והרי התחזית לדורות הבאים: הילדים שלנו לא יהיו כמונו. הם יהיו ההיפך הגמור, ואנחנו יכולים רק לקנא; משום שהם יצליחו להניח את ידם על הדבר החמקמק הזה, שאנחנו רודפים אחריו כל חיינו בחוסר הצלחה מתסכל: איזון. הם יעבדו פחות, יפרידו בין העבודה לחיים הפרטיים, ואפילו, תחזיקו חזק, יתנתקו מאינפוזיית הפייסבוק.
שיחת ועידה עם לקוחות מחו"ל או עם הבוס בשעות אחר הצהריים? הצחקתם אותם; את זמן האיכות הם יבלו בפארק עם הילדים, מקדשים את ערכי המשפחה ואת תרבות הפנאי, ובין לבין מנערים מעצמם פירורים אחרונים של הורות חונקת ומגוננת-מדי שהענקנו להם.
זה לא יקרה בגלל מרד נעורים סטנדרטי וחולף אלא תולדה של התבוננות מפוכחת, שמחלחלת ברגעים אלה ממש - טיפה ועוד טיפה, עד להכרה שהם מבקשים לעצמם דרך חיים אחרת. הילדים שלנו לא ירצו לרשת את אמנות הג'ינגול שפיתחנו וטיפחנו במשך שנים - בין הגן עד השעה חמש, למועדונית הבינונית של בית הספר, לבייביסיטר התורנית, לארוחות המיקרו. גם את הוורקוהוליות, הזמינות התמידית והמירוץ אחר הזמן האבוד הם ינטשו בשאט נפש. הם יהיו כל מה שאנחנו לא.
זו לפחות התחזית של פרופ' דוד פסיג, ראש המגמה לטכנולוגיות תקשורת וראש המעבדה למציאות מדומה באוניברסיטת בר-אילן, שכבר יודע איך ינהגו הילדים שלנו, וגם הילדים שלהם, וגם הילדים של הילדים שלהם. "הטכנולוגיה תהפוך עבורם למשהו שקוף ומובן מאליו, וגם בו הם יחפשו איזונים", מעריך פסיג. "הם יהיו מחוברים למיילים, אבל לא לצורכי עבודה אלא לעיסוקי פנאי ולמטרות אחרות. הם גם לא יהיו דור שנמצא כל הזמן בפייסבוק. זה דור שיחיה בקהילות יותר קטנות, יהיו לו קשרים, והוא יהיה יותר פתוח; לא יהיו להם בפייסבוק עשרת אלפים חברים שאין להם קשר איתם".
- הכול טוב ויפה, אבל השאלה היא אם הדור הזה יצליח "לחנך" את תעשיית ההיי-טק, למשל, לעבוד מתשע עד חמש?
"כן. כל תעשייה תמצא את האיזונים שלה, וזה כבר מתחיל לחלחל. מחאת הרופאים הצעירים היא דוגמה קלאסית לכך. במשך 30-40 שנה הרופאים היו עבדים. הילדים שלהם נכנסים היום למערכת כמתמחים ואומרים, רגע, מה קרה? אבא שלי היה מוכן לעבוד ככה, אבל אני לא מוכן. הילדים שלהם יהיו הרבה יותר תובעניים".
מחזור בן שמונים שנה
פרופ' פסיג, חוקר עתיד מהמובילים בישראל, אינו קורא בקפה וגם לא מתבסס על מיסטיקה לסוגיה. את תחזיותיו הוא מבסס על מודלים אמפיריים, שמוכיחים זה מאות בשנים כי אף שכל דור משוכנע שהוא ממציא את הגלגל מחדש, הרי אין חדש תחת השמש, וכי גם לנו, כנראה, לא נותר אלא לשחק כמיטב יכולתנו את התפקיד שנכתב עבורנו במחזה. אפשר לגלות ספקנות ואף ציניות בעניין - פסיג לא מתרגש; אלה הן הרי מהתכונות הדומיננטיות של הדור שלנו, ואפשר פשוט להתמסר קצת ליצר הסקרנות ולהציץ אל קווי המתאר של עתיד ילדינו.
ב"ילדינו", מכוון פסיג אל הדור שנולד ושייוולד בין השנים 2000 ל-2020. דור אותו הוא מכנה "דור האלפיונים", על-שם שנות האלפיים הראשונות שבהן הם נולדים. בספרות העולמית מכנים אותם לעתים גם דור המילניום, דור ה-Z או דור ה- Y - בעיקר את מי שנולדו בשנים הראשונות של התקופה. כך או אחרת, מכיוון שקיימים כינויים שונים שאינם תמיד חופפים מבחינת השנים, נדבק בכתבה זו בכינוי "האלפיונים".
