גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מה שחשוב זה מתי להיכנס או לצאת, מתי לממש רווחים או מתי לרכוב על הגל, לא רק מה לקנות או למכור - זה אחד מכללי הברזל בשוק ההון. אפשר להרוויח הון תועפות על מניות זניחות או שוליות יחסית ואפשר להפסיד טונות של כסף על מניות כבדות, מוכרות לכול. הכול שאלה של עיתוי, אם קונים ומוכרים בזמן הנכון. זה נשמע מאוד פשוט, אבל במציאות זה כמובן הרבה יותר מורכב: רוב המשקיעים הם לא כאלה חכמים או בני מזל כדי למכור בדיוק בשיא או לקנות בדיוק במחירי הרצפה. כלל הברזל הזה מתאים גם לתחום רחוק כביכול משוק ההון - הפוליטיקה, והקדמת הבחירות השבוע המחישה זאת יותר מכול: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט לממש את השקעתו ואת רווחיו, פחות או יותר סביב "מחירי" השיא, כדי להמשיך הלאה לקדנציה הבאה חזק יותר, פופולרי יותר וכנראה עם גמישות פוליטית גדולה יותר בהרכבת הקואליציה. ההיסטוריה הפוליטית, כמו ההיסטוריה השוק-הונית, מלאה בסיפורים על קאמבקים, על מניות מדוכאות או על פוליטיקאים שנחתו לרצפה (כמו נתניהו עצמו) וחזרו לראות את אור השמש, או לחלופין על פוליטיקאים ומניות ששייטו בשיא, התבשמו מהכוח המשכר של השלטון, הפכו לשאננים ונפלו.

בעולם הפוליטי הדינמי, במיוחד בשיטת הממשל הישראלית שמובילה בפועל לשליטת המיעוט ולאי-יציבות ולחוסר משילות קיצוניים, ההחלטה של נתניהו דומה לאותו משקיע שהחליט לקום מהשולחן ולגרוף את הקופה בשוקי ההון התזזיתיים והקפריזיים. בסופו של דבר, מנהיגים הם כאחד האדם: כמו כולנו, גם הם צריכים המון מזל וחוש עיתוי טוב. הם צריכים גם הבנה אינטואיטיבית למחזורי הפוליטיקה, בדיוק כמו במחזורי השווקים.

נתניהו ספג לאורך תקופת כהונתו לא מעט ביקורת (גם בטור זה) ונתקל בגל תקשורתי עוין, שספק אם אי פעם חווה אותו ראש ממשלה כלשהו. ובכל זאת ולמרות הכול, צריך להיות הוגנים: הוא מסיים קדנציה מוצלחת מאוד ועומד להיות המנצח הגדול של הבחירות הבאות. לפחות בתחום הכלכלי, הוא הצליח להתגבר (יש יגידו למסמס) על המחאה החברתית, אירוע רב-עוצמה שסחף מאות אלפי אנשים עם פוטנציאל למוטט ממשלות.

איך הוא עשה את זה? התשובה הראשונה היא בגרות: ככל שאנשים מתבגרים ויש להם יותר ניסיון בהבנת מצבים, בחוכמה שבדיעבד, הם רוכשים תכונה שנקראת פרספקטיבה. יריביו של נתניהו נוהגים לגנות את המהירות שבה הוא נלחץ ועושה שטויות. בקדנציה הנוכחית היה הרבה יותר ריסון עצמי והרבה פחות שטויות.

התשובה השנייה לקוחה מתחום התקשורת: בדיוק כמו משקיעים בשוק ההון, שלרובם אין הפנאי, הידע או החשק לקרוא דוחות כספיים, להתעמק במספרים ולצלול למשמעותם של גרפים ועקומות למיניהם, כך גם הציבור בהקשר הכלכלי הרחב יותר - רוב האזרחים לא ממש מתעניינים ממה מורכבים באמת שיעורי האבטלה, מהו מכלול הגורמים ליוקר המחיה בישראל ומהי הדינמיקה העסקית בשוקי המזון, התקשורת או הבנקאות. לכן, אם אתה מנהל מדיניות תקשורתית נכונה ומעביר מסרים קליטים וברורים, אתה יכול להתגבר גם על מחאה סוחפת. הנה, כך התגבר נתניהו על המחאה הגדולה מכולן:

