אחד הסקטורים המסוקרים ביותר על-ידי האנליסטים המקומיים הוא הסקטור הבנקאי. ולא בכדי: משקלן של מניות הבנקים הוא רבע ממדד ת"א 25 ו-18% ממדד ת"א 100, ומניותיהם הן עוגן בתיקי החוסכים והמשקיעים. לכן, לכל בית השקעות שמכבד עצמו יש אנליסט פיננסים. אך האם האנליסטים מספקים את הסחורה?
מבדיקת "גלובס" את תחזיות האנליסטים בשנה האחרונה עולה תמונה עגומה, ואין לנו דרך עדינה להגיד את זה. האנליסטים שמכסים את הבנקים לא ממש פוגעים בתחזיותיהם, לא בתחזיות ארוכות-טווח לגבי מחירי היעד של מניות, ולא בתחזיות הרווח הרבעוני. הם אפילו לא בכיוון הנכון. בבדיקה לאחור מתברר כי מי ששם את כספו לפי המלצות האנליסטים, הפסיד הרבה כסף.
לדירוג האנליסטים של "גלובס" ל-2012
תחזיות כידוע אינן ניתנות לטווח הקצר. בואו נלך אחורה לאוקטובר 2010, אז פרסם אלון גלזר, סמנכ"ל המחקר של לידר, תחזית לסקטור הבנקים. גלזר הוא אחד מהאנליסטים הטובים בישראל, יסודי, מכיר את הענף, יודע לנתח את הקורה בו, ולכן, נחשב בצדק לאנליסט בנקים מוביל.
הנה מה שאמר גלזר באוקטובר 2010: "הבנקים הישראליים נסחרים היום בזול, הן בתמחור הכלכלי שלהם והן בהשוואה לאלטרנטיבות הקיימות בשוק ההון המקומי. ברמות תשואה על ההון צפויה של 10% ויותר במרבית הבנקים, ראויים הפועלים, לאומי ומזרחי-טפחות להיסחר במכפילי הון של 1.15-1.2 (מזרחי בעינינו אף זכאי לתמחור גבוה מעט יותר), הבינלאומי ראוי להיסחר מעט מעל ההון, ואילו דיסקונט, שעדיין מייצר רמת רווחיות קבועה של מתחת ל-10%, ראוי להיסחר במכפיל הון של 0.85".
לצד ההמלצה הציב גלזר מחירי יעד למניות, שהיו בממוצע גבוהים ב-19% מהמחיר דאז. עברה שנה וחצי מאז אוקטובר 2010, המניות ירדו בממוצע ב-20%, אך גלזר לא התייאש. במאי 2011 הוא עדכן את התחזית, ושוב המליץ לקנות. "לאחר ירידות השערים של השבועות האחרונים הבנקים נסחרים היום במחיר ממוצע של 0.93 על ההון, וברמה זו הם זולים ונסחרים בפער משמעותי מתחת לשוויים הכלכלי. אנו ממליצים על אחזקת יתר בבנקים", כתב.
מאז עברה שנה. הירידות נמשכו ואף החריפו, הבנקים הגדולים, שנסחרו אז במכפיל הון סביב 1, נסחרים היום ב-0.78, ובשאר הבנקים התמונה דומה. מי שהקשיב לגלזר, והמשיך להחזיק במניות הבנקים שברשותו, או שעקב ההמלצה החמה אף הגדיל את אחזקותיו, גילה שאיבד 33% מכספו.
גלזר, לא היה היחיד שלא פגע. לקחנו עוד ארבע המלצות אנליסטים מאותם חודשיים שבין מארס למאי 2011: ברקליס, כלל פיננסים, פסגות וסיטי. הטעות הממוצעת הייתה באותו סדר גודל, כ-33%.
הנה ציטוטים נבחרים מהעבודות שפורסמו אז. "הירידות האחרונות במניות הבנקים מגדילות את האטרקטיביות שלהן, אנו ממליצים להגדיל אחזקה בסקטור" (אהוד ניר, פסגות); "תמחור אטרקטיבי, ממליץ לקנות פועלים ולאומי" (מייקל קלר, סיטי); "המלצת תשואת יתר לכל הסקטור" (יובל בן זאב, כלל פיננסים). כל האנליסטים טעו, כולם עד האחרון שבהם.
מפספסים תחזיות רבעוניות
מדי רבעון מפרסמים האנליסטים תחזיות לרווחי הדוחות הרבעוניים. משחק משעשע, שמסתיים בכך שהאנליסט שפספס פשוט מתעלם מכך, מעדכן למחרת הדוחות את המודלים, ומפרסם תחזית חדשה. בדקנו את תחזיות האנליסטים לרווחי הרבעון הרביעי של 2011. הנה התוצאות: ממוצע הטעות, ההפרש הממוצע בין התחזית לבין המציאות, היה 21.2%. מתוך 28 תחזיות של שישה אנליסטים לתוצאות חמישה בנקים (לא כולם מסקרים את הבינלאומי), רק שש תחזיות פספסו בפחות מ-10%, שיעור דיוק שאפשר לראותו כתחזית סבירה. 15 תחזיות, מעל מחצית מהתחזיות, פספסו ביותר מ-15%.
הטוב ביותר, או הפחות גרוע, היה מיכה גולדברג מאקסלנס, עם טעות ממוצעת של 11.5%. במקום השני גלזר מלידר, עם 13.3%, ואחריו עדי סקופ מ-IBI, עם סטייה של 16.4%, מאיר סלייטר מדש עם 17.4% וטרנס קלינגמן מפסגות (21%). במקום האחרון ג'וזף וולף מברקליס עם סטייה של 47.6%.
האם מדובר בליקוי מאורות נקודתי? ברבעון אחד קשה במיוחד לחיזוי? נראה שלא. אם נשלוף מהארכיון את השוואת תחזיות האנליסטים לרווחי הבנקים מול התוצאות, שערכנו בשנים האחרונות, נמצא סטיות דומות: ברבעון הראשון של 2011 - טעות ממוצעת של 17%; רבעון ראשון 2010 - טעות של 19%; רבעון רביעי של 2009 - 17%; רבעון רביעי של 2007 - 22%; רבעון רביעי של 2007 - 15%; לא נלאה אתכם: סטיות דומות היו גם בבדיקות שערכנו בשנת 2006.
הנה שאלת תם: אם הסטייה הממוצעת לאורך זמן בתחזיות הרווח היא 15%-20%, מדוע צריך לפרסם תחזיות רווח רבעוניות? והנה עוד שאלה: מדוע מישהו עדיין לוקח תחזיות אלו ברצינות?
ונסיים במילים שכתבנו לפני שנה - אנליסטים עוסקים בתחזיות, וכך יש להתייחס אליהם. על הקורא להבין כי בסופו של דבר תחזית של אנליסט היא רק מודל עם פרמטרים רבים ועם הנחות יסוד שיכולות להתממש או לא. לכן רצוי מאוד לקחת אותה עם גרגר או כמה של מלח. ובפעם הבאה שתראו תחזית, קחו אותה בעירבון מוגבל, מוגבל מאוד אפילו.