בהערכות העתיד שלו מתבסס פסיג על "מודל הדורות" של וויליאם שטראוס וניל האווי, חוקרים מאוניברסיטת נוטרדאם באינדיאנה, ארצות הברית. השניים גילו מודל מורכב, המלמד על מחזוריות התפקידים ההיסטוריים של הדורות. מודל זה כולל ארבעה סוגי דורות, כל אחד נמשך כעשרים שנה, ומכאן שאורך כל מחזור עומד על כשמונים שנה. החוקרים מצאו כי מודל זה חוזר על עצמו "באופן מעורר השתאות" בתרבות המערבית כבר 500 שנה - וכיום מתקיים בפעם השביעית.
מ"מודל הדורות" עולה כי כדי למלא את תפקידם ההיסטורי, מפתחים הדורות השונים מאפיינים ואסטרטגיות פעולה שמייחדים אותם, כפי שמסביר פסיג: "המודל בא להסביר את ההיגיון המחזורי - כיצד הדורות משכללים והולכים את החברה שבה הם חיים, וכיצד הסדר החברתי מתפתח והולך לפי דפוסים, ערכים והיגיון מסוימים".
- עד כמה המודל מהימן?
"המהימנות שלו עומדת על 60%-50%, וזה הרבה. אנשים טועים לחשוב שזה 50-50, אבל לא מדובר פה בהטלת מטבע, אלא בחיזוי מתוך אין-סוף אפשרויות. זה מודל שעושה הכללות ולא מסביר כל דבר, אבל הוא מסביר הרבה דברים שלא היינו יכולים להבין אותם אחרת. צריך לזכור שבמקצועות מדע רבים אנחנו ממציאים דפוסים כי אם אין לנו כאלה. אנחנו לא יכולים לראות את המציאות".
הורות הליקופטר
ארבעת הדורות, שלגביהם מפרט פסיג גם בספרו "צופן העתיד" (הוצאת ידיעות אחרונות), הם: "דור השתקנים" (המכונים גם דור "האידיאליסטים" או ה"בייבי בומרס"). הם נולדו בין השנים 1940 ל-1960, בזמן מלחמת העולם השנייה או אחריה - כלומר לאחר קטסטרופה חברתית. הם מנסים לשנות את עולם הערכים הישן, מנסחים חזון חדש ונלחמים כדי לממשו.
הדור שבא אחריהם מכונה "דור האני" (וגם דור "האינדיבידואליסטים האלטרואיסטים"), והוא כולל את ילידי 1980-1960. אלה נולדו בתקופה של המהפכות החברתיות של שנות ה-60 וה-70, להורים מהפכניים ואידיאליסטיים, על רקע "ילדי הפרחים", תנועת הפמיניזם ותרבות אנטי קפיטליסטית. זהו דור שמחפש מימוש עצמי, ובשביל הצלחתו הוא מוכן לשלם מחיר כבד - כמו התפוררות התא המשפחתי, עומס עבודה אדיר וניכור. זהו דור של מבצעים, שכדי לעשות קריירה הוא יוצא מהבית ומשאיר שם לבד את ילדיו, שהופכים לילדי מפתח.
הדור השלישי בתור, ילידי 2000-1980, הם "דור האיקס" או דור "המוחצנים". זהו דור הטכנולוגיה והאינטרנט, הדור שהיה דבוק לטלוויזיה והרבה לשהות בבית; שגדל בתחושה של שבר משפחתי, ערכי וחברתי. ההורים שלו לא היו בסביבה כדי לגדלו באופן צמוד, ובני דור זה איבדו כל רסן וסמכות, בעטו במוסכמות ומרדו בהורים ובחברה כולה.
הבאים אחריהם הם, כאמור, האלפיונים. מבחינה ביולוגית, ההורים שלהם יכולים להיות הן מדור האני (ילידי שנות ה-70-60) והן מדור האיקס (ילידי שנות ה-90-80). "משפחות רבות נמצאות כיום במצב מורכב; לפעמים יש שלושה או ארבעה דורות במשפחה אחת", מציין פסיג. "זה קורה כשבני הזוג הם משני דורות שונים והילדים נולדים בהפרשי שנים גדולים". עם זאת, הוא מבהיר כי רוח התקופה, שבה שולט דור האיקס, מחלחלת לכל הדורות החיים כיום, ולכן "גם אדם בן 60 יכול להיות 'בראש' של דור האיקס ואפילו לדברר אותו".
