כקיבוצניק לשעבר עילי בוטנר לא מסוגל לשבת בבית ולהתבטל. לכן, כשמצא את עצמו כמעט בחוסר מעש במשך שנה וחצי, אחרי צאת האלבום השני והמצליח, שבו שרו את שיריו מיטב האמנים, הוא לא רק השתגע מקצועית מהעובדה שלא היו לו הופעות, הוא היה גם מוטרד כלכלית. "האלבום הזה דווקא נמכר טוב יותר מהאלבום הראשון שלי עם רן דנקר", הוא אומר. "אולי כי הוא פנה לקהל מבוגר יותר שעדיין קונה דיסקים, אבל אם באלבום הראשון הופענו באינטנסיביות במשך שנתיים וחצי, עם השני הייתה הופעה חגיגית אחת עם כל המשתתפים וזהו. לוגיסטית היה בעייתי גם ככה לכנס את כולם, ולכן לא היו הופעות, שהן נתח נכבד מההכנסה של זמרים כיום. הייתי רגיל להופיע הרבה וללוות אמנים. לשבת ככה בבית היה נורא".
- ממה התפרנסת? יש לך בבית תאומים קטנים.
"מליווי אמנים בהקלטות ומהופעות בטלוויזיה כנגן, לא זנחתי את זה אף פעם. אני שומר על המקום הזה גם מטעמים כלכליים וגם מבחינה מקצועית כמוזיקאי. ההופעה היא מבחינתי אימון, ואני חייב להתאמן, כי כשאמן לא מתאמן הוא מתנוון".
- לא רק אתה היית מוטרד בתקופה הזאת.
"אני שותף עם אן.אם.סי בכל מה שקשור לעילי בוטנר. יש לי צוות שמנהל אותי, משווק, עושה יחסי ציבור. ההחלטות שאנחנו עושים משותפות".
- אתם שותפים שווים?
"אני לא נכנס לעניינים החוזיים, אבל מבחינתי, כשאני יוצא להופעה, אני מסתכל כמה עולים לי התאורה, ההסעה, הנגנים. אני חייב לדעת כי זה חשוב לי. זה לא כמו כשאני נגן שכיר ואני עולה על הבמה לעשות את העבודה, בלי שיהיה אכפת לי כמה כרטיסים נמכרו. כשאתה הופך לעצמאי האחריות היא אחרת".
- אתה מצליח להתפרנס מזה?
"המהות של המקצוע הזה היא חוסר ודאות. חודש אחד תרוויח הרבה ובחודש הבא לא תהיה לך עבודה בכלל. כשהתחלתי אמרו לי, דע לך שהתחום הזה מאוד מספק, אבל יש בו אי-ודאות גדולה. ברירת המחדל שלי היא שהיום הקשה הוא מעבר לפינה והתקופה הריקה שעברתי הוכיחה את התזה הזאת".
- למה לא לקחת את השירים ולעלות לבמה?
"יכולתי לעשות את זה עם זמרים אנונימיים, אבל הרגשנו שזה לא נכון. עשינו חשבון והבנתי שאין טעם לצאת להרפתקה בלי ייתכנות אמנותית וכלכלית. קיבלנו החלטה מאוד קשה לא להופיע, אבל במקביל קיבלנו ערך מוסף משיתופי הפעולה האלה. אם נתייחס לקריירה שלי בהיבט כלכלי, אז המותג עילי בוטנר נמצא בבנייה, ועד שהוא יקבל את ההכרה ייקח זמן, בעיקר בעולם קשה כמו המוזיקה. הקריירה שלי היא ארוכת טווח".
- למה לא הופעת בעצמך?
"כי הקריירה שלי לא סטנדרטית. אני לא שר".
- שרת עם דנקר.
"לא שרתי באמת. עשיתי קולות. באלבום החדש שאני עובד עליו עכשיו יש שיר אחד שלי, אבל עד היום לא עשיתי את זה כי אני לא תופס את עצמי כזמר הכי טוב. אני מנגן, מפיק, מלחין וכותב. יכול להיות שפה ושם אופיע בסצנה, אבל בינתיים אני תסריטאי שבוחר בכל פעם קאסט אחר, רק שהסיפור נשאר אותו הסיפור. זה אולי מנוגד לזה שכל השירים שלי הם מאוד אישיים. באלבום עם רן כל השירים קשורים לחיים שלי, והזמרים שאני בוחר הם שחקנים בסיפור שלי".
- ולא כואב שבסוף תשומת הלב הלכה לדנקר?
"כואב זו לא המילה. באלבום 'שווים' זאת הייתה הפעם הראשונה שיצא פרויקט שאני יצרתי את רוב רובו. הזמר שלו היה אחת הדמויות הכי נערצות אז, ובאופן טבעי תשומת הלב הולכת למי שהוא הפנים של הדבר הזה. היו סיטואציות אחרי הופעות, שהייתי יושב עם רן בחדר, ונחיל של מעריצות היה נכנס ולא רואה אותי בכלל. לפעמים הרגשתי שזה הגיע לרמה שהרגשתי שאני מפריע, תחושה של 'תעוף מפה'. זה לא נעים, קשה, כי אני מגיע ממוזיקה ואני שם את הקישקע שלי ואת הסיפור האישי שלי בשירים שלי, אבל אף אחד אז לא רצה לשמוע מאיפה השירים האלה הגיעו; על אחי פגוע הנפש, על הגירושין של ההורים. התעניינו ברן".
