זה לקח תשע שנים שלמות. זה הגיע אחרי דרך ארוכה ורצופה באכזבות, דמעות והפסדים אומללים. אבל בעונת 2011/12, אחרי קרוב לעשור של בעלות על צ'לסי, הגשים רומן אברמוביץ' את הפנטזיה האולטימטיבית שלו: זכייה בליגת האלופות. "התואר שבשבילו קניתי קבוצת כדורגל", כפי שלפני כמה שנים הודה, באחת מההתבטאויות הפומביות הנדירות שלו.
אברמוביץ', למרות הופעתו החיצונית הפשוטה, אף פעם לא היה סמל לענווה וצניעות. אם כבר, הוא הפך במהלך השנים לנציג הראוותני ביותר לדור האוליגרכיה ברוסיה, תוצר הלוואי של הליברליזציה וההפרטה בברית המועצות לפני ולאחר פירוקה. עם הון מוערך בסך 7.67 מיליארד ליש"ט (נכון למארס 2012) לפי "פורבס", אברמוביץ' תמיד ידע כיצד להראות לעולם את יכולתו הכלכלית: הוא התפרסם במהלך השנים כחובב של סופר-יאכטות, מרצדסים, אחוזות יוקרה בכל רחבי אירופה, ואפילו של יצירות אומנות (לפני שלוש שנים רכש את ציור "הטריפטיכון" של פרנסיס בייקון תמורת כ-50 מיליון ליש"ט). צ'לסי, למרות כל אלו, הפכה מזמן לצעצוע היקר ביותר של האיש הנהנתן הזה.
בקיץ 2003 הוא רכש את הקבוצה עבור 140 מיליון ליש"ט, ובנוסף כיסה את חובותיה שנאמדו אז ב-80 מיליון ליש"ט. מאז הוא בזבז על המועדון סכומים אדירים כדי לשמור אותו בצמרת הכדורגל האנגלי והאירופי: ההפסד הנקי הכולל שרשמה צ'לסי בתקופתו, על-פי הדוחות הרשמיים, עומד על 631.5 מיליון ליש"ט (ראו גרף). אבל הדבר היחיד בעולם שאברמוביץ' לא הצליח לקנות עם ערימות הזהב שלו, סמל הסטטוס שבו הוא חשק יותר מהכל, זה את הגביע של ליגת האלופות. עד שהגיעו למינכן דידייה דרוגבה ופטר צ'ך.
***
גמר ליגת האלופות של 2012 הוכיח בפעם המי יודע כמה עד כמה הכדורגל הוא משחק מתעתע, ועד כמה המספרים שעוטפים אותו יכולים לפעמים לספר לנו הרבה, ולפעמים לא לספר לנו מאומה. הנה חלק קטן מצירופי המקרים שחסידי הסטטיסטיקה ידברו עליהם היום:
1. באופן מדהים, לונדון, המטרופולין השלישי בגודלו באירופה ועיר עם 5-6 נציגות קבועות בליגה הבכירה באנגליה, רשמה אתמול את הזכייה הראשונה של נציגה שלה בהיסטוריה בגביע/ליגת האלופות, אחרי 57 שנות קיומו של המפעל.
2.מינכן, בגמר האלופות הרביעי שאירחה בהיסטוריה, המשיכה להיות פס ייצור של זוכות חדשות: ב-1979 זו היתה נוטינגהאם פורסט שזכתה בתואר לראשונה בתולדותיה על אדמת מינכן; ב-1993 מארסיי; 1997 רשומה על שמה של דורטמונד; ואתמול (שבת) היה הספתח של צ'לסי.
3. מאזן כל הזמנים של צ'לסי בבעיטות הכרעה מ-11 מטר במפעלים האירופיים, עד אתמול, עמד על 0 ניצחונות ו-2 הפסדים. המאזן של באיירן? 0 הפסדים ו-4 ניצחונות. מאזן כל הזמנים של נבחרת גרמניה בטורנירים בינלאומיים עומד על 1-5, ושל אנגליה על...5-1. "גרמנים טובים בפנדלים ואנגלים גרועים" אלו לא סתם סטיגמות חלולות מתוכן, אלו עובדות. אל תאמינו לעובדות.
4. "החלפת מאמן באמצע העונה מעידה על קבוצה חולה שאין לה סיכוי להגיע להישגים". לא בהכרח: רוברטו די-מתאו הגיע לצ'לסי רק לפני חודשיים וחצי במקומו של אנדרה וילאש-בואש, אבל זכה בליגת האלופות (וגם בגביע האנגלי). גם הזוכה בליגה האירופית החליפה מנג'ר לא מזמן: דייגו סימאונה חתם באתלטיקו מדריד רק לפני 5.5 חודשים.
5. היתרון האיכותי של באיירן אתמול בא לידי ביטוי בכל פרמטר סטטיסטי אפשרי. בין היתר בהחזקת הכדור (55%-45%), בבעיטות לשער (6-24), אבל במיוחד בקרנות: 20 פעמים התייצבו הגרמנים לבעיטות קרן. צ'לסי הסתפקה בקרן אחת. אותה קרן שהרים חואן מאטה, ודרוגבה המשיך אותה עם נגיחה לחיבורים. אל תאמינו לסטטיסטיקה.
6. דרוגבה הוא אדם שמבין ומעריך צירופי מקרים. לא רק את צירוף המקרים האישי שלו (8 שערים ב-9 גמרים שונים בהם הופיע במדי צ'לסי באנגליה ובאירופה): אתמול אחרי המשחק, גם הוא הבין שהתסריט של צ'לסי היה יכול להיות שונה לחלוטין: "ההצלה מהקו של אשלי קול בנאפולי שינתה את הכל. אם היינו מפסידים אז 4-1, הכל היה נגמר". צ'לסי בסופו של דבר הפסידה רק 3-1 במשחק הראשון של שמינית הגמר באיטליה, וניצחה בגומלין בלונדון 4-1. וסיימה את העונה עם היסטוריה.