שופטים אינם צריכים למהר ולמנות רופאים מומחים בתביעות רשלנות רפואית, מאחר שהדבר נוטה בדרך-כלל לרעת התובעים - כך רומז בית המשפט העליון, בפסיקה חדשנית הנוגעת לאופן ניהולן של תביעות נזקי גוף ורשלנות רפואית בבתי המשפט הנמוכים. בפסק הדין מונה השופט צבי זילברטל את הסיבות שלפיהן מינוי רופא נייטרלי פוגע לרוב בסיכויי התובעים.
לדברי זילברטל, במינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות-דעת בנושא האחריות בתביעות רשלנות רפואית, אין להתעלם מהבעייתיות שיכולה להיווצר ומחששם של הצדדים לתביעה.
עיקר החששות על-פי זילברטל הם כי המומחה לא יהיה נטול פניות, בהיותו שייך בעצמו לממסד רפואי שעמיתיו הנתבעים אף הם משתייכים אליו; המומחה יתקשה, או לא ירצה, להתעמת עם המומחים מטעם הצדדים, במיוחד אם מדובר ברופאים בעלי שם, מעמד או השפעה; המומחה משתייך לאסכולה רפואית מסוימת ויתקשה לקבל עמדה שאינה מתיישבת עם זו המקובלת עליו ושעליה התחנך; ההכרעה תובעת דה-פקטו מבית המשפט למומחה; והחשש שיתמנה מי שאינו בעל מרב הכישורים והידע.
הדברים צוינו במסגרת ערעור על החלטות בתי המשפט השלום והמחוזי, במקרה שבו אישה הגישה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מניתוח פלסטי לתיקון חזה, שביצע מנתח פלסטי. בדיון בבית משפט השלום מינה בית המשפט מומחה מטעמו בסוגיית שיעור הנכות כתוצאה מהצלקות.
בחוות-הדעת לא התייחס המומחה לנושא הצלקות כליבת הנזק, כפי שנדרש ממנו, והתובעת, באמצעות עורכי הדין אריאל פרויליך וניסים פרחי, הגישה בקשה לפסילתו.
בית המשפט דחה את הבקשה ואף הרחיב את המנדט שניתן למומחה והסמיכו לתת חוות-דעת גם בנושא הרשלנות. על החלטה זו עירערה התובעת למחוזי ואחר-כך גם לעליון. השופט זילברטל הפך את ההחלטה ופסל את מינוי המומחה מלתת חוות-דעת בנושא הרשלנות.
"אכן, התעלמות המומחה בחוות-דעתו הראשונה מנושא הצלקות מעוררת תמיהה", כתב זילברטל, "ההסבר שנתן לכך בעייתי במידה מסוימת, שכן נראה שהוא כולל בחובו התייחסות לסוגיית ההתרשלות, עניין שמלכתחילה כלל לא הופנה אליו. החלטת בית משפט השלום למנות את המומחה לתת חוות-דעת גם בעניין האחריות - דינה להתבטל". (רע"א 2104/12)
כותרת ביניים
עם זאת, במקרה אחר הורה השופט זילברטל למנות מומחים רפואיים, לאחר שהתובעים לא הצליחו לגייס חוות-דעת מטעמם, לטענתם בשל "קשר שתיקה" של רופאים. בכך דחה בית המשפט העליון את בקשת הערעור של בית-החולים בילינסון וקופת-חולים כללית על החלטת המחוזי למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ופטר את התובעים בתביעת רשלנות רפואית מהגשת חוות-דעת מטעמם.
מדובר בתביעת רשלנות רפואית שהגישו עו"ד יראון פסטינגר וליאת שולמן-רוקח ממשרד רון-פסטינגר, שעניינה כשלים שגרמו למותו של מושתל כבד. בית המשפט המחוזי נענה לבקשת התובעים למנות מומחים בתחום ההשתלות לצורך מתן חוות-דעת רפואית שתתמוך בתביעת הנזיקין שהוגשה נגד בילינסון.
התביעה הוגשה ללא חוות-דעת רפואית, לאחר שלדברי התובעים 10 רופאים מומחים סירבו לכתוב חוות-דעת בתביעת רשלנות שהגישה משפחתו של מושתל כבד שנפטר, נגד קופת-חולים כללית. העליון דחה את בקשת רשות הערעור וסירב לחייב את המשיבים לאתר מומחה רפואי בחו"ל שיסכים לתת חוות-דעת רפואית בעניינו של המנוח.
"דחיית בקשותיו של תובע לפטור אותו מצירוף חוות-דעת רפואית לכתב תביעתו ולמנות מומחה מטעם בית המשפט, עלולה לחסום את דרכו של התובע לערכאות מסיבות שאינן תלויות בו, ושגם במאמץ סביר אין ביכולתו למנען", כתב זילברטל, "איני מוצא מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי בדבר קיומו של 'קשר שתיקה' בתחום שבו נדרשה חוות-דעת רפואית בעניינו של המנוח, שמנע מהמשיבים לצרף חוות-דעת רפואית לכתב התביעה כנדרש". (רע"א 1358/12).