הרבעון הראשון של 2012 מאחורינו, וכבר עכשיו אפשר להגיד שתוצאותיו פשוט אינן רלוונטיות. רווח של 1.73 מיליארד שקל בחמשת הבנקים הגדולים, ותשואה ממוצעת של 9.9%, הן תוצאות יפות אך כאלו שאינן משקפות את מה שמבעבע בימים אלו במשק - העלייה באבטלה, ההרעה במצב הלווים, קפיצה בגירעון הממשלתי. כל אלו יוצרים איום מוחשי מאוד על הבנקים, או במילותיו של מנכ"ל דיסקונט, ראובן שפיגל: "המשק במצב שביר".
ניקח נתון אחד בלבד - ההוצאות להפסדי אשראי. הבנקים הפרישו ברבעון הראשון 749 מיליון שקל, שיעור ממוצע של 0.37% מתיק האשראי. זוהי הפרשה של ימי גאות, של ימי צמיחה ושגשוג, לא שיעור הפרשה בימים של מיתון, האטה או של משק בעייתי. מי שחושב שזהו שיעור הפרשה בר קיימא להמשך 2012, טועה.
הרבעונים הבאים לא מבשרים טובה למשק, וכפועל יוצא לבנקים. הירידות בבורסה שוחקות את הביטחונות של הלווים הממונפים, חברות ההחזקה הגדולות מתנדנדות והיכולת שלהן למחזר חובות נשחקת. מאחורי כל חברה כזו, מאחורי כל איש עסקים ממונף, נמצא בנק שנתן להם הלוואה והעמיד להם את ההון הראשוני לפעילותם. כשאנשי העסקים, אלו המכונים כיום טייקונים, נכנסים לבעיה, בסופו של דבר גם הבנק שנתן להם את הכסף בבעיה.
דוגמה חיה ראינו כשירידת מניות אי.די.בי שחקה את הבטוחות של בנק לאומי ואילצה אותו למחוק חלק מחובות גנדן. את התוצאה ראינו היום, כשלאומי הציג תשואה של 7.5% על ההון - לא תשואה שרקפת רוסק עמינח, המנכ"לית החדשה, תשמח להציג לדירקטוריון שלה.
בהערת שוליים נוסיף את החברים בירושלים, שם נמצאת ועדת זקן "להגדלת התחרותיות במערכת הבנקאית", בישורת האחרונה. ההערכות הן כי המפקח על הבנקים דודו זקן ימליץ על מהלכים, בעיקר בעמלות ניירות ערך ובעסקים קטנים, שיביאו לירידה של 800 מיליון שקל בהכנסות הבנקים.
ולכל אלו נוסיף את הגורם האקסוגני שאין לאף אחד בישראל שום שליטה עליו, ההסלמה במשבר באירופה. אמנם החשיפה הכוללת של כל הבנקים בישראל למדינות הבעייתיות, ובראשן ספרד ואיטליה, נמוכה מ-2 מיליארד שקל (מחצית ממנה בלאומי), אבל זוהי רק החשיפה הישירה. אפקט דומינו באירופה, בדומה נניח לנפילת ליהמן ברדרס בספטמבר 2008, אפילו עם תוצאות לוואי פחות חזקות, ישליך במהירות על מצב המשק ומצב הבנקים.
כך, שכל מנכ"ל בנק מוכן לחתום להמשך השנה על תוצאות הרבעון הראשון, תוצאות שהבנקאים עוד יתגעגעו אליהם.
להתראות.