"זהו האתר הרשמי של דיוויד פרידמן", נכתב שחור על-גבי טורקיז בראש עמוד הבית. "לא דיוויד פרידמן האמן מהוואי, לא דיוויד פרידמן המלחין, לא דיוויד תקן-מה-שלא-עובד-בממשלה פרידמן, לא דיוויד פרידמן בן ה-15, לא דיוויד פרידמן בן ה-18, לא דיוויד פרידמן צלם הפורנו האגדי, ואפילו לא דיוויד פרידמן הפרשן הכלכלי, אלא דיוויד פרידמן הכלכלן האנרכיסט והאנכרוניסט".
בשיטת האלימינציה המבודחת שלו, מנסה האתר של פרופ' דיוויד פרידמן להסביר מה הוא לא. אבל מה הוא כן? הוא לא באמת חושף. הוא לא מספר שגדל בשיקגו, שהשלים דוקטורט בפיזיקה ושהפך למשפטן-כלכלן, ובעיקר הוא לא מספר את מה שלוחשים מאחורי גבו ברגע שהוא מתרחק: הנה הבן של מילטון פרידמן המנוח, הכלכלן האגדי זוכה פרס נובל, והאיש ששמו הוא מילה נרדפת לקפיטליזם.
מסים הם סוג של גניבה
פרידמן, 67, ינק את אהבתו לשוק החופשי בילדותו, אבל כבר בנערותו אימץ תפיסות רדיקליות יותר, מה שהופך אותו - תתכוננו - לאנרכו-קפיטליסט. כן, יש דבר כזה, והרעיון משיק כמעט למדע הבדיוני: מחוזות רחוקים שבהם במקום מדינה יש רק יזמים פרטיים המספקים לאנשים את מגוון השירותים: מחינוך דרך שיטור ועד משפט. הכול מוצע למכירה. חברה חופשית שבה יוכלו אנשים לנהוג כרצונם, וזה כולל להזריק הרואין לארוחת בוקר, לנהוג בלי חגורת בטיחות, ובעיקר בלי לשלם מסים משום סוג, כי מסים הם גניבה. התוצאה, כך טוענים האנרכו-קפיטליסטים, תהיה חברה שלווה ומוסרית יותר.
- אתה נשען פה על אמונה מסוימת בטבע האנושי וביכולתו לרסן את עצמו.
"לא יותר מכל שיטה. אנשים תמיד מרסנים את עצמם. אתה רואה תכשיט יפה בחלון ראווה ואתה לא לוקח אותו".
- אבל אתה רוצה לבטל כל רגולציה, ומצפה שאנשים ירסנו עצמם על-ידי רגולציה פנימית.
"אני מצפה מהם לרסן את עצמם כשזה באינטרס שלהם".
- כשנתנו לאנשים לרסן את עצמם התוצאה הייתה רשימה ארוכה של מכשירים פיננסיים מופרכים ובונוסים מטורפים בוול סטריט שגרמו למשבר ב-2008.
"מה שהביא למשבר הזה היה קריסת שוק הדיור. שתי חברות המשכנתאות המרכזיות בשוק הזה, פאני מיי ופרדי מאק, הוקמו על-ידי הממשל האמריקאי. אנשים האמינו, והם צדקו בדיעבד, שאם החברות האלה יפשטו את הרגל אז הממשל ישלם את החובות שלהם. אתה מוכן לסכן כסף בקלות הרבה יותר גדולה אם אתה יודע שהממשל יבטח אותך. אז הקריסה אירעה בדיוק היכן שהמדינה פעלה. במשך עשורים הממשל קידם את הרעיון שיותר ויותר אנשים צריכים לרכוש בתים. איך מקדמים רעיון כזה? אתה גורם לבנקים להלוות לאנשים שלא בטוח שיחזירו את הכסף".
- כי הממשל מספק רשת ביטחון.
"כן. אם כי במקרה של פאני מיי ופרדי מאק, לכאורה לא הייתה רשת ביטחון, כי החברות האלה הופרטו קודם לכן. אבל האנשים האמינו, וזה הוכח כנכון, שאם הן יקרסו הממשלה לא תפקיר אותן. עוד דוגמה: במדינה עם פיקוח על שער החליפין אנשי עסקים רציונליים יוציאו לא מעט כסף על שוחד פוליטיקאים. יש תמריץ להתאמץ כדי לקבל טובות. האם זו אשמת אנשי העסקים, או שהסיבה שאנשי העסקים פועלים כך קשורה לזה שהמדינה דחפה אותם לכך?".
