1. ישראל יוצאת למערכת בחירות, שצפויה להיות התקשורתית ביותר בתולדותיה. חלק ניכר מהטון שלה ייקבע, כנראה, ברשתות החברתיות, פייסבוק בעיקר, ובכל זאת ברגע שיגיעו תוצאות הסקרים נצטופף כולנו מול שלושת הערוצים כדי לבהות בעמודות הנוסקות. אך מה יקרה בערוצי הטלוויזיה בחודשים הקרובים, איך תסוקר מערכת הבחירות? זו השאלה האמיתית.
ערב הבחירות, התקשורת הישראלית המשודרת היא חלשה משהייתה שנים. רק אתמול (ד') החליטו בערוץ 1 להזיז ממקומם שניים מעורכי" מבט", ולהשאיר שניים אחרים. רשות השידור היא מקום שבו ההנהלה קוראת בקפידה כל ידיעה פוליטית לפני שידורה. הזזת שני העיתונאים הדעתנים ממקומם - אסף אפרתי ויעל קשני - תקל על המלאכה הזו ותאפשר לנתניהו רוגע, לפחות באפיק זה.
אך הזרקור הגדול ראוי שיהיה מופנה אל ערוץ 10. ממשלת נתניהו הנוכחית החליטה, לפי שעה, לא לסייע לערוץ בפתרון בעיית חובו. לפחות לא עד הבחירות. המרת החוב של ערוץ 10 לחוב תוכן, נראית כרגע כאופציה היחידה להצלתו. ההימנעות המופגנת הזו של הממשלה, תשיג אחד מן השניים: או שהערוץ יגווע בתוך חודש-חודשיים או שהוא ישרוד בתקווה לפתרון מיד אחרי הבחירות. שני התרחישים משרתים נהדר את לשכת ראש הממשלה, במיוחד השני. מותו של ערוץ 10 עשוי לנטרל גוף מסקר טורדני בעבור הממשלה, אך מוות בתקופת קמפיין פוליטי עשוי להיות לא נעים. מאידך, ערוץ גוסס זה נהדר לבחירות. חדשות 10 של בחירות 2012 הן כה חלשות, עד שלא יעזו לתקוף את מי שבוודאות יהיה באותו מקום גם ביום שאחרי וכעת דורך עם הרגל על צינור החמצן. ראש הממשלה רוצה את ערוץ 10 בדיוק במקום הזה, של פושט יד המתדפק על דלתות הפריץ.
אם הערוץ יהיה עדיין כאן באוקטובר 2012, יהיה הרבה יותר נוח להצילו. גם חדשות 2, הבטוחות יותר, קיבלו נורת אזהרה מכיוון הממשלה רק באחרונה. החברה מצויה עדיין בסכנת פירוק אם אחת מהזכייניות של ערוץ 2 תפרוש לרישיון. החוק שיבטיח את שמירתה מאוחדת עדיין מונח במגירה במכתבתו של נתניהו. בחוק, קיים גם סעיף שאומר שאם ירצה, יוכל ראש הממשלה לפצל את החברה. זה כנראה לא יקרה, אבל בבואם לסקר את הבחירות, כדאי שידעו שהוא יכול.
2. ההישג המרכזי של ראש הממשלה לקראת הבחירות הקרובות הוא בהבנה המתבהרת במערכות השונות, כי את המחאה הבאה אין "ללבות". בערוץ 10 אומרים את זה בפה מלא וסביר שגם במקומות אחרים חושבים כך. כולם מאמינים שהמחאה פגעה ביציבות הכלכלית של מערכות התקשורת, בכך שגרמה למפרסמים לסגת. אך האמת היא שמה שפוגע בהן באמת, מאז קומן, הוא מבנה שוק שפועל בתנאים כלכליים לא הגיוניים, בעידוד הכנסת. כה לא הגיוניים, עד שירידה של 20% בפרסום ממוטטת גופים. אם במשך השנים הפוליטיקאים חשבו ששוק מדיה חלש הוא מצוין לייצוב כיסאם, כעת הם מביטים מהצד בשעה שהתקשורת מנטרלת מראש את האיום המרכזי עליהם.
3. ברווז עיתונאי. עיתונאים טועים מדי יום, ממש כמו מרבית בני האנוש. לעיתים הם מתנצלים ולעיתים אף אחד לא יודע על זה לעולם. אז כיצד קרה שטעות בסדר גודל די טיפשי כמו זו של סיון כהן בחדשות 10, כשדיווחה על אגדה אורבנית כאמת, הובילה אותה לשימוע שלפני פיטורים? כהן לא הוציאה דיבתו של איש, לא הכפישה, ואף לא גררה תביעת ענק או העירה טייקון מתנומתו. כהן היא קורבן של עידן הפייסבוק שבו אנחנו חיים. לולא חגגה הרשת על הסיפור והעצימה אותו, בחדשות 10 אפילו לא היו מתנצלים.
האירוניה היא שאם באמת היה כאן תחקיר כוזב על איש ציבור, הבלוגרים וחיות הרשתות החברתיות אפילו לא היו יודעים על זה. בחדשות 10, אם כן, לא הגיבו כה מהר בגלל עוול עיתונאי שנגרם, אלא בגלל עוול תדמיתי. לכן, הם באו חשבון עם מי שהייתה הפנים של הסיפור ולא ירדו לעומק הכשל שהביא להבאתו לשידור. תגובה שטחית, למחאה שטחית, על שטחיות עיתונאית.