זו לא הממשלה, זה הסקטור העסקי

במהלך חכם, הסיטו נתניהו ויועציו את האש מחלקה הדי-משמעותי של הממשלה ביוקר המחיה והפערים החברתיים לעבר המגזר העסקי, שבימים כתיקונם הוא הדרלינג של נתניהו. אף שהאידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו, עוד בכהונות הקודמות שלו כראש ממשלה ושר האוצר, שחקה עד דק את השכבות החלשות ואת מעמד הביניים; אף שההחלטות להפחית את שיעורי המס על ההון ולהעלות במקביל את המסים העקיפים היו הגורם העיקרי בהרחבת הפערים החברתיים ופגעו קשה במעמד הבינוני ובמעמד הנמוך; אף שהעשירים גרפו את כל השמנת של הצמיחה במשק כתוצאה ממהלכי נתניהו; למרות פירוק מדיניות הרווחה שהובילה לגידול דרמטי בהוצאות הפרטיות על בריאות וחינוך; ולמרות השחיקה הריאלית בשכר העובדים (תחת הסיסמאות של תחרות, יעילות ופריון) - למרות כל זאת, התאגידים הגדולים והטייקונים ספגו את רוב האש. אף שלאמונה הכמעט דתית של נתניהו בכלכלה חופשית, באי-התערבות ממשלתית ובתחרותיות בכל מחיר היה חלק גדול בתסיסה החברתית; אף שהממשלות (כולל של נתניהו) הפריטו מכל הבא ליד, פירקו את הסולידריות החברתית ופיתחו אמונה עיוורת ב"כוחות השוק"; אף שהם חתכו במסים התאגידיים והורידו אותם כמעט לרצפה והפכו את מגרש המשחקים למפנק וק ל לעשירים; ואף שהממשלה הייתה אחראית לחלוקה הבלתי הוגנת של ההכנסות במשק - נתניהו הצליח להפיל, כמעט באופן בלעדי, את התיק על העשירים. הם החזירים, הם העושקים, הם אלה שרוצים להרוויח כמה שיותר על גב הצרכנים (מה שנכון נכון, אבל מי בדיוק העריץ אותם, היטב איתם ואיפשר והטיף להם לנהוג כך?).

אף שמדינת ישראל היא המונופול ששולט ביותר מ-90% מהקרקעות במדינה, שיש לו השפעה בלתי ניתנת לערעור על מחיר הקרקע, על אופן המיסוי בשוק ועל מחירי הדיור; אף שהמדינה אחראית ליוקר המחיה דרך מחירי החשמל, המים והארנונה, תשלומי החינוך לבתיה"ס וכדומה - תיק יוקר המחיה נפל על החזירים משופרסל, שטראוס, אסם וכדומה. בעיתוי מושלם מבחינתו, הגיעו הצרות של תשובה, מימן, בן דב ונוחי דנקנר וסיפקו לו עוד תחמושת (בצדק) לניגוח הסקטור העסקי. "ועדת הריכוזיות" הפכה שם קוד לפתרון קסם ליוקר המחיה ולפירוק הקרטלים, המונופולים והפירמידות כביכול, אף שזה בלוף ועוד יתגלה כבלוף. הוועדה טבעה בים של פלפולים משפטיים על צורת תאגוד של חברות, והתוצאה - עוד 3-4 עסקאות במשק, שלא ישנו את המפה העסקית באופן משמעותי ובוודאי שלא יחסכו לצרכן ולו שקל אחד בודד.

מנהיגי המחאה מפונקים ושמאלנים

המסר הזה חלחל היטב ואף התברר כלא רחוק מהאמת - חלק ממנהיגי המחאה עומדים עתה להצטרף למפלגות הנוטות שמאלה. המסר הזה "מיתג" את המחאה כפוליטית, ככלי ניגוח בראש הממשלה, שמטרתו להוריד את נתניהו מהשלטון בכל מחיר. כך נדחקו הצידה כל המטרות המוצדקות של המחאה ופוספסו לחלוטין.

נקים עוד ועוד ועדות

הקמת ועדות בסיטונות ל"פתרון" בעיות או פלונטרים היא פטנט מצוין במציאות הפוליטית הלא יציבה בישראל. הקמת הוועדה מלווה ברעש תקשורתי עצום, בפיתוח ציפיות, בהצהרות דרמטיות ("המפץ הגדול", "היסטוריה", "האזרח עומד במרכז" ועוד פראזות מגוחכות), אבל כשההמלצות עוברות לשלב הביצוע, אלוהים גדול - או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. ההמלצות ייטחנו עד דק בתהליך החקיקה במקרה הטוב או ייעלמו במגירות עם הבחירות הבאות במקרה הרע.

נתניהו לא התגבר רק על המחאה של הקיץ הקודם, אלא גם על המחאה של הקיץ הנוכחי, עוד לפני שפרצה. הקדמת הבחירות חיסלה את השאיפות של כל הטרמפיסטים שהשתוקקו לקצת אקשן ולמהומות חברתיות ביולי-אוגוסט. עכשיו יתרכזו בדברים השגרתיים: חלוקת הג'ובים במרכזי המפלגות וחלוקת הג'ובים בממשלה החדשה. יוקר המחיה? פערים חברתיים? זה יכול לחכות.

eli@globes.co.il