1. אין שום דבר שמאיים יותר על ערוצי ספורט בתשלום כמו הקיץ. הקיץ הוא אזור זמן אפל. אוהדי ספורט שגם ככה לא אוהבים את כל שיטת הערוצים בתשלום, נהנים בקיץ להוציא את הפלאג, להתנתק לכמה חודשים ולחסוך כמה שקלים. ערוצי הספורט של צ'רלטון (ספורט 1 וספורט 2) וערוץ הספורט (5 פלוס לייב ו-5 פלוס גולד) עושים שמיניות באוויר כדי להשאיר את הצופים, מתחמשים בכל תחרות שש-בש אפשרית, רק שמה לעשות - ברוב המקרים אין אירועים גדולים שאפשר לנגן עליהם.
מי שהולכת לחגוג הקיץ היא צ'רלטון. בצ'רלטון הכינו את הקרקע כבר ביוני 2011 ורכשו את הזכויות ליורו 2012 שייפתח בחודש הבא בפולין ואוקראינה. בין היתר הם ניצלו את העובדה שערוצי ברודקאסט לא מסוגלים לחשוב כל-כך רחוק קדימה, מה גם שערוצי ברודקאסט כבר לא רוכשים טורניר שלם אלא מעדיפים לקחת פה ושם משחקים מהשלבים המכריעים.
ההחלטה הזאת יצרה לצ'רלטון רצף פעילות, וקיץ נטול דאגות. קודם כל בצ'רלטון נהנים מהעובדה שקרב האליפות האכזרי באנגליה בין הסיטי ליונייטד ישאיר את הצופים דבוקים למסך עד לדקה האחרונה שלו, עמוק בתוך חודש מאי; בשבוע הבא הם ישדרו את גמר הליגה האירופית בערוץ ה-HD (במקביל לשידור הערוץ 9); ומשם והלאה הם יספרו את הימים עד לפתיחת היורו ב-8 ביוני.
אמנם רק 12 משחקים מאליפות אירופה השאירה צ'רלטון בבלעדיות בידיה (את יתר 19 המשחקים ישדרו ערוץ 9 וערוץ 10), אבל - וכאן מגיע אבל גדול - העובדה שיותר ויותר חובבי ספורט "אמיתיים" יודעים שספורט רואים רק ב-HD, תהפוך את ערוץ ה-HD של צ'רלטון לאחד הלוהטים ביותר הקיץ: ערוצים 9 ו-10, שלא מחזיקים ערוץ HD, נאלצו להשאיר אצל צ'רלטון את זכויות ה-HD של כל 31 משחקי הטורניר.
אין ספק שחבילות הערוצים עם התוספות של ערוצי הפרימיום וה-HD, הפכו את הסיפור ליקר עבור הצרכנים. אבל עבור חובבי הספורט - קהל שבוי שלא רואה בעיניים ברגע שוויין רוני, רונאלדו, ואן פרסי ואינייסטה לובשים את מדי הנבחרת הלאומית - קצת יותר מ-60 שקלים לחודש שבו ישודרו כמעט 50 שעות של כדורגל בשידור ישיר, הם עניין שכנראה אי אפשר יהיה לעמוד בפניו.
המקרה של הקיץ הנוכחי גם מראה את היתרון היחסי שיש לצ'רלטון על ערוץ הספורט. בעידן של מיתון וצמצום, חלק גדול מהציבור עושה את החשבון הפשוט של אם כבר להוציא כסף, אז איזו חבילת פרימיום לקחת: זאת של ערוץ הספורט או זו של צ'רלטון. בעוד שערוץ הספורט מחושק בידי הרגולטור בשידור חלק גדול מהתכנים המובילים שלו (ליגת העל בכדורסל, ליגת האלופות והליגה הספרדית) בערוצים שנמצאים בחבילת הבסיס, הרי שצ'רלטון, שהוגדרו מראש כערוצים בתשלום, פטורים ברוב המקרים מהחובה הזאת. וכך, בעוד שמאבק האליפות בספרד בין ריאל לברצלונה היה כולו "חינם" בערוצים הפתוחים של ערוץ הספורט, מאבק האליפות באנגליה הוא בערוצים בתשלום.
