בעוד כמה ימים מ-506 העמודים של דוח מבקר המדינה על השריפה בכרמל אפשר יהיה מקסימום לעשות טיארה. הרבה טיארות. במצב אחר היה יכול להיות דוח מבקר המדינה להביא לנקיטת צעדים נגד מי שנמצא אחראי למחדל, אבל כשראש הממשלה עצמו מבוקר, וגם חוטף לא מעט, אם הוא יעניש את השרים, יתבקש שיטיל עונש גם על עצמו.
השפה הדרמטית, שלא לומר אפילו מעט מתלהמת, שבה נכתב הדוח, לא מותירה ספק לגבי כוונתו של מי שחיבר אותו: על האחראים להניח את המפתחות ולהתפטר לאלתר, אבל בסיטואציה הפוליטית הנוכחית, גם כל ניסיון להשתעשע במחשבה שהדוח יעבור למישור הפוליטי הוא בגדר בזבוז זמן. כשבוועדה היחידה שבכוחה לעשות משהו - הוועדה לביקורת המדינה - יש רק נציג אחד לאופוזיציה, וגם הוא מהאיחוד הלאומי, ודאי שלא ימצא שם רוב להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית.
הנחמה היחידה שיכולים למצוא חברי האופוזיציה בהאדרת הסיפור היא בהתגייסות התקשורת. זו אולי תצליח להאריך את תאריך התפוגה של הדוח ביום-יומיים, אבל בסוף, כמו תמיד, הכלבים נובחים והשיירה דורסת אותם. סופו של הדוח להיות מובא לקבורה יחד עם שאר דוחות המבקר בקבר אחים שגורלם לא נודע.
למורת רוחו של לינדנשטראוס, בטווח הקרוב לא ירגישו שר הפנים אלי ישי ושר האוצר יובל שטייניץ אפילו לא מכה קטנה בכנף, גם לא שפשוף בצבע. ובטווח הרחוק? אולי בקרב הבוחרים הדוח לא מוסיף להם נקודות, אבל ודאי שלא גורע. מבקר המדינה עוד עלול לגלות שדווקא בתוך המפלגות שלהם מעמדם הפוליטי רק התחזק.
הבובה של נתניהו
הליכודניקים לא אוהבים את מבקר המדינה. הם חשים תחושת מיאוס מהממסד השיפוטי שהמבקר הוא חלק ממנו. בליכוד תמיד הוכח שמי שהממסד, קרי רשויות שלטון החוק והתקשורת, חובט בו יותר, יוצא דווקא מחוזק יותר. ככה זה בליכוד. גם אם הם לא מתים על שטייניץ, הם עוד פחות אוהבים את לינדנשטראוס. האויב של האויב הוא חבר.
ויותר מזה. עד היום שטייניץ נחשב לבובה של נתניהו. עוד באותו לילה כשמונה לתפקיד, אולץ שטייניץ להודיע שהוא שר האוצר, אבל נתניהו הוא שר על כלכלי. במהלך הקדנציה הושפל שטייניץ אין ספור פעמים כשהחלטות כלכליות חשובות התקבלו מאחורי גבו ובניגוד לרצונו - ביטול המע"מ על הפירות וירקות, הורדת מחיר הדלק, מס בצורת ועוד ועוד.
דווקא עכשיו, עם הגשת דוח המבקר, בנסיבות לא ממש נעימות, עומד שטייניץ בפני עצמו. לראשונה מזה שלוש שנים יוצא דוח שמכיר בשטייניץ כיישות כלכלית-ריבונית שלא חוסה בצילו של איש. הדבר הזה עוד עשוי להיות המסמך שהוא ינפנף בו בעוד שנה בפריימריז בליכוד. "אני האחראי!", הוא יזעק.
גם מצבו של ישי בש"ס הפוך לחלוטין מזה שרצה לינדנשטראוס לגרור אותו אליו. הרי מפלגתו היא זו שחרתה על דגלה את האנטי-ממסדיות ואת הבוז לשלטון החוק כשחבריה נכנסים ויוצאים מבתי כלא כגיבורים. דוח המבקר עבור ישי הוא לא פחות מאות כבוד. מי שקובע מי אשם ומי לא, מי אחראי למחדל ומי תפקד כראוי, הוא הרב עובדיה יוסף בלבד והמבקר/ היועמ"ש/ ביהמ"ש העליון/פרקליט המדינה - יכולים כולם לקפוץ.