- ואם נוציא את המדינה מהמשוואה, האיזון יחזור?
"אני חושב שכעיקרון, מעורבות של המדינה מרעה את המצב. המדינה מדברת הרבה על מניעת מונופולים, אבל אחד הגורמים הבולטים ליצירת מונופולים בעולם המודרני זה מגבלות סחר ורגולציה. אם חברת תעופה רוצה לטוס ליעד חדש והיא צריכה לבקש רשות, מה לדעתך יגידו חברות התעופה שכבר טסות לאותו יעד? - שזה לא רעיון מוצלח ושזה יפגע בענף. בשוק חופשי חברות התעופה המתחרות לא היו יכולות לעצור את התחרות. אם חברת התעופה שלך רוצה לטוס מפה לשם, למתחרות אין מה לומר בעניין. בשיטה רגולטיבית כבר ידאגו שלא תקבלי אישור".
- אז למה הקפיטליזם הקיצוני נתפס כבריוני?
"יש לי אולי הסבר חלקי לכך, וזה שאת התפיסה הסוציאליסטית קל יותר להבין. תחשבי לרגע על העולם שבו אנו חיים. הוא בלתי ניתן להבנה. כדי לייצר את הדבר הפשוט ביותר, כמו עיפרון, אנו זקוקים לשיתוף פעולה של מיליוני אנשים. צריך לגדל עצים, צריך לכרות אותם, ואם צריך לכרות אז צריך מסורים, בשביל מסורים צריך פלדה, בשביל פלדה צריך ברזל ופחם, ולמסורים צריך חשמל.
"איך זה אפשרי? יש לכך שתי תשובות, שאחת מהן לא עובדת מי יודע מה: התשובה המתבקשת היא שמישהו בקודקוד הפירמידה אומר לך מה לעשות - את תחתכי כך וכך עצים, ואתה תכרה כך וכך פחם. זו שיטה קלה להבנה, שעובדת בקבוצות קטנות יחסית, כמו משפחה או נבחרת ספורט. אבל השיטה הזו עובדת רע מאוד בקבוצות גדולות, כי צריך להעביר את כל המידע האדיר הזה דרך מישהו, ואותו אחד, שבטח יש לו תמריצים מוטעים, יקבל החלטות שיתאימו לאינטרסים הצרים שלו.
"האלטרנטיבה, שהרבה יותר מסובך להבין, היא השוק. והשוק אומר שאם אני רוצה את שיתוף הפעולה שלך, אני צריך להציע לך עסקה שתסכימי לקבל. אם אין מספיק עצים לעפרונות, מחיר העץ יעלה, ואם מחיר העץ יעלה, זה איתות ליצרני העפרונות לעשות שימוש בפחות עץ, וזה איתות למגדלי העצים לגדל יותר עצים. אז יש לך מערכת מורכבת מאוד לקביעת מחיר, וזה הרבה יותר מסובך להבנה מאשר מישהו בקודקוד שמחלק הוראות".
- ואתה לא חושב שעולם כזה מחייב שבקצה שרשרת המזון יישב מהגר מהעולם השלישי עם משכורת דפוקה?
"אני חושב שלאנשים בעולם השלישי טוב יותר עם מה שאנו מכנים משכורת דפוקה, שהיא עדיין טובה יותר ממה שקיבלו לפני כן. וסביר להניח שהמשכורת לא תישאר דפוקה לנצח, כי בינתיים הם ירכשו עוד מיומנויות וייצרו יותר. הסבים והסבתות שלי היגרו לארצות הברית כדי לעבוד בסדנאות יזע, אבל זה היה עדיף מלהישאר בפולין או באוקראינה, והם גם לא נשארו במקומות העבודה האלה זמן רב. אבל זו הייתה דרך להתחיל. עד שנות ה-20 ארצות הברית פתחה את שעריה לכולם. כך יכלו בני המשפחה שלי להגר. העובדה שזה כבר לא כך, מביאה להרבה יותר עוני מכל דבר אחר. מיליון איש בשנה שברו את תקרת העוני בזכות ההגירה. כיום אנו מנסים להשאיר אנשים מחוץ לגבול, והתוצאה היא שהם נשארים עניים".
- גם ישראל מאוד עסוקה בכך.
