אשר אלבו הוא מורה לאזרחות לספרות והיסטוריה, סגן מנהל בתיכון פרטי ודוקטורנט בפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל-אביב. אלבו, פעיל חברתי כבר 15 שנים, נשוי פלוס ילדה בכיתה י', מצא עצמו אתמול במרכזם של רגעים אלימים קשים, בהפגנה שהתקיימה אמש (מוצ"ש) מול סניפי הבנקים בגן העיר בתל-אביב.
"ביום שישי לפני שבוע, באופן ספונטי לחלוטין, החלטנו לפתוח אוהל עם דפני ליף בשדרות רוטשילד, אבל מיד הגיעו לשם פקחים", הוא מספר. "הבנו שאנחנו צריכים להיערך קצת יותר טוב, וביום שישי האחרון כבר היינו הרבה יותר מאורגנים. אלא שהפעם ניצבו מולנו פקחים, בריונים בשכר, מאוד נחושים ומצוידים בהתאם, שנשלחו בפירוש לרסק את המחאה בכל דרך אפשרית. עיקר האלימות הייתה מצד הפקחים, המשטרה שימשה כעין גל נוסף. שאלתי אחד השוטרים מה אפשר לעשות אם אני רוצה להתלונן על אחד הפקחים האלימים במקום, והוא ענה לי: תפנה ללשכת הדובר של ראש העיר".
- מה קרה אתמול בלילה מול בניין העירייה בתל-אביב?
"החזקתי אוהל באוויר, פתחתי אותו והתקדמנו אתו ככה. פתאום זינקו עלינו שוטרים, קרעו את האוהל, אחד מהם תפס אותי והתחיל לחנוק. זה נמשך איזה שתי דקות, כמעט איבדתי הכרה. ניסיתי לצעוק 'הצילו' ושמעתי את השוטר אומר לי: 'עכשיו אתה אומר ככה, אתה תראה מה זה'. סגרו אותנו, את המפגינים, בלובי של אחד הבנקים בגן העיר, לא היה שם אוויר, אשתי התעלפה, ובסוף הסכימו לשחרר אותה. החרימו לי את הטלפון. באיזשהו הם כנראה הבינו שהלכו רחוק מדי, וקצין המשטרה במקום שחרר אותי מהאזיקים ואמר לי ללכת הביתה".
- מה לדעתך יקרה הלאה?
"זו הייתה מחאה לא אלימה, של אזרחים שמתעקשים להביע את דעתם. האם לפתוח אוהל באוויר זה אלים? ואם היו נותנים לנו לפתוח אוהלים בשדרה, מה היה קורה? אני פצוע, הרגל שלי כואבת, אבל אני לא אשבר. אני מרגיש שיש כאן רגע היסטורי, נשבר מחסום הפחד".
- אתה לא מרגיש לבד במאבק? הרי רוב העם עדיין בבתי-הקפה ומול הטלוויזיה.
"יש גלים למחאה, זה נבנה במומנטום. אני רואה עלייה במומנטום. לא הכמות קובעת, אלא האנרגיות של האנשים. ב-14 ביולי תהיה צעדת המיליון, ואנחנו נפתח אוהלים, לא יעזור כלום. לא המחאה איבדה שליטה - הממשלה, דרך המשטרה, איבדה שליטה. האלימות המשטרתית מאיימת על זכותנו להילחם על עתיד הילדים שלנו. ביבי אמר שהוא לא מפחד, אני חושב שהוא רועד והמעשים שלו כרגע רק מחזקים אותנו".
- אתה מצדיק שבירת זכוכיות בבנקים?
"ממש לא. המחאה זו לא הייתה אלימה, אזרחים בסך-הכול זעקו זעקה על זכותם לדבר. והנה, יש 3 מפגינים פצועים ו-90 עצורים. אם הייתה אלימות - היא הייתה מצד המשטרה".
"סימנו את ראשי המחאה"
אבי פרציגר, אביהם של גל ושירי שהותקפו אמש על-ידי שוטרים בהפגנה בתל-אביב, מאשים היום (א') את המשטרה בהפעלת כוח מופרז וטוען כי המשטרה "סימנה" את ראשי המחאה מקיץ אשתקד ופוגעת בהם.
"התמונה אומרת הכול", אומר פרציגר בשיחה עם "גלובס", לאחר שהעלה לפייסבוק תמונה של שוטרים תוקפים את ילדיו ומושכים בשיערה של שירי, תמונה שזכתה לכמעט 2,000 שיתופים. "חבורה של שוטרים תקפו את שני הילדים שלי. אני מבטיח לך שילדיי לא מאלה שגורמים לשוטרים לתקוף".
