המפכ"ל למד מהרמטכ"ל: כשאתה נכשל במשימה - תקוף, תאשים. זה לא אנחנו, זה הם. והכי טוב: תגיד שזה בגלל כסף. אם לא תתנו לנו עוד ועוד, נפסיד גם את המלחמה הבאה, והרצח ישתולל ברחובות.
וכך, עוד טרם יבש דמם של נרצחי השבוע ברחבי הארץ, חיבר המפכ"ל יוחנן דנינו "סלוגן" קליט, אץ לכנס ראשי ערים אמש (א') ואמר: "אין פתרונות קסם - יש פתרונות כסף".
יופי, דנינו, אחלה קופירייטר. הערה אחת: בליל שישי חזרה והתקשרה מיכל, בת-זוגו של גדי ויכמן שנרצח אחרי חצות כי ביקש שקט, למוקד 100 של המשטרה. בבוקר שאחרי הרצח חזרתם וטענתם (שיקרתם?) שלא התקבלה כל קריאה. רק אחרי שמיכל הוכיחה באמצעות הצגת שיחות הטלפון שלה כי אכן קיימה מספר שיחות למוקד, התקפלתם ותיקנתם את גירסתכם. האם עוד הררי כסף היו משנים משהו בהתנהלות המזלזלת, הבטלנית והשקרית הזו?
והערה שנייה: לאחר עוד ועוד שיחות טלפון של שכנים שהתלוננו על רעש והפרעות, הגיעה ניידת. הבהרתם כי השוטרים ביצעו "סריקה מיוחדת", לא גילו דבר ועזבו. כשנשאל ניצב-משנה תומר בדש, מפקח תחנת באר-שבע, אם השוטרים ירדו מהניידת ("ידיעות אחרונות", 6.5), השיב: "השוטרים עשו בדיקה קפדנית ויסודית". האמנם? אז תגיד רב ניצב דנינו, מה קשור כסף להתנהלות אישית מערכתית מבישה כזו? אם היה לכם פי שניים כסף, לא הייתם "מורחים" את העבודה ואת הדיווח לציבור?
רק היום צוטט ב"גלובס" היועץ הכלכלי למפכ"ל, תת-ניצב ליאור אגאי, שאמר: "לצערי, המשטרה לא יודעת למנף את האיומים עליה כמו צה"ל..". אז הנה, עם גל הרציחות הנוכחי, מממש המפכ"ל את הפנטזיה למנף פשיעה לכסף.
בדיוק לפני שנה נכנס דנינו לתפקיד. הוא קיבל כ-27 אלף שוטרים (לא כולל מג"ב) ותקציב שנתי של מעל ל-8 מיליארד שקל. לזכותו ייאמר כי בשנה אחת הוא כבר העביר שינויים הרבה יותר דרמטיים מקודמיו. בערב הפסח האחרון נחתמו הסכמים בין המשטרה לאוצר: השכר לשוטר הצעיר המתגייס עלה מכ-5,000 ברוטו לכ-7,000 ברוטו, וגדל גם רכיב השכר של שוטרי השטח הקרוי "רמת פעילות".
ואולם, דנינו לא מצליח לגעת בשתי הבעיות המבניות, הקריטיות לאיכות המשטרה, לתקציבה ולעתידה. האחת נוגעת להצמדה של שכר השוטרים לשכר המקביל בצה"ל. האינטרס לשמר את ההצמדה הזו הוא של בכירי המשטרה ושל נושאי הדרגות הגבוהות במיוחד.
אלא שההצמדה הזו מעיקה ופוגעת קשות ברוב רובם של השוטרים בדרגים הנמוכים והבינוניים, שכן בעוד שהדרג הזוטר בצה"ל - סג"מ, סגן, סרן - הם חיילים צעירים בדרך כלל בקבע קצר מועד, הרי שהדרג הזוטר במשטרה - מפקח, פקד, אפילו נגד - הם שוטרים בוגרים, בני 30, 40 ו-50, בעלי משפחות, שנשארים בדרגות הללו שנים רבות.
הצמדת שכר חייל צעיר שיתקדם לקצונה בכירה או יפרוש בגיל צעיר, לשכר של שוטר שזו עבודת החיים שלו, עושה רע לתנאים של מרבית השוטרים ומורידה משמעותית את איכות המתגייסים.
הדבר יוצר בעיה נוספת: מספרם היחסי של הבכירים במשטרה, מדרגת ניצב-משנה ומעלה, גבוה משמעותית ממספרם של מקביליהם מדרגת אלוף משנה ומעלה בצה"ל. הבעיה השנייה היא ניפוח המטות. המטה הארצי של המשטרה מסורבל, מסובך, עמוס ביורוקרטיה. 7 מחוזות שמחולקים למרחבים ולתחנות, 7 אגפים מינהליים, 9 יחידות. זה אומר אלפי שוטרים ושוטרות עם שכר גבוה ותנאי פקידות נוחים.
מסתבר גם כי דרגות אנשי המטה גבוהות יותר, בממוצע, מאלה של שוטרי השטח. ההערכה היא שבגלל הנגישות היומיומית שלהם למקבלי ההחלטות הם נהנים מעליות מוגברות בדרגות - בעוד ששוטרי השטח עסוקים בעבודה ולא בהשתכשכות בצמרת, ומפסידים קידום ושכר.