"כי מדינות חוששות שמהגרים יבואו לחיות על חשבונן. בארצות הברית זו טעות, כי המהגרים הלא חוקיים שמחים לעבוד. מנקודת מבטם העבודה שימצאו מושכת יותר מכל עבודה שהייתה להם קודם. אבל הדאגה היא שהם יבואו ויחיו על חשבוננו. לשיטתי, אחד מיתרונות השוק החופשי הוא שיש חופש תנועה, ואנשים מהגרים להיכן שיש עבודה, בדיוק כפי שהיה בתחילת המאה העשרים באמריקה".
- מה לגבי תחומים שעבורם אנחנו זקוקים לאופק של התמונה הגדולה, כמו איכות הסביבה. גם שם למדינה אין תפקיד?
"מערכות פוליטיות הן קצרות רואי ונוטות לפעול למען רווח בשנים הסמוכות. הן אמנם טוענות שהן פועלות לטווח ארוך, אבל זה רק מפני שזו דרכן להסביר מדוע מה שהן עושות לא עובד עכשיו".
- אז שאף אחד לא יתבונן על התמונה הגדולה, כי היא תמיד תהיה מכוערת?
"לא. לפעמים התמונה הגדולה טובה, לפעמים היא רעה. אני חושב שלשלם עכשיו מחיר עבור משהו שאולי ישתלם בעוד מאה שנה, רוב הסיכויים שזה לא רעיון טוב. אנחנו לא יודעים מספיק על התחממות כדור הארץ. נסי לדמיין מישהו מלפני מאה שנה מנסה להתנבא באשר לבעיות היום: לא יהיה מספיק מספוא לסוסים, מפני שעם הגידול באוכלוסייה נזדקק להרבה יותר סוסים".
עניין של תמריצים
דיבורו מהיר. מאוד מהיר. כל שאלה נקטעת עוד בטרם הגיעה לסופה. פרידמן כבר הבין לאן היא הולכת ויש לו תשובה בשלוף. "מחקריי המרכזיים", הוא עובר נושא, "עוסקים בשנים האחרונות בשימוש בכלכלה כדרך להבין את החוק ומערכות משפטיות. אתן לך את הדוגמה האהובה עליי: את חיה בחברה שבה העונש החמור ביותר הקבוע בחוק זה מאסר עולם, ומישהו אומר ששוד מזוין הוא פשע חמור ושדינו מאסר עולם.
"הפילוסוף המשפטי ישאל האם זה צודק?. חוקר החוקה ישאל האם זה עונש מידתי?. הכלכלן יאמר האם אתם באמת רוצים ששודדים מזוינים יהרגו את קורבנותיהם באופן שגרתי?. כי אם העונש לשוד מזוין פלוס רצח זהה לעונש על שוד מזויין בלי רצח, אז...".
- אז אין לשודד מה להפסיד.
"נכון. הגישה הכלכלית אומרת: תחשבו על חוקים כתמריצים. למשל, בארצות הברית יש דבר המכונה חילוט אזרחי - אם השתמשו ברכוש על מנת לבצע פשע, המשטרה יכולה להחרים ולמכור אותו. יש אפילו פסיקה של בית המשפט העליון בנושא שהיא די מדהימה: גבר אסף זונה במכונית שלו. הוא נעצר, המכונית הוחרמה. אשתו היא הבעלים של מחצית מהמכונית. היא פנתה לבית משפט וביקשה לקבל את חלקה במכונית. בית המשפט קבע: לא, כי המכונית היתה מעורבת בפשע".
- באמת מדהים.
"תחשבי על זה, אם יש לך סירה והשתמשו בה כדי להבריח סמים, אין צורך להוכיח שאת עשית משהו לא חוקי. תגובת הכלכלן לכזה דבר: מצד אחד, חוק כזה מהווה תמריץ לכך שבעל הסירה יוודא היטב שהיא לא תושכר לסוחרי סמים; מצד שני, זה נותן למשטרה תמריץ לא לחפש אחר פושעים אלא לצוד כאלה שיש להם רכוש שניתן להחרים".
לתת לרציונליות לנצח
כבר כיום, טוען פרידמן, המדינה הולכת ונסוגה ממלאכת השיפוט. ההוכחה לכך היא הגידול המתמיד במחלוקות המגיעות לבוררות. אלא שזה בעיקר נכון בין חברות שנקשרו עוד קודם לכן בחוזה. ומה לגבי קורבנות של תאונת דרכים או גניבה? למי הם יפנו במקרה של פגיעה? בספר על האנרכו-קפיטליזם פרידמן מנסה לצייר את העולם התיאורטי שלו בעזרת דוגמאות.