מבחינה מסוימת, ישי כבוגר דוח המבקר נכנס לליגה של דרעי, לא פחות. ככל שהממסד הלבן יחבוט בו יותר, כך יזכה לחיבוק חזק יותר וסטירות עוצמתיות יותר מהרב עובדיה.
פסטיבל הגירוש
בכנסת השתוממו השבוע לנוכח המתקפה החריפה שבה פתח שר החוץ אביגדור ליברמן כשהאשים את ישי בקיומו של פסטיבל לגירוש המסתננים. במערכת הפוליטית סבורים שיו"ר ישראל ביתנו החל לחדד עמדות לקראת דוח פלסנר שנועד למצוא חלופה לחוק טל.
פרסום דוח פלסנר בשבוע-שבועיים הקרובים הכניס את המערכת הפוליטת לתזזית, ובכנסת שוב שוררת מעין אווירת-לפני-בחירות. איש לא יודע אילו תמורות יתחוללו במערכת הפוליטית במהלך יולי, החודש שבו חוק פלסנר ישטוף את ועדות הכנסת ואת המליאה לקראת אישורו.
ביום חמישי הבא, בכנס קיסריה, צפוי ח"כ יוחנן פלסנר להכריז על המתווה שעליו ממליצה הוועדה. זה יהיה מבחן עתידו הפוליטי שלו ושל הפטרון שלו, המשנה לראש הממשלה, שאול מופז.
ביום שלישי הבא יקום מחדש מחנה הפראיירים של תנועת "המחנה המשותף". יומיים לפני הגשת דוח פלסנר, צפוי להגיע ליברמן למחנה הפראיירים ולהבהיר שעל גיוס חרדים הוא ילך עד הסוף. הוא ויתר על האולפנה, אבל אם לא תמצא חלופה הולמת לחוק טל - זה הקו האדום מבחינתו.
על פי תרחיש אחד, ליברמן יעדיף לשבור את הכלים (לפרוש בעצמו או להצביע נגד החוק ולהביא לפיטוריו מהממשלה). השאלה היא מה יעשה מופז, שלא יוכל לעמוד מנגד ולהישאר בקואליציה שליברמן פרש ממנה על רקע גיוס חרדים. על פי תרחיש אחר, החרדים הם אלה שיפרשו, אולם החשש של כולם הוא שנתניהו יעדיף שלא לשבור את הכלים לא עם אלה ולא עם אלה, ולהקדים את הבחירות בעצמו.
על גופתו
את שיחת הטלפון המפתיעה של השבוע קיבל יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין (ליכוד).
ביום שני השתוללו בכנסת שמועות על מצבו הבריאותי של יו"ר סיעת הבית היהודי, ח"כ אורי אורבך. השמועות הגיעו עד לבית החולים, ואורבך מיהר להוציא הודעה כי הוא מחלים ממחלה קלה, ובקרוב מאוד יחזור לפעילות מלאה. בעודו יושב במליאת הכנסת, קיבל לוין אישוש נוסף למצבו המשתפר של אורבך כשעל הקו היה יו"ר סיעת הבית היהודי בכבודו ובעצמו.
כמה שעות קודם לכן קיבלה ועדת הכנסת החלטה על שורת מינויים במסגרתם יחליף ח"כ זבולון אורלב מהבית היהודי את ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) בתפקיד סגן יו"ר הכנסת, כחלק מהסכמים קואליציוניים שנחתמו בתחילת הקדנציה.
מקלב כבר כתב את מכתב ההתפטרות, והניח אותו כמקובל במזכירות הכנסת, והוועדה אישרה את מינויו של אורלב, יריבו המר של אורבך.
אחרי שווידא שמדובר באורבך האמיתי, התברר ללוין שגם ממיטת חוליו, יו"ר סיעת הבית היהודי עומד על הרגליים האחורית ואינו מוכן למינוי אורלב.
לוין הסביר לאורבך שהוועדה כבר קיבלה את החלטה, אולם בתום דין ודברים הוחלט לכנס שוב את הוועדה ולבטל את המינוי עד לשובו של אורבך לכנסת, אז יוחלט כיצד לנהוג. מקלב רץ למזכירות הכנסת ומשך את מכתב ההתפטרות.
