בפורום קיסריה לכלכלה וחברה ע"ש אלי הורביץ מבית המכון הישראלי לדמוקרטיה, המתקיים במלון רויאל רימונים בים המלח, בשיתוף המסלול האקדמי המכללה למינהל, נערך היום (ד') פאנל תחת הכותרת "האם התקשורת הכלכלית חופשית".
בפאנל, אותו הנחה העיתונאי עמנואל רוזן, השתתפו עורך "גלובס" חגי גולן, קרן מרציאנו, סטלה קורין-ליבר, רני רהב, סבר פלוצקר, יהודה שרוני וגדעון תדמור.
רוזן שאל את פלוצקר: "האם כשאנחנו קוראים היום אותך ואת יתר הכתבים והפרשנים אנחנו קוראים עיתונות אמיתית - או שאנחנו קוראים מה שמותר לכם לכתוב?".
פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", השיב: "התשובה שלי היא כן. אני חושב שיש עיתונות כלכלית טובה, עצמאית ולוחמת - לטעמי במקרים מסוימים לוחמת מדי. אני מאוד אוהב עיתונות שיש לה סדר יום, ופחות אוהב עיתונות שיש לה אובססיה. אין לי ביקורת לא על עצמנו ולא על אחרים - כולם עושים עבודה טובה, כולם מאוד משתדלים... יש לי הערת פליאה על הכמות של העיתונות הכלכלית בארץ, מה שמשקף את האוריינות של הציבור הישראלי בנושאים הכלכליים... אולי זה אחד הגורמים שבגללם עברנו בהצלחה את המשבר הכלכלי האחרון".
יהודה שרוני, העורך הכלכלי של "מעריב", נשאל על-ידי רוזן: "אתה עובד בעיתון שבאים בבוקר לעבודה ולא יודעים אם מסיימים במקום העבודה או עם מכתב פיטורים. אפשר בכלל לעבוד כך?".
שרוני השיב: "אפשר. עובדה שכל יום יוצא עיתון. האירועים הדינמיים לא נותנים לך לחשוב ולקחת פס- זמן, לשאול 'מה אני עושה פה'. אני לא חושב שקיים פחד. זו תחושה שממש לא קיימת. כמובן שעדיף לעבוד בעיתון שהאופק הכלכלי שלו יציב, שמנוהל על-ידי מו"ל שנמצא בתפקיד שלו 20 שנה - ולא חמש שנים או שנה. ביומיום אני לא חושב שיש לזה השפעה".
סטלה קורין-ליבר, הפרשנית הכלכלית של "גלובס", נשאלה על-ידי רוזן: "האם היום יש לך את אותו האומץ, היכולת, החופש, העצמאות והאינטגריטי כמו פעם?".
קורין-ליבר השיבה: "לפני כמה זמן הייתה שביתת הרופאים. חשבתי שהם לא צודקים, התלבטתי וחשבתי על זה לילות - ובסוף החלטתי שהם לא צודקים וכתבתי את זה. 3 חודשים הם לא דיברו אתי. אני עצמאית? לא. אבל אם סוגרים לי את הדלת, אני נכנסת מהחלון...".
קרן מרציאנו, מגישת התוכנית "תוכנית חיסכון" בחדשות ערוץ 2, אמרה בדיון: "אני חושבת שקשה להגיד היום שהתקשורת הכלכלית חופשית. האג'נדה השתלטה על העיתונות הכלכלית. יש לי בעיה עם דה-מרקר'".
עורך "גלובס", חגי גולן, אמר בדיון: "בשביל לסגור את הפינה עם רוני בר-און - המפלט של כל פוליטיקאי שמסקרים אותו בצורה עניינית לפעמים, הוא אומר שזה נובע מאג'נדה של הבעלים, של העורך, של מי שכתב את זה... הוא גם אמר שאנשי עסקים התקשרו ואיימו עליו כשהוא היה שר אוצר...
"ברגע שמדברים על אג'נדות, אני מאמין שעיתון בסופו של דבר זה קואליציה של כותבים. לא איזה טריבונל שיושב יחד ומגבש דעה, ואז כולם צריכים ליישר קו... אני לא מאמין בזה. לכלי התקשורת יש בעיה קשה מאוד - כגוף עסקי אין מודל שמחזיק בחיים את העסק הזה שנקרא תקשורת. זה גורם לזה שהגורמים היחידים שיכולים להחזיק כלי תקשורת זה או אנשי עסקים שיש להם עסקים אחרים, או להכניס שותפים שאחד מהם הוא גרמני עם עבר נאצי והאחר רוצח מורשע ברוסיה, וזה בעייתי".
לדברי גולן, "למרות כל הקשיים שאני מעריך שרובנו נמצאים בהם - עבודת המערכת נעשית בצורה חופשית... אנחנו עושים את העבודה שלנו, אנחנו לא קמים בבוקר ומקבלים הוראות מהמו"ל שלנו על מה לכתוב ועל מה לא".
עו"ד דידי לחמן-מסר אמרה בדיון: "מבחינה בלשנית, הביטוי 'אג'נדה' מפורש לעתים בצורה לא נכונה. צריך להגדיר מהי אג'נדה תקינה ומתי היא פסולה, סמויה או מסחרית, מהם האינטרסים הסמויים של הבעלים שלא מקבלים ביטוי בעיתון. חגי גולן יודע על מה אני מדברת, כי יש לי על כך בטן מלאה".
גולן אמר בתגובה: "אני צריך להגיב על הבטן המלאה של דידי?... האם זה בסדר לאנוס את המציאות כדי לקדם אותה אג'נדה?... התברכנו ב-3 עיתונים כלכליים חוץ ממדורים כלכליים".
רני רהב אמר: "לכל אדם יש אינטרס, וזה לגיטימי לגמרי... הסרט הזה מתחיל במחקר שאומר שהעיתונות תהיה בקרנות פילנתרופיות - זה נראה הזוי, מה זה הדבר הזה? קרן שתנהל עיתונים? זה הזוי. יושבים כאן אנשים, כל אחד מהם הוא סוג של רוטוויילר הכי גדול שיש, כלב השמירה הכי גדול שיש. ... 'גלובס', 'דה מרקר' - יש לי השגות, אבל יש דיאלוג. לעיתון אין חופש להרוג. הכול לגיטימי כל עוד יש דיאלוג".
רוזן: "אתה לא רואה את השינוי? אנשים קצת יותר מפוחדים?"
רהב: "אני אראה לך את המחשב שלי ואת השאילתות שקיבלנו היום - אנחנו מייצגים 150 גופים - ותראה שכל שאילתה יותר רוטוויילרית מהאחרת. אם מחר בבוקר לא יהיו לנו משקיעים לערוץ 10, אם מחר ייסגר פה עיתון - זה אבוד לכולנו.
"אתם קולטים מה זה אם מחר נסגר ערוץ 10? שמעתי קודם מידידי אורי שאמר שהוא מפחד - אני לא שמעתי על פחד, מי שאומר שמפחדים, זה ביטוי שלא מתאים לי לשמוע אותו. אולי יש עליהום, ואולי הוא לא הוגן, אבל מי שמפחד - שיילחם. יש אש, אבל עוד אין הרוגים. כל אדם, אם כותבים נגדו משהו - מחר בבוקר הוא יכול להגיב. פחד אני לא חושב שיש במקום הזה".