המשקיעים בחברת קרדן הופתעו ודאי לקרוא בשבוע שעבר ב"גלובס" שהחברה השקיעה עד היום סכום משמעותי של 25 מיליון שקל בערוץ טלוויזיה אמריקני פרטי, שיזמה לפני שנים אחדות שרון רכטר, בתו של איתן רכטר, מנכ"ל קרדן ואחד מבעליה.
לא מדובר ב"סקופ" עיתונאי, אלא במידע גלוי למשקיעים שאותו ניתן לחלץ מדוחות קרדן כבר כמעט שבע שנים, אך אף אחד לא שם לב אליו עד עתה. למה? כי קרדן בחרה להמעיט ככל שמאפשרות לה התקנות בפרסום המידע לציבור.
קצה חוט שהביא לחשיפת התמונה כולה היה דיווח על אודות השקעה חדשה בערוץ הטלוויזיה (BFTV), שעליה בחרה החברה לדווח, איך לא, ביום שבו לא התקיים מסחר בבורסה בת"א.
כדי להשיג את המידע המלא על ההשקעה, נדרשנו לנבור בדוחות הכספיים של קרדן שנים אחורה וללקט חלקיקי אינפורמציה.
BFTV, או בשמה המלא ,Baby First TV עוסקת בהפקה ושידור של ערוץ תוכן לתינוקות ופעוטות ומשווק בעיקר בארה"ב. קרדן רכשה משנת 2006 ועד היום כ-31% ממניותיה בכמה סבבי השקעה שבוצעו לפי שווי חברה של 8.5 עד 32 מיליון דולר. יש לציין כי במאי 2009 אושררו בדירקטוריון ובוועדת הביקורת של קרדן השקעות החברה בערוץ, שבוצעו בשנים 2007-2008 "למען הזהירות".
עניין אישי בהשקעה
בשבוע שעבר, תחת הכותרת "נכנס לתוקף אישור השתתפות בסבב השקעה ב-BFTV", הודיעה קרדן כי דירקטוריון החברה וועדת הביקורת אישרו השקעה נוספת של כ-1.5 מיליון שקל בערוץ בשני שלבים. לקראת סיום ההודעה מצוין כי לאיתן רכטר יש עניין אישי בהשקעה, מאחר שהוא מחזיק במניות BFTV וכיוון שבתו וחתנו הם יזמי הערוץ וגם בעלי מניות בערוץ. אגב, רכטר עצמו כמו גם בתו וחתנו (גיא אורנים), אינם משתתפים בסבב הגיוס הנוכחי.
מאידך, זוכים שני האחרונים - יזמי הערוץ - לשכר נאה בערוץ הטלוויזיה, שככל הידוע ייצר בשנים קודמות הפסדים לא קטנים למשקיעים. שרון רכטר מכהנת משנת 2004 בתפקיד מנהלת שיווק ופיתוח עסקי ב-BFTV, ובעלה משמש מנכ"ל החברה. בשנת 2011 עמדה עלות השכר של שרון רכטר על 626 אלף שקל, וזו של בעלה על 877 אלף שקל.
קרדן מסבירה שההשקעה ב-BFTV (שבה מושקע גם מפיק העל הישראלי ארנון מילצ'ן) מהווה אחוז קטן מסל ההשקעות שלה, ולכן לא מדובר ב"עסקה חריגה" שדורשת את אישור אסיפת בעלי המניות.
ובכל זאת, ריבוי בני משפחת בעלי השליטה המכהנים בתפקידים שונים ומגוונים בחברות שונות המשתייכות לקבוצה, עשוי ליצור את הרושם שבעלי קרדן (אנשי עסקים ותיקים ומוערכים במגזר העסקי) לא הפנימו את השוני בין תחום היהלומים הדיסקרטי, המשפחתי, שממנו באו, לבין שליטה בחברה ציבורית, שאמורה להיות שקופה ככל האפשר בפני המשקיעים בה, ולשכנע אותם שעסקיה נועדו לשרת את כלל בעלי המניות.