וכך הוא פותח: אדם חוזר הביתה ומגלה שהטלוויזיה נעלמה. הוא מתקשר לחברת האבטחה ומדווח על הגניבה. החברה שולחת סוכן שבודק את מצלמות האבטחה ורואה שכן שסוחב את הטלוויזיה על גבו. הסוכן פונה לשכן ומבקש שיחזיר את הטלוויזיה פלוס 10 דולרים פיצוי לחברת האבטחה על הטרחה. השכן מעיף את הסוכן מכל המדרגות, אבל לפני שזה הולך הוא מודיע לשכן שביום המחרת הוא יגיע עם שישה מאבטחים חסונים כדי לקחת את הטלוויזיה. בתגובה עונה השכן שגם לו יש חברת אבטחה. המלחמה נראית קרובה, אבל מלחמות הן גם דבר יקר, ושתי חברות האבטחה בסיפור הן ארגונים עם כוונת רווח. אז חברות האבטחה מבינות שאם יתנהל קרב בין הסוכנים שלהן הן עלולות להיפגע, מה שיחייב אותן להעלות את שכרם ובהתאמה להעלות את הפרמיה של הלקוחות, שאז ישמחו לעבור לחברת האבטחה השלישית שרק הוקמה. במקום זה, הם יעדיפו ללכת לבוררות.
- התיאור הזה יכול לקרות רק כששני הצדדים מאוזנים בכוחם.
"נכון, וזה אומר שאם את פותחת חברה חדשה, את צריכה לוודא שהיא חזקה מספיק, ושיש לך מספיק הון ראשוני וכוח כדי שאנשים יבינו שלהיאבק בך יעלה להם הרבה מאוד כסף. הנקודה הרלבנטית היא כמה חברות יש. אם יתברר שגודל השוק יאפשר רק שלוש חברות, אנחנו בבעיה. כי אז הן ייצרו קרטל וימציאו מנגנון ממסדי שבו הן אלה שגובות את המסים. זה הדבר המתבקש. לכן אני תמיד מקפיד לומר שכל עוד השיטה שאני מציע לא נוסתה, אני לא יכול להבטיח שהיא תעבוד. אני רק אומר שהיא עדיפה על האלטרנטיבות".
- אתה חי חופשי כמו שאתה חושב?
"בואי נראה: אני לא משתמש בסמים לא חוקיים, כי אני לא רוצה. מה עוד?".
- האם אתה חוגר חגורת בטיחות?
"כן. לחגור זה רעיון טוב. אין לי התנגדות לציות לחוק, במיוחד אם איענש על אי-ציות; וגם אין כל-כך הרבה חוקים שאני רוצה לעבור עליהם".
- התפיסות האלה מתאימות גם לגידול ילדים?
"זה התאים לילדים שלנו. הם למדו בבית, או כמו שאני מתאר זאת: אהבתי לזרוק עליהם ספרים ולראות מה נדבק. גם דיברנו איתם הרבה. היו שיחות מעניינות בזמן שהשכבנו אותם לישון ובזמן הארוחה. ואם משהו עניין אותם מצאנו ספרים שיוכלו להרחיב".
- בלי סמכות הורית קלאסית?
"טוב, הייתה סמכות הורית באשר לשאלה מה נאכל לארוחת ערב. אבל גם אז המדיניות הכללית הייתה שאנו קובעים את הכללים, אבל להם שמורה הזכות לטעון נגד הכללים, ושאם יהיה להם טיעון טוב אנחנו נשנה את הכלל. הדבר היחיד שהכרחנו אותם היה ללמוד את לוח הכפל. ואת זה עשינו בבריונות".
- זו שנת בחירות באמריקה. מה עושה אנרכו-קפיטליסט בקלפי?
"אני אצביע למועמד של המפלגה הליברטריאנית. זו מפלגה קטנה עם מועמד לנשיאות. בפעם הקודמת לא הצבעתי להם, כי המועמד שלהם לא היה באמת ליברטריאני. אבל הפעם הוא כן. שמו גרי ג'ונסון, והוא היה מושל ניו מקסיקו. זו הצבעה סמלית. אבל הצבעות הן לרוב סמליות, כי הן לא באמת משנות. אז כשאני מצביע, אני עושה זאת כדרך להתבטא, ולא מפני שאני חושב שזה ישנה את העולם".
*** הכתבה המלאה - במגזין G