החודש פורסם כי רשות המסים הוציאה שומות מס למספר רבנים ומקובלים ידועים בגין כספים שהועברו אליהם על-ידי צאן מרעיתם, וכי בכוונת הרשות להמשיך ולהוציא להם שומות נוספות על הכנסותיהם.
על-פי הפרסומים, הרשות רואה בכספים המתקבלים מתרומות ומנדבות של מאמינים לאותם רבנים כהכנסה החייבת במס, בדומה להכנסות אחרות.
תמיכה כספית ברבנים, בצדיקים ובתלמידי חכמים הייתה והיא עדיין נוהג מקובל ומושרש במסורת היהודית בכל קהילות ישראל על כל עדותיהם. המקורות היהודיים התלמודיים מעודדים ומעריפים ברכות על מי שמהנה תלמיד חכם מנכסיו. זאת, בצד מקורות הלכתיים אחרים המזהירים את הצד המקבל (הרב) לבל יעשה את תורתו קרדום לחפור בה.
האיזון בין המקורות המנוגדים לכאורה נמצא בכך שמחד, על הצד המקבל נאסר לדרוש שכר או להתנות את מתן הברכה או העצה בקבלת ממון ובכל טובת הנאה אחרת, ועליו לעזור לכל הנצרך לברכותיו בלב שלם ובנפש חפצה בלי להבחין בין עשיר לרש, ובלי לצפות לתמורה כלשהי; ומאידך, המקורות היהודיים רואים בעין יפה כל מי שמרצונו החופשי ומנדבת ליבו תומך בתלמידי חכמים, לרבות מי שנותן צדקה באמצעותם.
נורמה של מתן צדקה
כמו כן, במסגרת התרבות המפותחת של עזרה הדדית וסיוע לחלשים המושרשת בקהילות ישראל לדורותיהם, השתרשה הנורמה של מתן צדקה בסתר, כשמקבל הנדבה אינו יודע מיהו הנותן לבל יתבייש (וזאת בניגוד לתרבות היחצנות שפשתה במקומותינו בשנים האחרונות לכל מעשה צדקה וחסד).
אחד המכשירים המפותחים לצורך כך הוא קרן הגמ"ח (גמילות-חסדים) המנוהלת ומרוכזת במקרים רבים על-ידי הרב, כאיש שבו נותנים חברי הקהילה אמון רב וכמי שמעורה בפרטים האינטימיים של חברי קהילתו, ובתוך כך הוא אמור לדעת גם מה מצבם הכלכלי האמיתי ומי מהם אכן נזקק לעזרה.
ברוח תקופתנו ניתן אולי להביט במבט ציני על העניין ולטעון כי מדובר בתמימות (במקרה הטוב) מצד אותם תורמים המשלישים את כספם בידי רב כלשהו. עם זאת, עצם העובדה כי הנוהג האמור מושרש בתרבות היהודית זה דורות מעלה תהיות שמא לא כל החוכמה והתחכום ירדו לעולם בדורנו דווקא, וייתכן שהיתרונות בנוהל האמור, המסדיר באופן דיסקרטי את העזרה לזולת בצד תמיכה בתלמידי חכמים לחיזוק התרבות היהודית, עולים על החסרונות הכרוכים בכך הטמונים בסיכון שמא "רב" כלשהו ימעל באמון חסידיו ויעשה בכסף שימוש למטרות זרות.
לאור האמור, השאלה העומדת לדיון ביסוד השומות שהוצאו היא - האם התקבולים האמורים הם בגדר הכנסה חייבת במס לפי פקודת מס הכנסה? מסתבר כי התשובה על כך אינה נקייה מספקות.
שיטת המס הנוהגת אצלנו היא "שיטת המקור". בניגוד למה שרבים מאיתנו סבורים, לא כל הכנסה חייבת במס בישראל, אלא רק הכנסה מאותם מקורות הקבועים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה (בהם הכנסה מעבודה, מעסק או ממשלח-יד או הכנסות פסיביות מרכוש וכדומה). בכך ירש המחוקק הישראלי את שיטת המיסוי האנגלית, שאף היא ביסודה מבוססת על "שיטת המקור".
נדיבות לב מצד הנותן
על-פי שיטה זו, "מתנת שמיים" (windfall) אינה חייבת במס, מאחר שאינה נופלת לאחד מהמקורות שנקבעו בפקודה. הרציונל העומד מאחורי זה הוא כי רק הכנסה שהפקתה נובעת "מזכות משפטית" בת-אכיפה שיש לו לאדם בשל שירות או עבודה שעשה למען הזולת, או בגין נכס שברשותו, חייבת במס; ואילו שלמי תודה ונדבה הניתנים מאיש לרעהו מרצון חופשי, ומבלי שחלה על הנותן מחויבות משפטית לעשות כן, אינם נכנסים לגדר המס גם אם העשירו את המקבל.
חריג נוסף מצוי בסעיף 2א' לפקודה, המטיל באופן מפורש מס על השתכרות או רווח מהימורים ומהגרלות. אולם היא הנותנת כי אלמלא הוראה מפורשת זו ייתכן כי דינן של הכנסות אלה להיות מוצאות מבסיס המס בישראל בשל היותן "מתנת שמיים", וזה אכן היה המצב החוקי קודם להוספת הסעיף האמור.
לאור האמור, ספק אם לפי הדין הקיים תרומות ונדבות שמקבלים רבנים מחסידיהם, בין אם המתנות ניתנות כתמיכה ברבנים עצמם ובין אם "כצינור" לצורך העברת הכסף לנזקקים, נכנסות לבסיס המס בישראל.
דומה כי אם רוצים לשנות את המצב החוקי, ויש אכן מקום לשקול זאת, יש לשנות את החוק הקיים באופן מפורש כפי שנעשה לגבי הגרלות והימורים, אולם שינוי זה לא ראוי שיחול למפרע.
הכותב הוא מומחה למיסוי.