כתבה שהתפרסמה השבוע ב"מעריב" חזרה על נתון מבעית שנחשף במארס בערוץ 1 ולפיו יותר מ-4,000 ישראלים מתים בכל שנה כתוצאה מזיהום שנדבקו בו בבתי חולים שבהם אושפזו.
לכאורה, בלתי אפשרי למנוע מעבר חיידקים כשאותן ידיים מטפלות עוברות מחולה לחולה, מחברות ומנתקות ציוד רפואי, מגישות אוכל, ומרוקנות סירי לילה. והנה בית חולים "רייניר דה=גרף" שבעיר דלפט שבהולנד פועל מאפריל השנה במתכונת שנראית כמו נשלפה מספר מדע בדיוני, ועשויה להתפתח כפתרון לכך.
לב המערכת הוא "טונטו" (טמבל, בספרדית) שפיתחה חברת "פארמה-פילטר", מכשיר שמימדיו כשל מכונת כביסה תעשייתית, המפרק לפיסות זעירות כל חומר וחפץ שמכניסים אליו: מחטי מתכת, כלים פלסטיים, אריגי בד וחומרים כימיים ואורגנים מכל מקור וסוג. יחידות טונטו פזורות בבית החולים ורק לתוכו, מושלכת כל הפסולת.
השימוש בטונטו מגיע עם עוד שינויים במתכונת הפעילות: המטבח בוטל ואת האוכל לוקחים החולים בעצמם ממכונות אוטומטיות שבהן ארוזות ארוחות מוכנות בכלים חד פעמיים, המושלכים לטונטו אחרי האכילה. גם סירי הלילה חד פעמיים ומושלכים לטונטו, על תכולתם, בתום השימוש. מדיניות זו מצמצמת את מגע המטפלים בחולים בעיקר לפרוצדורות רפואיות, ובכך נחסכים ערוצי הדבקה שכיחים.
הפסולת המעובדת בטונטו מוזרמת לצנרת סגורה שבקצה שלה מתקן מפרק וממחזר: את הפסולת האורגנית מעבדים לאנרגיה, שאריות הפלסטיק והמתכת מופרדות ונשלחות לשימוש חוזר בתעשייה (היום בחינם, בעתיד הכוונה למכור); והמים, המטוהרים משרידי תרופות וחיידקים עד איכות שתייה לטענת החברה, אמנם לא חוזרים למערכת ככאלה, אך משתמשים בהם בשטח בית החולים להשקייה, הדחת אסלות וכדומה.
פעולת טונטו עצמם חסכונית באנרגיה ומים, הוא גורס עד 30 ליטר פסולת בתוך 40 שניות ומשתמש ב-8 ליטר מים בכל סיבוב (מדיח כלים ביתי משתמש ב=30 ליטר בממוצע בכל פעולה). על היתרונות יש להוסיף את החיסכון בכוח אדם להגשת ארוחות, שטיפת הכלים וסירי הלילה, ואת החיסכון במים (40%) בביצוע פעולות אלה והחשמל (7%, בלי למנות את תוספת האנרגיה הממוחזרת).
תועלת נוספת היא שמי הקולחין והשופכין ופסולת בית החולים המזוהמים בכימיקלים שמקורן תרופות, וירוסים וחיידקי מחלה לא זורמים בתשתיות הרגילות ואינם מגיעים לאדמה ומזהמים אותה ואת המים.
עלות התאמת בית חולים לעבוד במתכונת כזו אינה מבוטלת, והיא יכולה להגיע ל=2 מיליון אירו ויותר. אך אם נחזור למוות מזיהומים ונשווה את התקציבים המושקעים במניעת מוות מתאונות דרכים, שבהן נקצרים חייהם של 500 בלבד בכל שנה, אולי ההשקעה ב"טונטו" תראה משתלמת.
מכאן ואילך אפשר רק לדמיין לאן עוד אפשר לקחת את המערכת הזו: למפעלים מזהמים ולתשתיות של עיר ומדינה.