כמה פעמים פרסמתם סטטוס מוצלח במיוחד ושום דבר לא קרה? כמה פעמים ריפרשתם את הדפדפן והמתנתם שמישהו יזהה סוף-סוף את הגאוניות שבהגיג שחיברתם, אבל הסטטוס נותר מיותם - לא תגובה ואף לו לייק סמלי? וכמה פעמים העפתם את הסטטוס הזה מהטיים-ליין שלכם, כשהבנתם ששום דבר כבר לא יקרה?
לו היו מציעים לכם דרך להבטיח את חשיפת ההגיג, כמה הייתם מסכימים לשלם כדי שיקודם וייחשף באופן יזום על-ידי המנוע חסר המעצורים של מארק צוקרברג? האם הייתם משלמים כמה דולרים עבור קידום הסטטוס וסיכוי רב יותר לזכות באהדת הקהל - כלומר בלייקים ובתגובות?
זה בדיוק מה שמנסים לבחון בימים אלה בהייד פארק הווירטואלי של הכפר הגלובלי שלנו, פייסבוק.
האפשרות הזו נבחנה בקרב קהל מצומצם בניו-זילנד. קומץ גולשים שמשתתפים בניסוי קיבלו הצעה לקדם את הסטטוס שלהם בסכומים שונים. בתמורה הובטח להם כי הסטטוס שלהם יוצב באופן בולט יותר ולזמן רב יותר בראש הקיר של חבריהם.
מחקרים שפורסמו לאחרונה ותרו אחר מקור ההתמכרות שלנו לסטטוסים ולאהבת הגולשים בפייסבוק, מצאו לפחות סיבה אחת מפתיעה: המוח, מתברר, יודע להעריך שיתופים איכותיים. חוויית השיתוף - דווקא של פרטים אישיים - נמצאה כאחת מהפעולות המקנות לנו שיאי הנאה הדומים לאלה שגורמים לנו ארוחה טובה וסקס.
כיום, על-פי הנתונים, רק 12% מהחברים שלנו נחשפים לסטטוסים. כלומר רבים מ"חברינו" כלל לא רואים את מה שחיברנו, צילמנו והיגגנו. המודל המשולם יציע אולי יחס אחר בין הסטטוסים והתגובות.
אין טעם לנסות ולנבא מי וכמה מחברי פייסבוק יסכימו לשלם בשביל לקדם את הסיכויים לקבל עוד לייק על תמונה מהיציאה האחרונה שלהם לפאב, אבל עד לפני 7 שנים מעטים גם האמינו שאנשים יעזו להופיע קבל עם ואינטרנט בפרצופם האמתי ובפרטיהם המלאים. אסתפק בכך שאכתוש שרק ימים יגידו מה יעלה בגורל הפיתוח האחרון הזה של צוקרברג, ואולי עוד נופתע.
תגובות הגולשים ברשת לניסוי לא איחרו לבוא: כצפוי הן התאפיינו בביקורת חריפה שביטאה את החשש מאובדן התמימות במדיה החברתית. החשש מובן: מהפכת הרשתות החברתיות הייתה שיא, לפחות נכון לעכשיו, במגמת השיתוף ברשת. מגמה שבבסיסה אידיאולוגיה קסומה ואוטופית כמעט: חוכמת ההמון - סך הפרטים ברשת שמהווים יחד, הודות לשיתוף הידע והמידע, שלם חזק ועוצמתי מסך חלקיו.
בואו ונודה: הרשת החברתית כבר אינה תמימה כשהייתה מזה זמן רב. כמעט מתחילת דרכה של פייסבוק נשאלה שאלת המודל העסקי. כיום כבר ברור שללא מנגנוני פרסום יצירתיים לא תהיה לרשתות החברתיות זכות קיום כלכלית. גם מודל החלונות הפרסומיים ביו-טיוב עורר לא מעט ביקורת, אך הרוב המכריע של הגולשים השלימו אתו, ומתפשרים בסגירת חלון המודעה, שהיא המקרה הרע מבחינת המפרסם.
אני נוטה להאמין שבמהלך הנוכחי מכוונת פייסבוק לסטטוסים שמטרתם מסחרית. למשל חברת משאבי אנוש שמעוניינת לפרסם משרה בזירה החברתית. נניח שפייסבוק תאפשר לקדם סטטוס שהוא מודעת דרושים של המשרה בסכום שלא יעלה על שני דולר. עבור החברה הזו, מדובר בהזדמנות עסקית לקידום משמעותי ברשתות החברתיות בעלות נמוכה - בעיקר אם תמצא דרך לפרסם את המשרה בקרב ציבור רלוונטי ובמסות גדולות ככל האפשר.
בכך טמון זרע למהפכה: המרוויחים הגדולים, אם תתממש, יהיו מובילי דעה בפייסבוק, כאלה שיש להם אלפי חברים. כך יזכה כל סטטוס של חיות הפייסבוק המיומנות הללו למאות לייקים. דמיינו איזו חשיפה יקבלו סטטוסים שמקודמים אצלם. בפייסבוק, אם זה יקרה, ישתלם מאוד להיות סלב. סטטוס אצל מובילי דעה יהיה שווה להם הרבה יותר משני דולר.
מובילי דעה בפייסבוק נהנים היום ממנעמי החיים. הם בעלי מקצוע מבוקשים עבור גופים עסקיים המעוניינים בקידום ברשתות חברתיות. הם מקבלים מוצרים לבדיקתם, רק כדי שיחוו דעתם בסטטוס. בלוגרים נחשבים מוזמנים לאירועים ונופשים ללא תשלום - ושוב מאותה סיבה.
לפייסבוק יש עניין ביצירת מודל פרסומי נוסף, כדי לגוון את אפיקי הרווח שלה. בל נשכח גם שפרסום מודל "הסטטוסים המשולמים" קרה בסמוך למועד ההנפקה המתקרב של פייסבוק, ובעיתוי הזה, הוא משרת כפי הנראה גם את שאיפות גיוס ההון ומשקיעים, לקראת הרישום בבורסה.
מוקדם עוד להעריך אם וכיצד ייושם המודל בניסוי ברשת החברתית הגדולה בעולם. החמצת הפנים והסקפטיות של הגולשים אמנם צריכה להטריד את צוקרברג וחבריו, אך ההיסטוריה של העולם המקוון מלמדת שאין בהם סכנה ממשית. תגובות דומות נרשמו גם כאשר השיקה גוגל את מודל הפרסום pay per click ומודלים אחרים של פרסום משולב תוכן, שהניבו לחברה הכנסות בגובה 28 ביליון דולר נכון ל-2010.
הכותב הינו מנכ"ל 3points - חברת תוכן ושיווק באינטרנט ובסלולר