1.
המבקר פורש בסערה והממשלה משותקת. פחד, בריחה מהחלטות והשקעה ב"ספינים" שנועדו להסטת תשומת הלב התקשורתית והציבורית מאפיינים את הגופים המרכזיים בממשל הישראלי בששת החודשים שלפני פרישת המבקר.
מרגע שנשמע גונג הסיום, וככל שגברו קולות הטרומבונים, התופים וחצוצרות המצעד, בליווי סדרה ארוכה של הדלפות וחשיפות המבוצעות על-ידי עלומים המכונים "מאן דהו" - כך נחלשה המשילות. ככל שתסריטאי המתח המשובח חימם, איים והרתיח את העניינים בין ינואר לסוף יוני השנה - כך הייתה הביקורת לסיוט המשתק של הממשלה ותרבות הפחד השתלטה על בעלי המעמד המחייב קבלת החלטות יומיומיות קריטיות למדינה ולתושביה.
2.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשרדו פועלים זה חודשים תחת עננת דוח משט המרמרה ודוח המל"ל, המועצה לביטחון לאומי, שיצא לפני שבוע. ועדיין ממתין להם הדוח הבא, זה המכונה "דוח ביבי טורס", על מימון נסיעות ראש הממשלה ומשפחתו. שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל בני גנץ מתנהלים זה חודשים תחת אימת דוח המרמרה ובעיקר לקראת הביקורת המתקרבת בפרשת הרפז-ברק-אשכנזי.
שר האוצר יובל שטייניץ ומשרדו, שר הפנים אלי ישי ומשרדו, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ ומשרדו - כולם נמנעו מהחלטות קריטיות בהמתנה לדוח הכרמל, שיצא היום, והפנו תשומת לב לעיסוק ב"ספינים", כמו הסטת תשומת הלב למילים הבוטות והליווי הצמוד שהעניק ישי לפרשת כמה עשרות מהגרי העבודה הסודנים שהוחזרו באחרונה לארצם.
משרד החקלאות בראשות אורית נוקד ושר התמ"ת שלום שמחון, יחד עם אגף התקציבים באוצר, פועלים כבר חודשים תחת אימת הדוח על משק החלב, הוא "דוח הקוטג'" המתקרב, שככל הנראה חושף מנגנון קשר בעייתי בין המשרדים שהביא למחירי מוצרי חלב מופרזים. וכל זה מעבר לדוח השנתי הגדול והעבה, שטיפל, על פי חוק, בכל המשרדים הממשלתיים.
3. בשלהי הקדנציה הלך והתכווץ הפער ההכרחי בין חשיפת רשלנות, שחיתות, אדישות ובטלנות בשירות הממשלתי, המחייבות טיפול מיידי וקבלת אחריות אישית מיידית, לבין ביקורת מלמדת ובונה על שיקול דעת, גם אם התברר כמוטעה, כל עוד גובה בלמידה, חקירה, וסדר ראוי ופתוח של קבלת החלטות. ככל שהזמן דחק, עברה העצמת הביקורת להעצמה אישית, וחשיפת מחדלים הפכה לעריפת ראשים. רצוי פוליטיים.
4.
ביקורת המדינה, במקום שתטפל, תכוון ותבנה עתיד טוב יותר, הפכה להפגנתית ובוטה. מבוקרים שונאים את המבקרים, חשים מאוימים אישית ומפסיקים לשתף פעולה. אחרים גורמים סחבת מכוונת ומפעילים לחצים על המבקר, למנוע פרסום דוחות או לרכך אותם, ולא ברור אם כולם נדחו על הסף.
5.
זה לא רק לינדנשטראוס, זו גם הוועדה לביקורת המדינה וחברי הכנסת שלה, שאימצו לעצמם מנהג קל ותקשורתי לבקש את התערבות המבקר בהרבה יותר מדי עניינים, העיקר שיהיו חדשותיים.
הח"כים מרוויחים כותרות בלי שהתאמצו, התעמתו, בדקו ופעלו. המבקר ממלא את הסל שלו בעוד סחורה לוהטת והשרים והמנכ"לים הופכים באחת למי שפטורים מחובת תיקונים מיידית. הם מחכים לדוח במקום לעבוד.
6.
חבל. לינדנשטראוס הוא האיש שלו ייחלנו שנים. הדבר הכי טוב שקרה למוסד ביקורת המדינה. חבל על עבודה כה מקצועית ומקיפה של חשיפת מחדלים וחולאים מבניים ומתמשכים.
חבל, כי אחרי הרבה יותר מדי חגיגות ביקורת, כותרות מרעישות ואלפי עמודים של חקירות מיוחדות (פרופ' שמעון שטרית שמציע לאפשר למבקר עוד 3 חודשים לכתיבה סופית של דוחות מצא כי אצל כל המבקרים יחד הוגשו 15 דוחות מיוחדים, ואצל הנוכחי כבר הוגשו 22, כולל היום, לא כולל הבאים בתור), סובלת היום הביקורת מאינפלציה מואצת.
7.
על כך אמרו חז"ל: "תפסת מרובה לא תפסת".