אמש הודיעה אוניברסיטת ת"א על ביטול קונצרט היסטורי, שהיה אמור להתקיים ב-18 בחודש ולהיות מוקדש כולו למוזיקה של ריכרד וגנר. הקונצרט אמור היה להתקיים באולם סמולארש, במתחם אוניברסיטת ת"א. לצורך ביצועו הוזמנו חמישה זמרים, וקובצה במיוחד תזמורת בת 93 נגנים מכל התזמורות המובילות. את האירוע אירגנה "עמותת וגנר בישראל", שקמה לפני שנתיים במטרה לקדם ביצועים חיים של וגנר בארץ. על הקונצרט, כאמור, יועד לנצח אשר פיש, אחד מחשובי המנצחים שיצאו מישראל.
פיש, המתגורר לסירוגין בניו-יורק ובמינכן, שהגיע אתמול לארץ כדי לנצח על סדרת קונצרטים של הפילהרמונית, נסער מאוד מהודעת הביטול: "יש לנו חוזה עם אוניברסיטת ת"א על שכירת האולם", הוא אומר בראיון בלעדי ל"גלובס". "הנהלת האולם ידעה בדיוק על מה מדובר. הם לא יכולים לומר סתם שהם 'לא מאשרים'. אין חוק שאוסר לנגן וגנר בישראל, והאוניברסיטה לא יכולה לבטל את האירוע באופן חד-צדדי".
חרם שהתחיל לאחר ליל הבדולח
פיש מציין כי נגינת וגנר עלתה כבר על שולחנו של בית המשפט בעבר, כאשר המנצח הישראלי המנוח מנדי רודן ניצח בראשל"צ על "אידיליית זיגפריד". "העניין הגיע להכרעת בג"צ, שדחה את העתירה כיוון שאין כל חוק שאוסר נגינת וגנר בארץ".
* מה דעתך על ביטול הקונצרט הנוכחי?
"זו סתימת פיות, וצעד לא דמוקרטי. העמותה היא גוף פרטי, ובישראל יש חופש דיבור. וגנר כבר נוגן בישראל בעבר, ובאוניברסיטה מלמדים את המוזיקה שלו. זהו אירוע פרטי והוא לא נערך במסגרת אף תזמורת. אנחנו לא מחייבים קהל מנויים לשמוע, אין פה שום כספי ציבור, יש הרבה אנשים שקנו כרטיסים, ויש מאה נגנים שרוצים לנגן. אין אף עמדה חוקית שמאפשרת לבטל את האירוע הזה".
עו"ד יונתן לבני, יו"ר עמותת וגנר בישראל, אומר כי בדעתו להגיש בימים הקרובים "צו עשה" שיכריח את אוניברסיטת ת"א למלא את ההסכם. "הם טוענים שלא הודענו להם מה ינוגן בקונצרט, וזה שטויות", אומר לבני. "אנחנו פשוט שכרנו מהם אולם, ובשום מקום בטופס לא היה צריך לציין מה המוזיקה שתנוגן. הביטול הזה מגוחך. זו לא תזמורת רגילה, ואין פה מנויים שמכריחים אותם לשמוע בניגוד לרצונם. זה קונצרט שמיועד רק למי שרוצה לשמוע".
וגנר מת בשנת 1883, שש שנים לפני לידתו של היטלר. עם זאת, על המוזיקה שלו יש בארץ חרם לא כתוב. זאת משתי סיבות - היותו אנטישמי מוצהר, והעובדה שהיה המלחין האהוב על היטלר.
החרם התחיל באופן ספונטני בשנת 1938, לאחר "ליל הבדולח", כשנגני התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית דאז החליטו שלא לבצע יצירה שלו שהופיעה בתוכנית המקורית. בעבר נעשו מספר ניסיונות של מנצחים שונים, כמו זובין מהטה ודניאל ברנבוים, להחזיר את וגנר לרפרטואר. ניסיונות אלו עוררו מחלוקת עזה, ובסופו של דבר הוא הושאר מחוץ לאולמות.
"התחלתי לנצח על המוזיקה של וגנר בברלין, בשנת 1992", מספר אשר פיש. "כיום אני מנצח עליה בכל העולם, והחלום שלי היה תמיד לבצע אותה גם בארץ".
פיש מספר כי הגיע לרעיון של מסגרת פרטית לאחר שנוכח בקונצרט שבו ניסה דניאל ברנבוים לבצע וגנר בארץ.
"הגעתי אז למסקנה שפחות הגיוני לעשות זאת דרך הגופים הנתמכים ע"י המדינה", הוא אומר. "ברגע שקמה 'עמותת וגנר בישראל', לפני שנתיים, נוצר בינינו שיתוף פעולה שבסופו של דבר הניב את הקונצרט".
הקונצרט אמור היה להוות את שיאו של אירוע שלם שיוקדש לוגנר, כולל סימפוזיון אקדמי. פיש מספר כי תוכנית הקונצרט נבחרה בקפידה. בחלקו הראשון שובצו שלוש פתיחות לאופרות: "אמני הזמר מנירנברג", "טנהויזר", והפרלוד ו'מות אהבה' מתוך "טריסטאן ואיזולדה". בחלק השני שובצו ארבעה פרקים ממחזור האופרות "טבעת הניבלונג". בנוסף לתזמורת היו אמורים לשיר בו זמר בריטון וארבע זמרות, ביניהן בת זוגו של פיש, זמרת הסופרן הגרמנייה סטפני איראני.
סערות שמתעייפות בנמל הבית
"החרם על וגנר מבוסס ברובו על בורות", אומר פיש בצער. "אנשים לא יודעים מתי הוא חי ומה הוא אמר. וגנר הרי מת שנים לפני הולדת היטלר. החרם הופקע מניצולי השואה והפך לכלי פוליטי, ולכן הוא מסוכן.
"המתנגדים הגדולים והרעשניים אינם ניצולי שואה, אלא אנשי הימין הפוליטי שנתלים בניצולי השואה כעילה. בתור מי שגדל בקרב ניצולי שואה, אני יכול לומר לך שהם היו מאוד חלוקים בעניין. הרבה ראו בנגינת וגנר ניצחון יהודי.
"מנדי רודן, שראה את אביו נרצח ע"י הנאצים מול עיניו, וגם המנצח גארי ברתיני, ניגנו אותו בהתלהבות. הנאצים אסרו על יהודים לנגן וגנר, וזהו בעצם הניצחון היהודי. יתהפכו הנאצים בקברם - היהודים ינגנו וגנר".
* המקום הטבעי לשמוע בו וגנר הוא האופרה. ניסית להיות בקשר בעניין זה עם האופרה הישראלית, מאז פיטוריך המתוקשרים משם?
"אני לא בקשר עם האופרה הישראלית מאז האירועים. אין ספק שהמקום הטבעי שבו וגנר צריך להישמע הוא בבית האופרה. טענתי את זה מאז שנכנסתי שם לתפקיד המנהל המוזיקלי, אבל אני מבין את האילוצים שיש להם. במשך 15 השנים שהייתי המנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית התחשבתי באילוצים האלו בעצמי".
* אתה גר בניו-יורק, ומופיע בכל העולם. איך כל זה עדיין חשוב לך?
"אני נמצא כל שנה בארץ והקשר שלי אליה חזק מאוד. אני מנצח על וגנר בכל העולם, ולא מוכן לקבל שבבית שלי אני לא יכול לעשות את זה".