- אני מקווה שלא שכחו לשלם לך תמלוגים.
"חלילה. מה פתאום. אבל ידעתי מראש שזאת דרך. הקריירה היא תהליך. ואז עבדתי על שירים לאלבום השני, שהיה אמור להיות של רן ושלי, והוא החליט לטוס ללמוד בארצות הברית ואני נשארתי עם ערימת שירים. הגעתי להחלטה עם אן.אם.סי, שאני שולח שירים לאמנים כמו נורית גלרון, גלי עטרי, מוש בן-ארי, קובי אפללו, ולשמחתי כל מי ששלחתי לו ענה בחיוב. היו שמות גדולים. הקהל לא תמיד מודע לכך שאני זה שעומד מאחורי השירים. היו פעמים שלא הזכירו את השם שלי ברדיו".
- גם עכשיו, בשיתוף הפעולה החדש שלך עם "ילדי החוץ", אוהד שרגאי ואדר גולד, שני בוגרי כוכב נולד, שמת שמות מוכרים שיהיו בפרונט.
"אי-אפשר להפריד בין שיווק למוזיקה. מוזיקה היא בידור, ובמקרה של 'ילדי החוץ' החיבור הזה לא בהכרח מקל, כי יוצאי כוכב נולד חייבים להוכיח את עצמם כשהם יוצאים מהתוכנית, וזה שאני לוקח בוגר כוכב נולד לא מבטיח הצלחה. לפעמים להפך. אני קודם כול מוזיקאי. זה השיקול מספר אחת".
- היו ביקורות שהמוזיקה שלך מתחנפת ומסחרית.
"כשאני כותב שיר, הראש שלי לא מתעסק באם הוא יהיה להיט שאנשים ייכנסו איתו לחופה. אם זה קורה, והשיר הופך לשיר חופה או לשיר זיכרון, זה מחמאה. אני חף מאינטרס מסחרי".
- זה באמת אפשרי בעולם הלחוץ של ימינו?
"אני לא מתעסק במה יקרה אחרי שהשיר יצא. אני אגלה לך סוד: כל השירים שלי הם בלדות. המקום שממנו אני כותב הוא מקום של עצב, תוגה, משהו מאוד אישי. הראש שלי בעין כרמל, בקיבוץ. זאת נקודת המוצא. אחר כך עם העיבוד והמפיק, השיר מקבל תפאורה. שיר מאוד קטן יכול להפוך לקצבי ולשמח, אבל זאת אשליה. ברור שאתה רוצה שהשיר יתקשר. אני כותב פופ, לא אוונגרד, ואני רוצה שהשירים יגיעו לכמה שיותר אנשים".
- מה קרה אחרי שידור הכתבה ב"אולפן שישי", עליך ועל אחיך פגוע הנפש?
"לא שיערתי שיהיה אימפקט כזה, וזה לא היה קל. בגלל שאני כותב על אחי ועל הסיפור המשפחתי, זה משהו שהיה חשוב לי לדבר עליו ולהעביר מסר שאפשר לצמוח מתוך הכאב, לתעל קושי ומצבים בחיים דווקא לכיוון החיובי של יצירה. לחבק את השונה ולהבין שאתה אף פעם לא יודע איזה סיפור סוחב זה שיושב מימינך או משמאלך. ברור לי שיש כאלה שירימו גבה על חשיפה כזו, אבל זה לא מעניין אותי. גם ביקורות לא טובות. עניין ה'צהוב' הוא חלק מהעוגה של המוזיקה. אלה החיים שלי".
- הקיבוץ נכנס גם ל"עילי בוטנר וילדי החוץ".
"ילדי החוץ הם אלה שמגיעים לקיבוץ בלי משפחה, מה שמסמל עבורי הרבה דברים - המשמעות של להיות שייך. האלבום הזה יהיה טיפה אחר מבחינת סאונד. יותר פופי, עם שני זמרים צעירים ומגניבים. התחלנו להופיע, עם חומרים חדשים וישנים, ואת יודעת מה התגובה הכי שכיחה שאני מקבל?".
- מה?
"מה אתה עושה קאברים לנינט? לא ידעתי שכתבת את זה. ואני אומר, חבר'ה, אלה שירים שאני כתבתי אז אני יכול לשיר אותם כשבא לי".
- מתי יצא האלבום?
"מתישהו במשך השנה".
- הפעם זה קודם הופעות ואחר כך אלבום?
"בסופו של דבר יצא דיסק, אבל תפקידו של הדיסק הסתיים. אנחנו מוציאים סינגלים לרדיו וממשיכים להקליט במקביל. לא מחכים שהוא יהיה מוכן. זה לא בא מחוכמה יתרה, אלא בגלל שחנויות הדיסקים נסגרות, כי אנחנו בסוף עידן. הזירה משתנה, ואתה חייב להתאים את עצמך למשחק".
- אז הקיבוצניק הפך לאיש עסקים?
"אני עדיין מאוד נאיבי. בגלל שהמקום של המוזיקה מגיע מהמקום של ילד שניגן בחגים עם גיטרה על הדשא, מתעוררים בי רגשות אשם סוציאליסטיים כשאני מקבל כסף עבור מוזיקה. זה לא הגיוני".