בשבוע שעבר הזדעקו חבריו הטובים של ירון לונדון בתקשורת ומחו נגד האיומים על חייו של איש התקשורת הוותיק, שפורסמו באתר החרדי "צופר" תחת הכותרת "לחסל את ירון לונדון".
שמואל קופר, המחבר, קרא "לחסל את לונדון שעושה בדיוק מה שעשה היטלר - הסתה להשמיד את 'הפרזיטים' החרדים לדבר האלוהים". הסתה לרצח ואיומים על חייו של עיתונאי, ועל חייו של כל אזרח, פסולים ואסורים. אבל - וכאן יש אבל גדול - במקרה הזה ההסתה לרצח לא באה יש מאין, ומחאתם של חבריו השמאלנים יפי-הנפש צבועה ומקוממת.
הסערה החלה אחרי שבשבוע שעבר כתב לונדון מאמר דעה קיצוני ב"ידיעות אחרונות", בו קרא "לכווץ את החרדיות". "השאלה הנכונה איננה איך לגייס את החרדים ואיך למושכם לשוק העבודה", טען, "אלא מה יש לעשות כדי לצמצם את שיעור החרדים בחברה הישראלית".
מה אומר בעצם לונדון? שצריך לחסל חרדים. סליחה, מה פתאום לחסל? שמאלנים אינטליגנטים לא משתמשים במילים בוטות כאלה, בטח לא עיתונאים שעשו סדרת טלוויזיה על השפה העברית, כמו לונדון צח הלשון. לכווץ. אנחנו מכווצים. אנחנו, חלילה, לא מחסלים. לנו, בניגוד לחובשי השטריימלים, יש מכבסת מילים כזאת.
נניח, ורק נניח, שאיזה מתנחל היה קורא לכווץ את האוכלוסייה הערבית, כיוון שהיא "ערובה להיחלשותה של החברה הישראלית עד תבוסתה הגמורה", המילים בהם השתמש לונדון במאמרו. מה היה קורה אז? מייד היו קופצים אותם שמאלנים רחומי לב להגן על הערבים המסכנים ולתקוף גזענים ימניים חשוכים שקוראים לחסל אוכלוסיה שלמה. תיכף הם ירצו לעשות טרנספר. לכווץ חרדים מותר, ולכווץ ערבים אסור?
בדיוק כך. וחבל שכך. אני לא נמנית על חובבי החברה החרדית, ומקוממת אותי סגירותה וחוסר הרצון של ראשיה לחלוק את חובות הדמוקרטיה עם כלל האוכלוסיה ולא רק ליהנות ממנעמיה, אבל הרבה יותר מרגיזה אותי הגזענות של לונדון.
אין לי שום עניין לחסל את החרדיות. מי שרוצה להיות חרדי - לבריאות. כל עוד הם לא כופים עליי את אמונתם ואורח חייהם. ומכיוון שדמוקרטיה אינה תוכנית כבקשתך, חייבים החרדים לשרת בצה"ל. יותר מכך, מבחינתי שיפרו וירבו, ובדרך יחזקו את צבא הגנה לישראל.
לא ברור לי מה עבר בדיוק על לונדון, שהביא אותו לכתוב את הדברים המיותרים האלה. ממוביל דעה שקול, שיודע לנסח את עצמו היטב, הייתי מצפה ליותר. ואם לא ממנו, אז מעורכיו. לא כל מה שכותב כוכב טלוויזיה צריך לפרסם. ולא כל איום על חייו של מישהו, צריך להפוך למלחמה בין שמאל לימין, בעיקר אם השמאל, כמו במקרה הזה, הוא גזען מהסוג הנמוך ביותר.