דוגמה ברורה לכך היא התקדמות הטכנולוגיה, שכל הדורות כיום מיישרים איתה קו: צעירים ומבוגרים כאחד מסמסים, שולחים אי-מיילים, מתחזקים פרופיל בפייסבוק ואוחזים בסמארטפון. וכשרוח התקופה מחלחלת לכולם, כך גם קורה שההורים של האלפיונים מתאפיינים בהורות דומה - מגוננת עד כדי אובססיביות, המעניקה להם את החום ואת האהבה שלהם הם לא זכו במידה מספקת מהוריהם-שלהם.
"אנחנו הורים שצופים בילדים שלנו מלמעלה בכל רגע נתון, הורות הליקופטר", מכנה פסיג את סוג ההורות הזה, "אנחנו שומרים עליהם, בוחנים, מנתחים. יש לכך תופעות מוזרות מאוד בעולם. בארצות הברית, למשל, יש הורים שבאים עם הילדים שלהם לראיונות עבודה. הם רוצים שהראיון ילך טוב ומעוניינים לוודא שהמראיין מתנהל לפי החוק. זאת הגנה טוטלית".
לפני שמתחילים להתייסר על ש"דפקנו לילדים שלנו את החיים", מבהיר פסיג כי לסוג ההורות הזאת יהיו גם השלכות חיוביות על דור האלפיונים: הם יאמינו יותר בעצמם, יהיו יותר אופטימיים ומשתפי פעולה, יותר ידידותיים לחברה ופתוחים מבחינה אתית ותרבותית, ואף יתחנכו להיות שונאי סיכונים. אולם היא תביא גם לתופעות קשות.
"הילדים האלה לא עצמאיים", הוא טוען. "בגלל הגנת היתר הם לא מודעים לסכנות ומאמינים יותר מדי בבני אדם - ההפך מההורים שלהם. תסתכלי על כל מי שנמצא פה בארץ והוא בסביבות גיל שלושים; הוא ציני בצורה איומה כלפי מערכות ובני אדם. חוסר הנחת הזה, שמאפיין את התקופה הנוכחית, יגרום על-פי מודל הדורות לכך שדור האלפיונים יהפוך לדור של מתקני עולם".
קטסטרופה ואז תיקון
על פניו זה מצלצל טוב - הילדים שלנו יהיו מתקני עולם; אבל פסיג מצנן את ההתלהבות עוד בטרם תתעורר: האלפיונים אמנם ידרשו צדק חברתי ויעשו מאמצים כבירים, במהלך כל חייהם, כדי לקדם חברה מתוקנת - אבל הם לא יצליחו במשימת התיקון הבוערת שתעמוד לפתחם. "הבעיה תהיה שהם ינסו לתקן לפי אמות המידה של דור האני (ילידי שנות ה-70-60), אבל לא יוכלו לעשות זאת, משום שבכל הגות וחזון יש חורים, ובלתי אפשרי יהיה לחזור לאידיאל. מה שהם יעשו לא יהיה מספיק", מסביר פסיג, ומפנה שוב אל מודל הדורות.
לפי המודל, הדור שיצליח להוציא אל הפועל את התיקון המיוחל הוא הדור שיבוא אחרי דור האלפיונים. אותו דור, שכמו דור השתקנים, ילידי שנות ה-60-40, יתחיל מחזור דורות חדש. מדוע? מפני שרק לאחר שכל המערכות החברתיות יקרסו, כמו לאחר מלחמת העולם השנייה, יגיע דור שלא ינסה לאחות את הקרעים הקיימים טלאי על טלאי, אלא יצא ביישום חזון חדש לחלוטין. פריש-מיש של דפי ההיסטוריה.
"הדור הראשון במחזור, השתקנים", מסביר פסיג, "הוא דור של הוגים שמייצרים חזון חדש על מנת לפתור את הבעיות שאליהן הם נולדים. הדור השני מממש את החזון הזה. הדור השלישי, האיקס, ער לחסרונות של ההגות, לביצוע הכושל שלה, והוא מאבד אמון. הרביעי, האלפיונים, יבואו ויאמרו: זאת לא חוכמה לאבד אמון, בואו ננסה לתקן את החוליים ואת החסרונות. זה דור שירצה לתקן את החברה, הכלכלה, האקולוגיה, הביורוקרטיה, ואת היחסים הבין-אישיים. האלפיונים ירגישו ששלושת הדורות שקדמו להם נכשלו במשימה, וירצו לחזור לאידיאל דרך תיקון, איזון וסידור מחדש, אבל הדרך היחידה להתפתח היא ליצור משהו חדש.
