"ערב היסטורי". כך הגדיר בית המכירות הפומביות סותבי'ס את התוצאה המרשימה של מכירת אמנות אימפרסיוניסטית ומודרנית אמש (ד') בניו יורק. בראש השמחה כיכבה "הצעקה", יצירת המופת של האמן הנורבגי אדוארד מונק ואחת היצירות המפורסמות ביותר בעולם, שקבעה מחיר שיא של 119.9 מיליון דולר - שיא לאמן ושיא מחיר חדש ליצירת אמנות במכירה פומבית.
לפחות 8 גורמים התחרו על רכישת היצירה, האחרונה שנותרה למכירה, מתוך סדרה של 4 גרסאות שצייר מונק בשנים 1893-1895. המחיר הסופי האמיר ונקבע לאחר 12 דקות של התמחרות טלפונית צמודה. המכירה האימפרסיוניסטית ומודרנית של סותבי'ס הסתכמה ב-330.6 מיליון דולר - שיא נוסף בהיסטוריה של תוצאות המכירות בז'אנר. ערב קודם לכן התקיימה המכירה המקבילה של כריסטי'ס, שהסתכמה ב-117 מיליון דולר "בלבד".
אך הפער עלול להטעות - בכריסטי'ס דווקא מרוצים מהתוצאות ומדברים על מכירה שמרכיביה נערכו בקפידה - והגיעו לתוצאת מכירה של 96% מהיצירות. זאת, בעוד שבסותבי'ס מדובר בכ-80%, לאחר שהיצירות הפחות בולטות חסו בצלן של יצירות המופת הנחשבות ל"הימור בטוח" (Blue Chip) של בית המכירות.
מעניין לציין כי היצירה היקרה ביותר בכריסטי'ס, שנמכרה תמורת 19 מיליון דולר, הייתה מתווה (הכנה) של סזאן ל"שחקני הקלפים", אותה יצירה המחזיקה בשיא המחיר העולמי - 250 מיליון דולר, מהשנה האחרונה.
לאווירה החיובית והשופעת, בשוק שמאופיין בתנודתיות גבוהה ובתקופה של אי- ודאות כלכלית בשווקים המסורתיים, אחראים מספר גורמים. ההשקעה באמנות נחשבת בשנים האחרונות לאחד מאפיקי המפלט היציבים. לאחר פרוץ המשבר העולמי ב-2008, ניכרה חזרה של משקיעים לשוק האמנות, שיתרונותיו בנכסיות גבוהה של יצירות מופת, בערך מוסף של הנאה מבעלות על יצירות נדירות ומתשואה גבוהה שנרשמה בין שנות ה-60 של המאה ה-20 לבין העשורים האחרונים.
עם זאת, ניתוח המכירות מעיד על פערים גבוהים בין יצירות מופת שהנכסיות שלהן אינה שנויה במחלוקת לבין יצירות משניות - קטנות או חסרות חשיבות -אפילו של אמנים בולטים כמו פיקאסו ואנדי וורהול. בנוסף, השוק נתון לשינויים בכיוון הרוח של האספנים. כך למשל, בשנה האחרונה נרשמו מחירי שיא דווקא לאמנים סינים - קלאסיים ולא עכשוויים - כתופעת לוואי של התעוררות האספנות בקרב הטייקונים במעצמה הצומחת.
שוק סלקטיבי
סרז' תירוש, שהקים לאחרונה את קרן ההשקעות Artvantage, להשקעה באמנות עכשווית ממדינות מתפתחות, מספק זווית ראייה נוספת: "יש תופעה של הפרשים הולכים וגדלים בין יצירות המופת לבין היצירות הפחות מוכרות לקהל. במכירה זו עצמה היו עוד 3 או 4 יצירות של מונק שבקושי נמכרו, וגם אלה שהצליחו להימכר קיבלו ערכים הרבה יותר נמוכים - בגלל שאינן איקוניות כמו זו. מדובר בעבודות מאוחרות יותר, לאחר 1900, ואילו זו מוקדמת היא אחת המבשרות של התנועה האקספרסיוניסטית. רואים כאן את השימוש הנועז בצבע ובמשיחות והביטוי למצוקה. היצירה הספציפית הזו צוטטה רבות, בין היתר על ידי אנדי וורהול והפכה לידועה במיוחד".
תירוש מציין, כי לפי השמועה בשוק היצירה נקנתה אמש ככל הנראה על ידי מוזיאון אמריקני, אולי אפילו ה-MOMA, אבל אין לכך אישור עדיין. "ייתכן גם שהקונה בכלל לא מגיע מארה"ב", הוא מוסיף, "יש מגמה בולטת בשוק האמנות בשנים האחרונות שסכומים גדולים מגיעים מאספנים - חלקם חדשים - מהשווקים הצומחים, ממדינות כמו סין ורוסיה ומהמזרח התיכון".
