששואפת למזער פגיעה בטבע ודבקה בפיתוח מינורי, שמתמקד בקיימות ובשדרוג מה שכבר נמצא בשטח. הרעיון הוא להסב לתיירות מבנה אחד (עד 150 מ"ר) בכל אחד מ-11 המתחמים הקיימים העוסקים בחקלאות מודרנית, בהתאמות מינימליות לקליטת קהל. בין המתחמים תקשר טיילת נופית עם תצפיות ותחנות.
אבל בביורוקרטיה כמו בביורוקרטיה, התוכנית תקועה בוועדה כבר חמש שנים. ובינתיים מאפשרות כמה מהחוות ביקורים והפעלות. ביקב ראש פינה, למשל, מגדל יעקב בלום, דור רביעי לחקלאים, כרם ליין ועורך סיורים וטעימות. בחנות יש יין, שמן זית ודבש מהמשק החקלאי. הנוף המרהיב בחינם ושווה כל מבט (טל' 050-6473355).
שכנתו מוואדי ינשוף, טל בן סירה, הקימה חווה אורגנית על בסיס פרמקלצ'ר. לפני שנכנסנו עלה באפי ניחוח עז של ורדים מהשביל המוביל לחלקות. על השיחים נתגלה הסוד בדמות פריחה ססגונית בגודל של גוליית - ענקית ומרהיבה. פרמקלצ'ר רואה בחקלאות חלק מהטבע ודוגלת בתפיסה הרמונית עם הטבע ועם הסביבה. בן סירה מאמינה בכוח החיים של האדמה הפועל בהרמוניה. הצמחים, לדבריה, תומכים זה בזה, ולכן הם מגיעים לממדים הבלתי נתפסים האלה. סיירנו במטעים, בחממות הנבטים וב"חנות" המקומית וצפינו בנוף קסום. המוצר התיירותי כאן עדיין לא מפותח דיו, אבל אפשר לבקר או לתאם סיור עם טעימות ועם סדנאות קצרות (טל' 052-6945315).
את הדרך בין החוות גמאנו בטומקארים של עופר שוורץ, חקלאי שורשי, דור חמישי, שמשלב חקלאות וטיולי שטח בטומקאר או בג'יפ. הטומקאר - יצירת פאר ישראלית, קשוח, קשה להיגוי ועביר בכל מכשול, קצת כמו הישראלי הממוצע. בעונה כולל הסיור קטיף אגסים, משמשים, אפרסקים - מה שיש בעונה, תצפיות והסברים. שוורץ מג'עג'ע עם הג'יפ בוואדי ראש פינה היפהפה, שבימים אלה עדיין זורם בזכות גשמי החורף, ומספר אגדות מנפלאות ההווי הראש פינאי (טל' 057-5702000).
סמוך לוואדי וממרומי אתר השחזור, בולט בשטח "מצפה נמרוד", לזכר נמרוד שגב, בן המושבה, שנפל במלחמת לבנון השנייה. מהביקור הקודם שלי התפתח האתר לתפארת בזכות האב חזי, שמקדיש את חייו למקום - מדריך, מספר ומרגש עד דמעות (טל' 050-5325732). אתר השחזור עם הסמטאות מימי ראשית המושבה, הוא חתיכת היסטוריה שעוברת בקרוב שדרוג קל.
בבתים העתיקים פועלים אמנים, שמתחלפים מדי חמש שנים, כדי ליצור שוויון הזדמנויות. בסטודיות שלהם הם מציגים קרמיקה, תכשיטים, ציורים ועוד. סיגל עשת-שפט מציעה סיורי אמנות בגלריות המנקדות את המושבה (טל' 04-6930020), וגם משהו לגוף: מטעמים של המעדנייה שברשותה, "באר מעדנים".
יש המון צימרים בראש פינה, כמעט בכל בית. הפעם דגמתי את 1885, בית הרופא הוותיק של המושבה, ששוקם ושוחזר, ולפני שנים אחדות עבר לידיהם של גיל ומעיין מץ, שהקימו בו שלוש יחידות זוגיות, שתיים בקומה העליונה ואחת מבודדת ששימשה בעבר אסם. החלל שבה גבוה ומשלב קירות אבן ומרצפות טרקוטה מקוריות עם רצפת עץ מולבן. יש ג'קוזי, טלוויזיית ענק, ספרים וסרטים, ומעיין פינוקים נובע: יין, משקאות חריפים, פיצוחים, מכונת קפה, עוגיות, פירות ומקרר עמוס שתייה קלה, בירות, חטיפים, גבינה טובה, שוקולד וחלב. מעיין מאמינה בהשקעה פלוס, כדי שיהיה כיף ומבטיחה חוויה לגוף ולנפש (800-1000 שקלים ללילה, כולל ארוחת בוקר לא שגרתית. טל' 052-4204090). כדי להעשיר את חוויית הגוף והנפש, קפצנו לסטודיו "נגה יוגה" לטעימת תרגול. נגה גולדרינג הצליחה להפתיע גם מתרגלת מנוסה כמוני במסרים ובתובנות ששזרה תוך כדי הפעילות. בנועם ובעדינות היא מחברת לזרם התודעה ומשרה רוגע יוגי (טל' 052-2824111).
גם מסעדות, בתי קפה וביסטרו'אים לא חסרים במושבה. בארוחת הצהריים התענגנו ב"שירי ביסטרו", שפית צעירה שמכניסה את הגליל למנות צרפתיות, ובערב נהנינו ממסורת עישון ארוכת שנים באחוזת שולמית הוותיקה. על אף החלפת הידיים (בשכירות. המקום שייך למשפחה המקורית), שומר המקום על טעם טוב ועל מנות איכותיות.