האלימות בהפגנות סוף השבוע האחרון הוצגה ביום ראשון באופן חד-צדדי במרבית כלי התקשורת. הכותרות והתמונות בחרו להתמקד באלימות מצד המפגינים, והתעלמו כמעט לחלוטין מהטענות על אלימות משטרתית. מי שרצה לקבל את התמונה המלאה פנה לרשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק.
ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית-הספר לתקשורת של המכללה למינהל וכותב באתר "העין השביעית", נדרש לשאלות האם התקשורת המסורתית בוחרת צדדים בסיקור חידוש המחאה החברתית, והאם ניתן להסתמך על פייסבוק כמקור חדשות אמין.
- במה שונה הכיסוי התקשורתי של המחאה החברתית בסוף השבוע האחרון מסיקורים קודמים?
"כל סיפור אפשר לספר מהרבה מאוד כיוונים. העיתונים, ובהם 'ידיעות אחרונות', בחרו כיוון אחד, של הממסד, שאומר שיש משטרה, יש אלימות, ותפקידה של המשטרה להפעיל כוח ולעצור את האלימות. מהצד השני של הסיפור יש מפגינים שמצלמים משטרה שמתנהגת באלימות ללא שום סיבה. בניגוד למקרים אחרים, כאן אתה מקבל צד אחד והיפוכו, וזה גבל בגיחוך".
- מדוע חלק מהעיתונים נקטו בגישה זו? אולי מתוך רצון להימנע מגל מחאה נוסף שיפגע במפרסמים וכתוצאה בהכנסות העיתון?
"זו ספקולציה. אני לא חובב תיאוריות קונספירציה. בתור מי שעבד בעיתונים, אני לא מאמין שהמו"ל הרים טלפון לכתב ואמר לו: 'אתה כותב כך וכך'. אבל אני כן מאמין בשני דברים: קודם כל, בשטחיות. יש לא מעט שטחיות בעבודה, בייחוד בצהובונים. עבודה שטחית מובילה לדיווח שטחי.
"דבר שני הוא רוח המפקד, רוח ששורה על ארגון התקשורת. רוח המפקד היא משהו שלא אומרים אותו, לא מדברים עליו, לא בהכרח מעלים אותו בישיבות, אבל זה משהו שמחלחל למטה, ועיתונאים מרבים לשגר טקסטים שעובדים לפי רוח המפקד.
"אני לא עובד ב'ידיעות', אבל יכול להיות שהם הסתכלו על המחאה החברתית אשתקד ואמרו: 'היה יופי של פסטיבל, אבל זה פגע בנו - בהכנסות, במפרסמים שלנו ואפילו ברמת המאקרו - בשוק התקשורת ובמשק. מספיק עם זה. מספיק לחגוג את הדבר הזה. בואו נציג את החלק הבעייתי'. אם זו רוח המפקד, אז זה סוג הטקסטים שנקבל. אבל שוב - זה בגדר ספקולציה".
- מעשי האלימות המשטרתיים נחשפו קודם כל במדיה החברתית. האם עובדה זו מצביעה על חוסר אמון של האזרחים במדיה המסורתית?
"מי שצורך תקשורת בצורה ביקורתית מבין יותר ויותר את ההטיה שקיימת בחלק מגופי התקשורת שנובעת ממבנה השליטה בהם. אנחנו הרי יודעים מי שולט ומממן את 'ישראל היום' ומה האג'נדה הפוליטית שלו וכנ"ל לגבי 'מעריב'.
"במקביל, אנחנו עדים לצריכה הולכת ופוחתת של מדיה מסורתית בכל העולם, ולא רק בישראל. יותר ויותר אנשים נוטשים את המדיה המסורתית - עיתונים, טלוויזיה, רדיו - לטובת צריכה באינטרנט, בין היתר, של עדויות אישיות שמתפשטות מהר מאוד כי המדיום מאפשר את זה. פייסבוק, טוויטר ויו-טיוב בנויים כך שתוכל לשתף במהירות. התמונה של אותה צעירה שהשוטר חונק אותה זה משהו שנתקלתי בו 80 פעם מ-80 אנשים שונים.
"השילוב של 'אני לא מאמין כבר לעיתון וממילא אני צורך תקשורת באמצעים אלטרנטיביים' גורם לכך שהרבה אנשים מוצאים במדיה החברתית את המקום שבו הם מתבטאים וממנו הם מתעדכנים".
- הבעיה היא שגם במדיה החברתית אפשר להיתקל בצד אחד של המטבע. אם מעגל החברים שלי מורכב ברובו משמאלנים, סביר להניח שאיחשף לעדכונים שנוטים שמאלה, וההפך.
"זו תופעה מוכרת ומסוכנת, שכן אתה צורך דעות של אנשים שממילא חושבים כמוך. ופה מגיע היתרון של עיתון. עיתון טוב הוא עיתון שמציג ריבוי של מבטים ושחושף אותך לנושאים שאתה לא מכיר. אם אני תל-אביבי, שמאלני, אשכנזי, ומעגל החברים שלי בנוי מאותו פרופיל - סביר להניח שלא אדע את המצוקות במגזר החרדי. לכן קיימת סכנה שאנשים מדברים רק בינם לבין עצמם.
"היתרון במחאה בשנה שעברה היה שהתקשורת הצליחה להוציא את המסר החוצה ועזרה למארגני המחאה להפיץ אותו. השנה התקשורת לא משתפת פעולה ולפעמים אפילו מראה את ההיפך. אם המדיה החברתית לא תצליח לעמוד באתגר ולשבור את מעגל המשוכנעים כדי להפיץ את המסר לאזרחים הפאסיביים, תהיה לה בעיה".
- איך אפשר לפרוץ את המעגל הזה?
"השאלה היא עד כמה החברים שלנו בפייסבוק באמת מגוונים. עד כמה מבין 300 החברים שלי שאני כותב להם משהו בנושא, יהיו כאלה שיגידו: 'וואלה, זה מעניין' ויעבירו את זה למעגל חברים שאני לא יכול להגיע אליו".
- המדיה המסורתית תמשיך להתנהל באותו אופן?
"בשלב מסוים, אם תיווצר אנרגיה תקשורתית וציבורית גדולה מאוד, שתחתור מתחת לאמצעי התקשורת, הם יצטרפו לעגלה. הם לא יוכלו להרשות לעצמם להישאר בחוץ. בשלב מסוים, אמצעי התקשורת לא יוכלו לספר סיפור שלא משכנע את הצרכנים שלהם. אני לא בטוח שאם בהפגנה במוצאי שבת הקרובה יקרה מקרה דומה של אלימות, אז 'ידיעות' יספרו סיפור אחר. אפילו במשטרה מבינה שיש בעיה, אז 'ידיעות' לא יכול להמשיך לספר סיפורים אחרים".