"בדור החדש, של ילדי האלפיונים, יגיע מישהו שאף אחד לא חשב עליו ויהפוך להיות הנביא החדש שלנו עם רעיונות כלכליים, גיאופוליטיים וחברתיים חדשים. זה יהיה דור שיעלה את כל המערכת לרמות הרבה יותר גבוהות".
בהקשר הישראלי מסביר פסיג שאחת הדרכים לתקן את החברה הישראלית תהיה הגיוס לצה"ל. האלפיונים יעריכו סמכות, יהיו קבוצתיים ופטריוטיים, ומבחינתם, מכליל פסיג במכוון, "כולם צריכים להתגייס וכולם ילכו לקרבי; בניגוד להורים שלהם, שלא מיהרו להתגייס ליחידות קרביות או להישאר שנים בצבא, כי הם לא רצו לקבל אחריות".
תיקון משמעותי עוד יותר ייעשה בחיי המשפחה הגרעינית והמורחבת. דור האיקס, כלומר "ההורים של האלפיונים התנסו במשפחות מסוגים שונים, ואילו האלפיונים יהיו קונפורמיסטים, ירצו לחזור לתא המשפחתי המסורתי, וערך המשפחתיות יהיה חשוב להם מאוד. כאידיאל, שיעור הגירושים ירד אצל האלפיונים ונראה אצלם פחות משפחות חד-הוריות".
פסיג מסביר שהדרך של האלפיונים לממש את האידיאל המשפחתי תהיה באמצעות תיקונים מרחיקי לכת שהם יבצעו בשוק העבודה. "הכול התערבב לנו בשנים האחרונות", הוא אומר, "משפחה, עבודה ופנאי, וכתוצאה מכך הפכנו כולנו לעבדים של מערכות. האלפיונים ידרשו איזונים גם בעבודה: הם ירצו משרה מסודרת בשעות מסוימות, וידרשו שהעבודה לא תגלוש לחייהם הפרטיים. הדור הזה יגיד למעסיקים: 'זה לא שאני לא רוצה לעבוד, אני רוצה איזון. אני עובד אצלך מתשע עד חמש, ואל תבקש ממני לטפל בלילה באי-מיילים מהעבודה'".
פסיג צופה שגם מבחינת היחס במקום העבודה יחול שינוי. "האלפיונים יצפו ליחסי אנוש טובים בעבודה וישדרו למעסיק - אל תלחץ עליי יותר מדי ואל תשגע אותי. תן לי מרווח נשימה, זה ישתלם לך. הם ירצו שמעסיקים יכירו בכך שגם כשהם בבית, זה חלק מעוצמות הנפש ומהאיזונים הנפשיים שלהם, שעשויים לתרום בהמשך למקום העבודה. ארגון שלא ייתן להם את זה - הם יילחמו בו, ואם צריך גם לא יישארו בו".
הדרישות ממקומות העבודה יהיו גם ברמת המקרו ולא רק המיקרו: "דור הילדים ידרוש שהתעשיות השונות יהיו אחראיות - החל ב'ירוקות' לסביבה וכלה בידידותיות למשפחה ולקהילה. כל מה שקצת ירמוז לכך שתעשייה מסוימת היא נגד משפחתיות - הלך עליו".
עוד מעריך פסיג, שייווצרו מודלים שונים להתקשרויות עם מעסיקים. נראה יותר משרות חלקיות ותתחזק תופעת ה"ג'וב שרינג" - שני אנשים שחולקים ביניהם משרה מלאה. בנוסף, יהיה מקובל יחסית לצאת לשבתונים ארוכים למטרת טיפול בילדים או בהורים המזדקנים.
"ישראל לא ערוכה"
רוח האיזון והתיקון שתשרה על האלפיונים תביא, על-פי התחזיות של פסיג, גם לשינוי בהרכב החברה היהודית בישראל: ההערכה שלו היא כי בבגרותם, החברה תכלול 20% דתיים (חרדים וכיפה סרוגה); 50% מסורתיים ו-30% אנטי דתיים ("כאלה שלא רוצים מדינה יהודית").
- ועדיין, 70% מהאוכלוסייה תהיה מסורתית לכל הפחות. הסבר.
"חלק גדול מהאלפיונים יחזור למסורת, וחלקם יאמצו גם יותר רוחניות - גם אם ההורים שלהם כלל לא מסורתיים".
- יהיו יותר חוזרים בתשובה?