האנקדוטה הזו ממחישה את המצב בבית היהודי. אפילו תפקיד כל כך שולי בכנסת - שאולי מקנה למחזיק בו עוד 1,500 שקל במשכורת, אבל מוסיף לו בעיקר כאב ראש ולא מעט ישיבות - מעורר סערה. אם אורבך ממיטת חוליו מתקשר למנוע את התפקיד מאורלב, כנראה שמשהו מאוד חולה בבית היהודי. מצד שני, זה מעיד שאורבך יותר בריא מדמה שחשבו.
מתחבא על קביים
מאז שמתח את הגיד ועוד הספיק לכבוש בגבורה שער נוסף (גם במשחק וגם על ב"בילד" הגרמני) מהלך רה"מ באמצעות קביים. פרט לתמונה אחת שלשכתו הפיצה והעלתה ליוטיוב (שלוותה בשלוש הודעות לעיתונות), בשבועיים שעברו מאז גובסה רגלו, אי אפשר למצוא תמונות של נתניהו בגבס.
נראה שמישהו בלשכת רה"מ סבור שתמונת מנהיג האומה מהלך על קביים זו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.
החשש מקריקטורות שיציגו את קינג ביבי כמנהיג חלש, והפחד שיצולם באופן שיאפשר להגחיך אותו, ולטעון שהוא ראש ממשלה צולע ומקרטע, שינו את כל לוח הזמנים של נתניהו. כל אירוע פומבי שדרש מנתניהו לפסוע גלוי לעיני כל ולאפשר את צילומו - בוטל.
לכנסת לא הגיע השבוע נתניהו בכלל. את ישיבת הסיעה השבועית הוא העביר למשרד רה"מ ו-26 ח"כים של הסיעה נאלצו לנדוד מהמשכן. הח"כים, שהורגלו שרה"מ מאחר כדרך קבע למעלה מ-50 דקות, מצאו אותו ממתין להם בחדר בעודו ישוב על הכיסא. גם את השתתפותו בוועידת הנשיא ביטל ראש הממשלה, שיעדר גם מחנוכת אנדרטה משותפת עם פוטין שיבקר בישראל, וכל זה כדי להימנע מצילום.
אפילו לשרים הוא לא אפשר הצצה, ואת ישיבת הממשלה קיימו השבוע קומה אחת למטה, בחדר הקבינט, הסמוך לזה של רה"מ, מה שאפשר לו לחמוק משורת הצלמים הממתינים בפתח הישיבה. נתניהו לא ייתן לאף אחד ליהנות מהמצב ולראות אותו בחולשתו. לא יתפסו אותו בגבס אפילו לא לשוט אחד. נתניהו היה רוצה להיזכר בהיסטוריה כמנהיג כמו צ'רצ'יל, רק חסר לו שישוו אותו לרוזוולט. נתניהו כל כך חזק שהוא מפחד שיראו את החולשות שלו.
אז נכון. נתניהו באמת מוגבל פיזית, קשה לו ללכת, הכאבים ודאי לא נעימים, מה גם שרגל מגובסת בקיץ הישראלי הלוהט היא לא מושא לקנאה. אי אפשר להאשים אותו ואת לשכתו שמנסה להקל את חייו בימים ולהפוך אותם לנוחים יותר, וגם לא בכך שהוא מצליח לראות את הנקודות החיוביות ופוטר את עצמו מלהגיע למקומות שגם ככה הוא לא מת עליהם בחסות הפציעה, ובטח לא בכך שהוא רואה את היורו עם הרגל למעלה.
ובכל זאת, מישהו שם איבד לגמרי את חוש הומור. אם מישהו בסביבת נתניהו סבור שבעידן המלוכה של ביבי לא ראוי שייראו תמונות של רה"מ בגבס, אולי כדאי להזכיר לו את מה שהבוס שלו יודע מצוין: שאם זה נראה כמו ברווז צולע, הולך כמו ברווז צולע ומגעגע כמו ברווז צולע, זה כנראה ברווז צולע. גם ראש ממשלה בגבס זה דבר אנושי. הנתינים יעמדו בזה.