ולגבי הקיץ: אוהד ספורט שיבקש לחסוך לקראת הקיץ בעלויות, יקבל את האולימפיאדה בחינם בערוץ 1, וישלם רק תמורת ספורט 1 וספורט 2. לערוצים 5 פלוס לייב ו-5 פלוס גולד מצפה קיץ ארוך וקשה.
2. טלוויזיה היא מדיום ויזואלי, אבל יש לפעמים שגם בה מצליח משפט אחד להדהד באוזניים, דווקא על רקע פריים משמים. הדקה היא הדקה השמונים וקצת במשחק בין מכבי פ"ת לראשל"צ. התקפה של פתח תקווה, הכדור יוצא לקרן. אחד הילדים שאחראים על השבת הכדור למגרש, מתמהמה, ועל רקע השקט הכללי באצטדיון "המושבה", רועם לפתע המשפט: "ילד, תביא כבר את הכדור יא בן-שרמוטה". לעולם כנראה לא נדע מי הוא הוגה הדעות שמאחורי המשפט, מה שכן - המשפט הזה הדהד בחלל האוויר שניות ארוכות. מאיר איינשטיין הרהר בדרך תגובה נאותה, ואחר כך החליט (החלטה לגיטימית) להתעלם ולהמשיך בשידור.
אני לא מבקש להיתמם. מגרש הכדורגל, גם בתרבויות כדורגל מפותחות משלנו, הוא מקום שבו השפה משוחררת, וביטויים גסים אינם זרים אפילו למתונים שבין האוהדים. ובכל זאת, קשה היה לשמוע דווקא את המשפט הזה, גם מפני שכוון כלפי ילד נרגש שנבחר להיות בין מחזירי הכדורים למגרש, ובעיקר מפני שנדמה שהמשפט הזה הוא חזות הכל: זו שפתם של השחקנים, של המאמנים, של בעלי הקבוצות ושל תשעים אחוז מהקהל. כדורגל הוא תמיד עניין שבשוליו יש קומץ. בכדורגל הישראלי נותר רק הקומץ.
3. כדי שלא איחשד בחוסר פרגון אני חייב לומר שלדעתי יוסי בניון הוא כדורגלן נפלא, שהקריירה שלו באירופה היא המרשימה ביותר גם כאשר משווים אותה לגדולים ביותר לפניו. ועדיין, מתברר שקיים פער עצום בין איך שאנחנו הישראלים רואים את יוסל'ה שלנו, לבין איך שרואים אותו האנגלים.
בשבת שידרו שרון ניסים והפרשן תומר קשטן את ארסנל של בניון מול נוריץ'. בניון פתח עם שער נפלא, ובהמשך היה מעורב בלא מעט מצבים, כולל שתי החמצות גדולות שלו. הפרשן והשדרן התמוגגו מהמשחק הנפלא של בניון. השדר האנגלי, מעט פחות: "בניון היה צריך להיות כבר עם שלושער", פסק באזור הדקה השישים. כנראה שגם ארסן ונגר נטה יותר לכיוון הפרשנות הזאת - לקראת הדקה ה-70, כשארסנל בפיגור 2-1, הוא הוציא את בניון. עם התוצאות קשה להתווכח: ארסנל השוותה, ועלתה ליתרון (המשחק הסתיים בסוף ב-3-3). מבחינה התקפית, היא הגיעה בעשרים הדקות האחרונות ליותר מצבים ממה שהגיעה אליהם ב-70 הדקות שקדמו לחילוף של בניון.
אני לא אומר שלאנשי תקשורת ישראלים אסור להתפעל מכוכב מקומי. אבל קצת פרופורציות לא יזיקו. בניון הוא אפילו לא אנקדוטה שולית בעונה הזאת של ארסנל.