ממה נובעת ההתנגדות של הרבנות האורתודוכסית לרפורמים והקונסרבטיבים? השאלה רלבנטית, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע אתמול (ג') לבג"ץ כי המדינה תכיר בראשי הקהילות הלא-אורתודוכסיות כרבנים לכל דבר.
מדובר, ללא ספק, בהחלטה פורצת דרך. מה שמוזר זה, שלא ממש שמענו על ההחלטה, או על הכוונה לעשות זאת, קודם לכן. האם המגזר הרבני נרדם בשמירה על קדושת השבת והמאבק נגד גיוס אברכיו? ככה בשקט עבר נושא, שבשביל המפלגות הדתיות הוא הלחם והחמאה?
הפרק שלא נכתב
השקט שלפני הסערה שלא הייתה מעורר את החשש, שמדובר בעניין לא גמור. לא הגיוני שעסקני המגזר הדתי ומנהיגיו יקבלו את ההחלטה מבלי לעשות ככול יכולתם כדי לבטלה. מה שיביא אותנו אל המפלגות הדתיות, אל הקואליציה - ובסופו של דבר אל ראש הממשלה. האם ירצה נתניהו לעלות על הבריקדות בעניין הזה? בקיצור, נראה שהפרק האחרון בסאגה הזאת, הנמשכת כבר עשרות שנים, עוד לא נכתב.
מרגי מממן
כמה יריות פתיחה כבר נורו, כמו זו של שר הדתות, יעקב מרגי (ש"ס), שהודיע כי "אינני מוכן להיות זה שמממן רבנים לא אורתודוכסים". מה עושים עם הצהרה כזאת? לצחוק? לבכות? איך בדיוק הוא מממן?
מי שמממן רבנים זה בעיקר הציבור שאינו זקוק להם - כלומר, החילונים, שהם רוב רובו של הציבור, בוודאי של ציבור משלמי המסים. אם יעשו משאל בין משלמי המסים בישראל, נראה שהרוב יעדיף לשלם את שכרם של הרבנים הלא אורתודוכסים. מה עם איזה סקר בעניין?
אמונה או מונופול?
האם התנגדות האורתודוכסיה נובעת מחרדה לגורל האמונה, או חרדה לגורל המונופול על המשרות והתקציבים? חזקה על הרבנים שיש ביניהם כאלה הרואים את הפרשה מנקודת המבט של טובת הדת, כפי שהיא נראית להם. אבל יש גם האינטרסים והשיקולים האחרים, שלא לגמרי קשורים לקדושת הדת.
בכל אופן, מי שבאמת רוצה שיותר אנשים יעבדו את האלוהים, צריך לאפשר צורות שונות של עבודה זו, כדי לאפשר ליותר אנשים להתחבר אל הדת ומצוותיה. הדגש הוא, כמובן, על המילה "באמת".
ועוד לא אמרנו כלום על היותנו מדינה מודרנית, שאחד המאפיינים שלה צריך להיות חופש הפולחן. הנימוק הזה בוודאי לא יעבוד על האורתודוכסיה, אבל הוא צריך לעבוד, וחזק, על מי שבסופו של דבר ייאלץ לעמוד בלחצים.
סיבה לגאווה
אני קורא בעיתונות שאתמול נקלט בצה"ל מחזור של 11 צעירים. מה המיוחד בידיעה זו? שהבחורים האלה סובלים מפיגור שכלי. כשרואים אותם במדים, מצדיעים, את הגאווה המוקרנת מהם, את תחושת ההישג שעיניהם מקרינות - זה ממלא את הלב בהמון התרגשות.
"שווים במדים" הוא שמו של הפרויקט המשותף לצה"ל, לאק"ים ולמשרד הרווחה. אני לא בטוח שיש הרבה מדינות, אם בכלל, שיש בהם פרויקטים נפלאים וחשובים כאלה. זה גורם לא פחות גאווה מכל הישג טכנולוגי או צבאי.