לינדנשטראוס נטול עוקץכבר שנה וחצי שבכירי הממשלה כוססים ציפורניים בהמתנה דרוכה לממצאי דוח המבקר על אסון הכרמל. מאמצע הדרך בערך, מרגע שנשלחה אליהם טיוטת הדוח, הם כבר פחות או יותר ידעו את רוע הגזירה - "אחריות מיוחדת" או "מיניסטריאלית".
מאז, נדמה שכל הכפפות הוסרו. במיוחד בזירה של יובל שטייניץ ואלי ישי. כל שר הצטייד בסוללת יועצים, עורכי דין ואנשי תקשורת, שיסייעו לו להתמודד עם האסון הפרטי שלו הממשמש ובא.
והנה היום הגיע, ומה מתברר? לינדנשטראוס לא מספק קתרזיס. אחרי כל המילים הקשות שאמר בחודשים האחרונים על כך שלא ייתן לאף אחד לברוח מאחריות ויהיו מי שיצטרכו לתת את הדין, הוא עצמו מעדיף שלא לכתוב את השורה התחתונה.
הוא נמנע ממתן המלצה לפטר, להדיח או אף לקיים הליך משמעתי כלשהו נגד מי מהשרים. אפילו מסקנה פושרת כמו "ראוי היה ששר כזה או אחר יתפטר" לא הועלתה על הכתב. האם זו לא בריחה מאחריותו המוסרית?
מסך עשן של פרטים
יותר מ-500 עמודים וכ-180 אלף מילים כולל הדוח, אך אף לא מילה אחת על "מה ייעשה לאיש" האחראי לכשלים ולמחדלים קשים שהובילו לאסון הכבד. מהדוח עולה שכולם-כולם אשמים בכשלים חמורים, מפחידים, מסכנים חיי אדם - שרי הפנים והאוצר, ראש הממשלה ובכירים רבים במערך הכבאות, בשב"ס ובמשטרה - אבל בפועל אין מי שייקח על עצמו את האשמה.
ולמה להם? הדוח נטול העוקץ מספק לבכירים הללו את האפשרות לומר "המבקר טעה" (כפי שהם אכן עשו ועושים בתגובותיהם לתקשורת) ולהמשיך לנהל את המערכות הגדולות והחשובות במדינה בלי לתת דין לאף אחד.
המבקר, כנראה לראשונה בקדנציה שלו, אמר "זה לא תפקידי" והותיר את מלאכת עשיית המשפט לציבור, ובפועל למערכת הפוליטית.
מישהו באמת מאמין ששם ייגזרו גורלות? לינדנשטראוס לא אמון על מערכת עשיית המשפט והצדק, ויכול להימנע מלקבוע "שורות תחתונות" ומ"חריצת גורלות", אך הציפיות ממנו, לאור הצהרותיו בשנה וחצי האחרונות, היו גבוהות. וכגודל הציפיות גודל האכזבה.
נכון, לא ניתן להתעלם מהעבודה הקשה, המאומצת, היסודית ומעוררת ההתפעלות שעשו המבקר וצוותו. הם הפכו כל אבן מפויחת ביערות הכרמל, איתרו כל אדם שטביעות אצבעותיו נמצאו על גזעי העצים והצליחו לעקוב אחר האירועים העקובים מדם אש ועשן, כמעט על הדקה.
התוצאה היא סיפור השריפה בפרטי פרטים ורזי רזים - תסריט זוועה אינפורמטיבי להפליא שיכול להיות בסיס לסדרה תיעודית בת עשרה פרקים. אבל נדמה שהמילים הקשות והחריפות שנאמרות בדוח נגד מי מהאחראים נעלמות מאחורי מסך עשן-שחור וסמיך של פרטים, שרבים מהם פשוט מיותרים. וכך, קשה שלא לחשוב שגורלו של הדוח הזה נגזר מבעוד מועד, להיות עוד ספר עב כרס שיעלה אבק במגירת ההיסטוריה הקולקטיבית שלנו.
נורמה חדשה?
עוד כוונה טובה של המבקר, שייתכן שתיקבר ע"י הפוליטיקאים עם הדוח, היא הנורמה החדשה שניסה לקבוע ביחס לאחריות השרים. הוא לא הסתפק במידת האחריות המשוללת מתוכן - האחריות המיניסטריאלית, שלפיה כל שר אחראי למתרחש במשרדו, ידע או לא על ידע על הנעשה בו. הוא הטיל על ישי ושטייניץ "אחריות מיוחדת". לא עוד "אחריות-על" שבמסגרתה בעיות ינדדו מממשלה לממשלה.
הגדרת האחריות האישית של לינדנשטראוס קרובה במהותה לאחריות האישית שהטילה ועדת כהן, שחקרה את טבח סברה ושתילה, על שר הביטחון אז, אריאל שרון, ועל ראש אמ"ן האלוף יהושע שגיא, וכן להמלצות ועדת אגרנט ביחס לרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), במלחמת יום הכיפורים. בשני המקרים, המליצו הוועדות שהבכירים יתפטרו או יפוטרו.
המבקר רוצה לשנות את תפיסת הממשל. להבהיר לשרים שסמכות היא לא רק כיסא ולשכה נוחה, אלא גם אחריות כבדה. האם המסר עבר? נדמה שהתשובה נמצאת בדברי מקורבים לנתניהו, שלפיהם הוא לא יפטר אף שר בעקבות ממצאי הדוח.