פרציגר מספר שבנו גל עצור מאתמול בלילה, והוא לא יכול לדבר איתו. "שירי אמרה לי שהשוטרים זיהו את גל ותקפו אותם. השוטרים פשוט התנפלו עליהם".
- למה דווקא אותם?
"במחאה של הקיץ הקודם גל היה כתב של ערוץ 10 ונתן להם כל לילה דיווח. הוא קרא לזה 'יומן מלחמה' ודיווח כל לילה מהאוהלים ברוטשילד".
- לא הייתה שום התגרות מצידם כלפי השוטרים?
"זה מה שאני יודע בצורה חד-משמעית. גם תומר שרון סיפר שהתנפלו עליו כי זה הוא. את דפני ליף תקפו ברגע שהיא הגיעה לשם".
- אז המשטרה "סימנה" את ראשי המחאה והחליטה לתקוף אותם?
"זה נראה ככה. שירי וגל לא מתלהמים בשום צורה שהיא".
שירי פרציגר, אגב, עבדה בצוות הרשתות החברתיות של ועדת טרכטנברג.
שירי וגל, ילדיו של אבי פרציגר, בביתו שעות לפני ההפגנה אמש
- תתלוננו במח"ש נגד אלימות מצד השוטרים?
"את זה כבר עושה מישהו אחר. קצין משטרה בדימוס שעוזר לנו. אני לא אגיד מי זה, אבל הוא קשור אלינו".
- אתה אומר שלא הייתה התלהמות מצד שירי וגל; אבל הם הגיעו להפגנה ללא אישור.
"יכול להיות, אין לי מושג. אבל המשטרה הצליחה לחסום אותם יפה מאוד כשהיא רצתה. מה פשר ההתנפלות הזו על אנשים? גם כשמישהו רוצח אדם לא מתנפלים עליו ככה. נניח שהם הפגינו ללא אישור - זה מצדיק את מה שרואים בתמונה?".
אגב, שירי פרציגר כתבה היום בבלוג שלה כי התקשורת מסלפת עובדות וכי גילויי האלימות היו בשוליים: "אני קוראת את הכותרות, וזה מרתיח אותי. אני לא חושבת שההפגנה הייתה צריכה להידרדר לוונדליזם, אבל התקשורת יוצרת מצג לפיו עדרי מפגינים אלימים השתוללו ברחובות תל-אביב, והמשטרה רק עשתה את העבודה שלה. לא. היו מספר אנשים, נגיד 20 או 30 שהשתתפו במעשים האלימים יותר, אבל השאר פשוט הפגינו, בלי להשתולל להפוך פחים או לתקוף שוטרים. האלימות שהופנתה נגדנו היתה בבירור תוצר של הוראה מגבוה - להפחיד את האזרחים הבורגנים שלא ירצו לצאת ולחטוף מכות בהפגנות וישאירו את זה לקומץ שולי שלא יצליח לעורר אהדה ציבורית.
"אז אני רוצה לפנות אליך, תנ"צ יורם אוחיון - אני רואה בך אחראי ישיר למה שקרה לי ולאח שלי אתמול. אתה אחראי לזה שאנשים לא אלימים נגררו בשערות, פוצצו להם את השפתיים, והם בילו את הלילה במעצר, כי אתה החלטת לשבור להם את הידיים והרגליים. והתרבות שאתה כנראה מנחיל לפקודים שלך גורמת להם לשקר במצח נחושה ולהגיד שהיתה התנגדות ברוטלית למעצר, בשעה שהתמונות מוכיחות אחרת לגמרי. תתפטר אוחיון, נכשלת.
"ואליך, מר בנימין נתניהו - בקיץ שעבר הואשמתי שאני עובדת בשבילך, כי הייתי שותפה בצוות הסושיאל מדיה של ועדת טרכטנברג. אמרו לי, 'את כלי שרת בידיים של ביבי, הוא מנסה למסמס את המחאה', אבל אני התגייסתי כי האמנתי באמת שיש דרך לפתור את המצב המידרדר במדינה שלנו, ולתת לילדים שלי עתיד טוב יותר. אתה לא אכזבת את המבקרים - מיסמסת את מה שהיה יכול להיות תחילתו של שינוי אמיתי. אתה בושה וחרפה לדמוקרטיה הישראלית, ואנחנו ניאבק לשמור אותה על אפך וחמתך".