רוש היא חברת התרופות הלא-ישראלית הראשונה שמשקיעה באופן שיטתי בחברות פיתוח תרופות ישראליות צעירות. לפני כשנתיים חתמה רוש על הסכם שיתוף פעולה עם קרן פונטיפקס, בתמיכת משרד המדען הראשי, במסגרתו כבר הוקמו שש חברות. בנוסף החברה חתמה על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי עם 'יישום', חברת מסחור הטכנולוגיות של האוניברסיטה העברית.
ד"ר צפרירה אבנור, ראש תחום שיתופי פעולה גלובליים לחדשנות בתאגיד, מנהלת מטעם רוש את שיתופי הפעולה עם החברות הצעירות ועם האקדמיה. אבנור, ישראלית לשעבר, אחראית לא רק על שיתופי הפעולה מול ישראל, אלא גם מול 14 מדינות שנבחרו לשותפות יזמיות של רוש מודל שיתוף הפעולה להקמת חברות צעירות נוסה כאן בראשונה. כעת מחקים אותו במדינות נוספות. אבנור ביקרה בשבוע שעבר בישראל לרגל כנס ILSI-Biomed 2012, שנערך בתל אביב.
"אנחנו מציעים הכוונה"
"בשיתוף פעולה עם פונטיפקס פועלות כרגע חמש חברות, ובכוונתנו להקים עוד חברות. הן מתקדמות יפה והמדענים שלנו אוהבים מאוד לעבוד עם המדענים הישראלים", מספרת אבנור.
רוש משקיעה בפרויקטים הללו סכומי כסף קטנים, אבל תורמת בדרכים אחרות. "הדבר העיקרי שאנחנו מציעים הוא הכוונה, ניסיון בפיתוח תרופות וידע מדעי. בנוסף, אנחנו מציעים להם שימוש במעבדות או מכשירים על-פי הצורך. התפקיד של פונטיפקס הוא לייסד את החברה מבחינה משפטית, לדאוג לקניין הרוחני ולנהל אותה בשטח.
"תומר קריב, שותף בפונטיפקס, אמר בעבר שבקשר עם רוש הוא מרגיש כמו הזבוב שיושב על הפיל ואומר: 'כמה רוח אנחנו עושים', אבל בישראל פונטיפקס כלל איננה זבוב, אומרת אבנור.
ביחס למערכת היחסים עם יישום, אומרת אבנור כי "יש לנו תשעה פרויקטים משותפים איתם ומערכת היחסים מצוינת. יש שיתוף של ידע רב". אבנור מספרת כי שני פרויקטים של יישום כבר הובילו להסכמי רישיון, וכעת המוצרים הללו מפותחים ברוש. פרויקט נוסף של יישום הפך לחברת SCT, בשיתוף עם פונטיפקס וחממת ואן ליר.
"התעשייה בישראל בחיתוליה"
* איך מתבטאים ההבדלים בין תעשיית פיתוח התרופות הישראלית לשוויצרית?
אבנור: "בישראל יש מדע מצוין ורעיונות חדשניים ומעולים, אבל אין באמת תעשיית תרופות מפותחת. תעשיית התרופות קשה מאוד, ארוכת טווח ויקרה. לחברה שפועלת בתחום דרוש המון ניסיון, ודרוש גודל עצום.
"בישראל, התעשייה הזו צעירה מאוד ויש המון דברים שהישראלים לא יודעים, ונדמה להם שהם יודעים יותר מכפי שהם יודעים באמת. יש נאיביות רבה לגבי מה באמת נדרש כדי לפתח תרופה. לכן, בישראל החברות הקטנות בדרך-כלל מסיימות את החיים בשלב II.
"אני מאמינה שבישראל תהיה יום אחד תעשיית פארמה אמיתית, כי יש יכולות מדעיות והמון רצון ומאמץ בתחום הזה - גם במישור הממשלתי. גודל המדינה כשלעצמו אינו סיבה שלא תהיה כאן תעשייה - גם שוויץ לא גדולה, ויש בה שתי חברות פארמה מובילות, רוש ונוברטיס. אבל כעת התעשייה בישראל בחיתוליה, היא בת כ-12 שנה בלבד. יש המון מה ללמוד, וחלק מן הלימוד יכול להיעשות דרך שיתוף פעולה עם חברות כמונו".
* היום התעשייה המקומית מבוססת מאוד על בוגרי טבע.
"אפילו טבע, כחברה גנרית מוערכת מאוד ומוכרת בכל מקום, היא לא חברת תרופות מקור, ואם היא תרצה להיות חברת פארמה של ממש היא תצטרך לשנות דרמטית את מצבת כוח האדם, לטובת דגש על תרופות מקור.
"את הגודל יש להם, וגם את הבינלאומיות, ובמידה מסוימת גם את ערוצי ההפצה, למרות שגם אלה קצת שונים בין חברת גנריקה לחברת מקור. אם טבע תהפוך לחברה כזו, זה יהיה נהדר כי תהיה פה תעשיית פארמה.
"לרוש, אגב, יש מערכת יחסים טובה מאוד עם טבע למרות המתח ההיסטורי בין תעשיית הגנריקה לתעשיית התרופות האתיות. המנהלים הקודמים של שתי החברות היו קרובים מאוד. גם המנהלים החדשים מכירים אחד את השני".
"דרוש ידע ולא מעט כסף"
חברות ישראליות ממהרות להגיע לשוק. מה דעתך על הגישה הזו?
"הסבת תרופה לשימוש אחר אינה באמת חוסכת את הניסויים היקרים והמורכבים, אלא רק מקצרת כמה שנים מתחילת הדרך - מניסויי הבטיחות והיעילות. שילוב בין שתי תרופות גם כן מקצר את הדרך בהתחלה - אם התרופות מוכרות - אך בהמשך הוא עלול דווקא להאריך את הדרך כי צריך להוכיח, בנוסף לבטיחות של כל רכיב, גם את היעילות המשולבת, וכמו-כן - להראות שאין בין שני המרכיבים אינטראקציה שלילית.
"באשר ל'מנגנוני מתן חדשניים', כמו שחרור מושהה, אנחנו מאמינים בזה וחושבים שזה מבורך מאוד. ישראלים מצוינים בהמצאת טכנולוגיות מסוג כזה, אם כי גם כאן בשלבי הפיתוח המאוחרים דרוש ידע בפארמה ולא מעט כסף".
איך רוש מתמודדת עם האתגרים בתחום המו"פ?
"אני לא יכולה לדבר על האסטרטגיה של רוש כולה אלא רק על התחום שלי - חדשנות. רטש החליטה לשים דגש על החדשנות. הגברנו את הפעילות בתחום שיתופי הפעולה, כמו אלו שאני אחראית עליהם בישראל. באופן כללי הראייה היא ארוכת טווח, ובינתיים לרוש יש פייפליין מצוין, ואין לה צפי לירידה חדה בהכנסות עם תפוגת פטנטים".