"ההפך, נראה יותר מסורתיים, אבל הרבה פחות חוזרים בתשובה. דור האיקס, שגדל לבד, היה צריך משהו שייתן לו מסגרת, והרבה מצאו אותה בדת בדמות חזרה בתשובה. הילדים של היום כבר לא יצטרכו איזונים קיצוניים, הם ימצאו את האיזונים בתוך מסגרת החיים שלהם".
- אבל, עם כל הכוונות הטובות, על-פי מחזור הדורות, דווקא אצלם תבוא הקטסטרופה העולמית הבאה?
"זו האירוניה ההיסטורית, שדווקא אצל הדור שרוצה לתקן, יתרחש המשבר הגדול הבא. בדור הזה תיווצר קטסטרופה צבאית, כלכלית או חברתית, ולפעמים כולן יחד".
אחד המודלים שמאותתים על כך, גם הוא מבית היוצר של החוקרים שטראוס והאווי שזיהו אותו, מתייחס לכך שעשרים השנים האחרונות של כל מחזור מתאפיינות במשבר חברתי ולאומי רחב היקף. הם מצאו כי בכל המחזורים שהתרחשו עד כה, המשברים היו מלווים גם באירועים ביטחוניים גדולים, ועל-פי תחזית זו, כדור השלג הזה החל להתגלגל מאז הפיגועים במגדלי התאומים ובפנטגון ב-11 בספטמבר 2001.
בגישה זו מצדדים מודלים נוספים לחקר העתיד, מסביר פסיג, שמעריך לפיהם כי החברה האנושית נעה לקראת משבר עולמי שיתחולל בתחילת העשור השלישי של המאה. ההערכה היא כי בסביבות 2020 צפויה מלחמה עולמית מכוננת, שגם ישראל תיטול בה חלק. לדברי פסיג, למערכה עתידית זו יהיו השפעות מרחיקות לכת על כל המאה, ועל ישראל להתכונן אליה כאל מלחמת הכרעה.
החדשות הטובות הן שהסכנה הביטחונית לא צפויה לעכב את ההתפתחות הכלכלית, ואם לסמוך על תחזיותיו של פסיג, ישראל עומדת להיכנס לתקופה של תור זהב כלכלי ב-2015. תקופת מיתון ארוכה, לעומת זאת, תגיח לקראת 2025, אחרי הקטסטרופה העולמית התורנית. "ישראל נמצאת במצב מעולה מבחינה כלכלית, יחסית למרבית המדינות המערביות", מסביר פסיג. "אף על פי כן, יש לנו מערכות שצריך לתקן. אם לא נטפל בהן, הן יגרמו לכך שהחברה תקרוס במרוצת השנים 2060-2050". אחת הדוגמאות הבוערות לכך היא סוגיית היציאה לגמלאות, שלדבריו "עומדת למשוך מערכות ומדינות שלמות שאולה מבחינה כלכלית; יוון וספרד הן רק ההתחלה".
בספרו הבא של פסיג, אשר יצא לאור בקיץ וייקרא "פורקוגניטו", הוא מציע מודל חדש של גמלאות. "הרעיון המרכזי במודל הוא שהחיסכון לא מתחיל כשהאדם נכנס לשוק העבודה אלא ברגע שהוא נולד", הוא מסביר. "כיום, אדם מתחיל לחסוך בגיל 30, במקרה הטוב חוסך שלושים שנה, ומהחיסכון הזה הוא אמור לחיות עוד שלושים שנה בפנסיה. זאת קריסה טוטלית; המערכת הזאת תגרום לבוקה ומבולקה. תוחלת החיים רק עולה, וצריך לחסוך במשך שבעים שנה - גם מכספי הממשל וגם מכספים פרטיים".
האם ישראל מתחשבת בתחזיות הללו ונערכת בהתאם לעתיד? פסיג משיב בשלילה. "אנחנו בכלל לא ערוכים, ואנחנו לא במצב טוב", הוא מסכם. "אנחנו חושבים שהמצב של היום יישאר לעד. יש לנו הרבה מה ללמוד ולשפר, וזה לא בשמיים. ארצות הברית עושה היערכות, וכך גם מדינות רבות נוספות. בישראל עדיין לא נפל האסימון שחקר העתיד זאת דיסציפלינה שאפשר להשתמש בה כדי לשפר תהליכים של קבלת החלטות. והרי, עם כל הכבוד למודלים, המטרה היא לא לדעת מה יקרה בעתיד, אלא לשפר את מה שאנחנו עושים היום. זה כל הסיפור".