כך למשל, היצירה היקרה ביותר שעליה ידוע כיום, יצירתו של פול סזאן "שחקני הקלפים" מ-1892-3, נמכרה ב-250 מיליון דולר למשפחת המלוכה של קטאר (שלא במכירה פומבית) בפברואר השנה.
- האם הערכים הגבוהים והפערים הקיצוניים מעידים על שוק לא רציונלי?
"אני חושב שהשוק מצוין. זה לא שוק חסר הבחנה שבו לא כל מה שמגיע נמכר. במכירה של סותבי'ס זה ניכר בבירור - נמכרו רק כ-80% מהיצירות, תוצאה נחמדה אך לא מדהימה. למרות האופוריה סביב התוצאה הכללית והמחיר שהשיגה היצירה של מונק, זה מצביע על שוק מאוד סלקטיבי שבו רק עבודות מאוד טובות נמכרות במחירים מאוד טובים, ועבודות פחות טובות לא נמכרות. זה מעיד על שוק בריא ומתוחכם".
- יש בכך כדי לנבא על המכירה הקרובה של אמנות עכשווית, בשבוע הבא, שם נראה זהירות יתר?
"לא. אני חושב שאותה מגמה חלה גם שם - עבודות איקוניות ומשובחות יימכרו מצוין ועבודות קטנות ופחות משמעותיות יימכרו במסגרת ההערכות".
- זה אומר שיש חסמים גבוהים יותר על כניסת אמנים חדשים לקאדר המכירות?
"החסם הוא מבחן השוק. אמנים שעשו כמה תערוכות משמעותיות יכולים להגיע למכירות פומביות. הכניסה הראשונית היא לא כל כך בעייתית, השרידות היא המבחן האמיתי. מי שממשיך לעורר עניין ולהימכר הוא שיישאר בולט בשוק".
לישון במיטה של מונק
יצירת המופת של אדוורד מונק "הצעקה" מציגה אדם אחוז אימה על גשר עירוני בשעת שקיעה. זוהי אחת מארבע גרסאות של הציור המפורסם, שיצר האמן הנורבגי בין השנים 1893-1910, והיחידה שהוחזקה עדיין בידיים פרטיות. 3 אחיותיה לסדרה נמצאות באוספי מוזיאונים לאומיים בנורבגיה. מחיר היצירה הוערך בסביבות 80 מיליון דולר והתוצאה, כאמור הגיעה ל-40 מיליון דולר יותר.
"הצעקה" מוגדרת כאחד האיקונים הבולטים של האמנות המודרנית, ואולי היצירה המוכרת ביותר לקהל הרחב, פרט למונה ליזה. גרסה זו של היצירה מצוירת בפסטל ולא בשמן, עובדה התורמת להתפעלות מהמחיר שהושג (יצירות שמן יקרות יותר בדרך כלל).
פרט לארבעת העותקים המצוירים ביד, בצבעי פסטל, שמן וטמפרה, יצר מונק גם ליתוגרפיה של "הצעקה", שתרמה לתהליך השעתוק המאסיבי שלה ולתפוצתה בתרבות הפופולרית. היצירה המפורסמת טעונה באווירה פסיכדלית בקווים דשנים, בהבעת הפנים המיוסרת, הניתנת לקריאה כמו נאמרה במילים, בצבעים העזים ובאדישות הדמויות שעומדות ברקע. עוצמתה וחשיבותה ההיסטורית הציתו את תשוקתם של הרפתקנים, ושניים מעותקיה נגנבו ממוזיאונים באוסלו - אך הוחזרו לאחר תרגילי מודיעין ועוקץ משטרתיים.
"חייתי עם היצירה כל חיי"
היצירה הגיעה למכירה של סותבי'ס מידיו של פטר אולסן, איש עסקים נורבגי שאביו היה שכנו, ידידו ופטרונו של הצייר. "אבי היה חבר של מונק ורכש ממנו הרבה עבודות, מתוך כוונה לתרום לפרסומו כשהשאיל את יצירותיו לתערוכות בעולם. חייתי עם היצירה הזאת כל חיי, וכעת אני חושב שהגיע הזמן להציע לאחרים את האפשרות להיות בעליה של יצירת מופת שכזו".
לדבריו, ההכנסות ממכירת "הצעקה" מיועדות להקמת מוזיאון חדש ולצדו בית מלון, בחווה של אולסן ב-Hvitsten. ביתו ההיסטורי של מונק הוא חלק מהקומפלקס שיפתח לכבוד יום הולדתו ה-150 של האמן, ב-2013, "אנשים יוכלו להתארח וללון בבית האמן ולצפות באוסף יצירותיו".
