כשהפיזיולוג הבכיר בגמלאות גמר אומר להתגרש מרעייתו לה היה נשוי שנים רבות, הוא ציפה לחלוק עימה את רכושו, זכויותיו הכספיות ואולי אפילו את המוניטין האישי שצבר בתחום עבודתו, אך הוא בוודאי לא צפה את תביעתה של האישה לחלוק עימה את שווי כשרונו כצייר חובב, אשר לטענתה הוא בעל פונציאל לעשיית רווחים עתידיים רבים.
מוניטין אישי הוא פוטנציאל ההכנסה הצפוי לאדם שהוא בעל מקצוע חופשי כגון עורך דין, רופא, איש אקדמיה או אמן. זה מכבר קבעו בתי המשפט שחלוקת הרכוש בין בני-זוג לקראת פרידתם לא כוללת רק נכסים וזכויות קיימות, אלא גם את המוניטין האישי, קרי נכסים או יכולות אשר יש להם פוטנציאל להניב רווח גדול בעתיד.
כך, לדוגמה, ייתכן שאישה עקרת-בית אשר תמכה בבעלה לאורך שנות לימודיו בבית-הספר לרפואה, ומתגרשת ממנו דווקא כשהפך לרופא מתחיל, תהא זכאית להיות שותפה בפוטנציאל השתכרותו העתידית כרופא בעל מעמד, ולא רק ברווחים המועטים שהספיק לצבור כרופא מתחיל עד לגירושיהם.
לאור הקשיים הרבים בהערכת שווי המוניטין, ומכיוון שבניגוד לדירה, רכב או כסף, מוניטין הוא לא נכס אשר אפשר לחלקו באופן פיזי, בתי המשפט נוטים כיום לראות במוניטין נכס המשפיע על אופן ביצוע האיזון ולא נכס אשר יש לאזן אותו עצמו באופן חשבונאי.
בית המשפט מעריך את שווי הפער בכסף, בדרך-כלל באמצעות קבלת חוות-דעת מומחה, ומעדיף להעניק אותו לבן-הזוג התומך באמצעות חלוקה לא שווה של הרכוש הקיים, מאשר לחייב את בעל המוניטין להעביר כספים ממשיים לידי בן-הזוג התומך.
הזכות להיות שותף במוניטין האישי של בן-הזוג מותנית בכך שבין בני-הזוג קימים פערים גדולים בכושר ההשתכרות, שהפער נצבר לאור חלוקה בלתי שוויונית של נטל גידול המשפחה ואחזקת הבית, ושכתוצאה רק אחד מבני-הזוג צבר במהלך הנישואים מוניטין אישי אשר יש לו פוטנציאל להניב לו הכנסה גבוהה גם בעתיד.
הקביעה שבן-זוג יהא שותף במוניטין האישי של בן-זוגו טומנת בחובה כמה מכשולים. ראשית, חלק גדול מהמוניטין האישי של האדם נובע מכשרונו המולד. כך, למשל, זמר בעל מוניטין בדרך-כלל נולד עם כישרון שירה, וקיים סיכוי גבוה שהיה מצליח כזמר גם לולא נישואיו לבן-הזוג.
קיים קושי רב לבודד מתוך הצלחתו של בעל המוניטין את החלק שצבר דווקא הודות לתמיכת בן-הזוג. קושי נוסף מתעורר כאשר בעל המוניטין החל לצבור את המוניטין טרם נישואיו לבן-הזוג, ויש צורך לבודד מתוך המוניטין רק את החלק שנצבר בזמן הנישואים.
כך, למשל, במקרה של הצייר החובב נפסק שהאישה אינה שותפה במוניטין של הבעל, מכיוון שהמקרה אינו עומד באף אחד מהקריטריונים. ראשית, חלק גדול מהמוניטין של הבעל כצייר נובע מכשרונו המולד, והראיה היא כי הוא זכה לפרסים בתחרויות אמנות כבר כשהיה ילד.
כמו כן, נקבע כי לעת היכרותם של בני-הזוג הבעל כבר היה אמן מוכר ובעל שם אשר ערך מספר תערוכות, ולפיכך חלק אחר של המוניטין נצבר טרם נישואי הצדדים.
יתר על כן, האישה לא הוכיחה פריצה או התפתחות משמעותית בקריירה של הבעל במהלך חיי הנישואים או תוספת כלשהי בכושר השתכרותו, ולבסוף כלל לא ברור שלבעל יש פוטנציאל רווחים גבוה מציוריו בעתיד, לאור גילו המתקדם מצבו הבריאותי הרופף.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי - מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".