חוקר המים והקרקע ד"ר דניאל הלל, בן 82, מחיפה, הוא הזוכה בפרס השנתי של "מכון פרס המזון העולמי", על תרומתו לפיתוח שיטות השקיה באזורים צחיחים. הפרס, בסך 250 אלף דולר, יוענק לד"ר הלל באוקטובר. "מכון פרס המזון העולמי" הוא ארגון אמריקני שמטרתו להעלות על נס חוקרים שתרמו לשיפור ייצור המזון והעלאת איכותו ברחבי תבל. זו הפעם הראשונה שפרס המכון מוענק למדען ישראלי. הארגון הודיע על הזכיה בטקס בוושינגטון, שבו נשאה שרת-החוץ של ארה"ב, הילארי קלינטון, את הנאום המרכזי.
"מים היו, ועודם, מקור לדאגה משמעותית בסטייט דיפרטמנט", אמרה קלינטון. "אנו מנסים למקד את תשומת לב הממשל שלנו ואת תשומת לבו של העולם כולו בחשיבות המאמצים להקדים תרופה למכה, לנסות למנוע משבר הרסני (של מחסור במים), שיתרחש אם לא נפעל בחוכמה ובנחישות. כך נאה וכך יאה שאנו מכבדים מישהו שמבין את התפקיד הקריטי שממלאים מים בחקלאות ואת חשיבות העיקרון 'חבל על כל טיפה'".
קנת קווין, נשיא "מכון פרס המזון העולמי", אמר כי ד"ר הלל זכה בפרס בגלל "עבודתו החלוצית במזה"ת, שחוללה מהפכה בתחום ייצור המזון באזור ובעולם כולו". לדבריו, הניח ד"ר הלל את המסד לניצול מרבי של שימוש יעיל במקורות מים בחקלאות באמצעות שיטה שידועה כ"מיקרו השקיה".
בראיון טלפוני ל"גלובס" מביתו בחיפה, הסביר ד"ר הלל, כי מקדמת דנא היה מקובל במזה"ת להשקות שטחים באמצעות הצפתם: להרוות את הקרקע בשפע מים. "בישראל גילינו שיש דרך טובה יותר: במקום להשקות בעודף מים, שיטה בזבזנית וחונקת שורשים, מצאנו שיעיל וטוב יותר להשקות את הקרקע בכמויות זעירות מדי פעם, בדיוק כמו להאכיל תינוק".
הוא אמר, כי עד לפני 40, 50 שנה, היה צריך להוביל מים בצינורות מתכת, שעלותם גבוהה, או באמצעות תעלות, שגרמו לאבדן כמויות גדולות של מים בגלל חלחול. רק אחרי מלחמת העולם השניה פותחו צינורות דקים מפלסטיק ששינו מן המסד את שיטות ההשקיה בעולם, ואפשרו לחקלאים לעבור מהשקיה במנות גדושות להשקיה במנות קטנות. המטרה היא שהקרקע לא תהיה יבשה ולא רוויה אלא לחה, ומטרה זו מושגת באמצעות שיטות של מיקרו השקיה, כגון שימוש בצינורות דקיקים ונקבובים, ש"מזיעים" לתוך האדמה, או טפטפות. באופן זה הקרקע נותרת "לחה אך מאווררת", והשורשים אינם נחנקים בגלל שפע מים.
"איך לכוונן את אספקת המים בשטח באופן אופטימלי? בכך ישראל מצטיינת", אמר ד"ר הלל. "אחת הסיבות ליכולות שלנו בתחום זה היא, שאין לנו חקלאים מסורתיים,שנושאים על גבם שיטות עתיקות, אלא חקלאים חדשים וחדשניים, שמוכנים לנסות שיטות חדשות".
בטקס בוושינגטון אמר קנת קווין, כי המאבק ברעב עשוי לקרב בין אנשים מרקעים שונים ולגשר על פערים פוליטיים, אתניים, דתיים או או דיפלומטיים: "עבודתו של ד"ר הלל והמוטיבציה שלו היו לגשר על הפערים האלה ולקדם שלום והבנה במזה"ת באמצעות פריצת דרך בפתרון בעיה שעמה מתמודדות מדינות רבות: מחסור במים. יש משמעות לעובדה שמינויו של ד"ר הלל לפרס זכה בתמיכה מאנשים פרטיים וממוסדות בירדן, מצרים והאמירויות הערביות המאוחדות".
בראיון ל"גלובס" אישר ד"ר הלל כי פעל במדינות רבות במזה"ת, לרבות "שכנות ערביות של ישראל", אך סרב לנקוב בשמן בגלל חשש שהחשיפה "תביך גורמים שעבדו אתי". אך הוא סיפר, כי ספרים מקצועיים שכתב תורגמו לערבית ונמצאו בספריות בסעודיה ובעיראק.
"אני מאמין בשלום, בשת"פ, באחווה בינלאומית"" אמר ד"ר הלל. "אני חושב שאיבה היא היא גורם הרסני לישראל ולפלסטינים ואני מקווה שהמחקרים שלי עשויים לתרום להפחתתה".
ד"ר הלל נולד בלוס-אנג'לס בארה"ב. אביו מת בהיותו בן שנה ואמו עם חמשת ילדיה היגרה לפלסטינה, שמה חיו הוריה. בגיל 9 הוא נשלח לחיות בקיבוץ, שבו צמחה אהבתו הגדולה לקרקע וההבנה על החשיבות של שימור מקורות מים. ב-1946 הוא שב לארה"ב ללמוד בבית-ספר תיכון. במרוצת השנים הוא קיבל תואר ראשון בלימודי חקלאות באוניברסיטת ג'ורג'יה, תואר שני במדעי הקרקע מאוניברסיטת ראטגרס ודוקטוראט בפיסיקה של הקרקע ואקולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
בשובו לישראל, ב-1951, הוא החל לעבוד במשרד החקלאות אך במהרה הצטרף לקבוצת מתיישבים אידיאליסטים שהקימו את שדה בוקר ב-1952. דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, התאהב במקום בביקורו הראשון ולימים הפך אותו לביתו. לדברי הלל, הוא ובן גוריון נעשו ידידים קרובים. את המחצית השניה של המאה ה-20 הקדיש ד"ר הלל את חייו לשליחויות להקניית ידע חקלאי והידרולוגי בעשרות מדינות באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית, מטעם הבנק העולמי, הארגון לחקלאות ומזון של או"ם והסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID).
הוא אומר, שהמחשבות על יציאה לגימלאות רחוקות ממנו: "אני אוהב את מה שאני עושה ובכוונתי לעשות זאת כל עוד אוכל לעשות זאת".
השגריר ברוך בינה, מס' 2 בשגרירות ישראל בוושינגטון, שייצג את ישראל בטקס של "מכון פרס המזון העולמי", אמר ל"גלובס", שהאירוע משקף את ההערכה הרבה שרוחשת הקהילייה הבינלאומית לישראל בגלל תרומתה הממשית לפתרון האתגרים הגדולים של העולם, אבטחת מזון ושמירה על מקורות מים.