רק בשירותים הצלחתי להירגע. ברברה סטרייסנד עזרה לי קצת. היא ו"האישה המאוהבת" שלה.
עד אז הייתי משוכנע שמתקפת מיטב שירי שנות ה-70, אולי גם ה-80, של ישראל לא תיפסק אף פעם. לא שיש לי משהו נגד גידי גוב, גזוז וכל שאר הזמרים והלהקות הנפלאים שהתנגנו ברקע אבל זה היה קצת, איך נגדיר זאת בעדינות, לוחץ?
השף הצעיר עומר מילר מנסה בשנים האחרונות לרשום מעין קושאן על שמו תחת הערך "מטבח ישראלי חדש". זה כשהוא לא עסוק בלהצטלם לעוד אחת מתוכניות האוכל שלו ובלצלם מאות תמונות של אוכל, של עצמו ושלל דברים אחרים באפליקציית האינסטגרם שלו.
אני יודע זאת משום שבעוונותיי גם אני, בגילי המופלג, התחברתי לעסק הזה ואני שובר בו כנראה שני שיאים בו-זמנית - הכי הרבה תמונות והכי מעט עוקבים.
מילר הפך לאושיית אינסטגרם בפרט ורשתות חברתיות בכלל כל-כך מבוקשת, עד שהוזמן לא מזמן להרצות בכנס אינטרנט גדול על איך עושים זאת נכון.
יש משהו מטריד לטעמי בשף שמרצה על רשתות חברתיות ולא על - נגיד - אוכל. אבל אולי זה רק אני והקיבעונות המיושנים שלי. החיים מתנהלים כיום ברשת. את זה אפילו אני מבין.
מצד שני, לאכול בפייסבוק עוד אי אפשר. את זה עושים עדיין בבית. או במסעדה.
שתי מסעדותיו של מילר, חדר האוכל הוותיקה יותר ושולחן החדשה, מתכתבות אכן, כך נדמה לי, לא רק עם מסעדות אחרות - ישראליות, ים-תיכוניות, כטוב בעיניכם, אלא גם עם אוכל של בית. הבית של כולנו. מעין מיקס בלתי אפשרי של משהו שאוכלים בבית, כל הבתים כולם אגב. חריימה וכבד קצוץ גם יחד. כך לפחות בחדר האוכל.
שולחן אמורה להיות, כך הבנתי, מסעדה קצת יותר שאפתנית מהעממיות המעודכנת של חדר האוכל.
העסקית שאכלתי כאן לא ממש הצליחה להסביר לי במה בדיוק מתבטאת השאפתנות הזו. האוכל שהוגש לנו היה בסדר ואפילו די טעים. לא יותר מדי אבל גם לא פחות מדי. במחירו שובר השוק, היה מוגזם לצפות להרבה יותר מזה אני חושב. אבל הוא לא היה מסעיר, מבריק, יצירתי או פורץ דרך. הוא גם לא מגדיר מחדש את המטבח הישראלי החדש, יהיה אשר יהיה. משהו עם טחינה, יוגורט וחצילים אני חושב. אף אחד מאלה לא נעדר משולחננו כמובן.
הארוחה מתחילה במים. כמו כל דבר אצל השף הצעיר הזה, גם המים ממותגים. לא סתם ממותגים. מדובר במי ברז לכל דבר ועניין העוברים דרך המסנן ששטראוס משווקת. קצת קשה לפספס את זה. המים מוגשים בקנקן ענק ומרהיב של ענקית המזון. יפה. יפה פעמיים. מי ברז מסוננים על חשבון הבית. יפה וממותג.
אחר כך מגיע לחם טוב עם פסטו ומטבל קרם חצילים לצידו. הנה החצילים. שום תלונות. טעים.
המנות הראשונות שבחרנו היו כרובית מטוגנת (איך אפשר בלי כרובית), עם טחינה ואורגנו. זאת אכן הייתה כרובית מטוגנת. שום דבר לכתוב עליו הביתה מלבד אולי העובדה המצערת שהיא הייתה קצת סמרטוטית. הייתי מוותר גם על הצ'ילי החריף שנזרה מעליה בנדיבות. בשביל מה?
המנה הראשונה השנייה הייתה הרבה יותר מספקת. טרטר של מוסר ים היה אמנם בנאלי אבל טעים למדי. הוא הוגש עם...יוגורט (עוד וי ברשימת חומרי הגלם המקומיים שאי אפשר לפתוח מסעדה בלעדיהם בישראל של שנות ה-2000) והיה טרי, מתובל ביד טובה ובאופן כללי יופי של טרטר עם הרבה פטרוזיליה.
המשכנו עם שתי מנות עיקריות: קציצות הדגים, שוב מוסר, הוגשו עם פרוסת תפוח אדמה מבושל ואחר כך מטוגן מעליהן ושלולית ...יוגורט כמובן מתחתן. הן אכן היו קציצות דגים. אני מת על קציצות דגים ולא אכפת לי לאכול אותן כל יום. כולל אלו של מילר. מנה נדיבה, ענקית ליתר דיוק (לא הצלחנו להתגבר עליה), מתובלת היטב (הרבה כוסברה הפעם), ובהחלט מקיימת את מה שהבטיחה.
קציצות דגים.
המנה העיקרית השנייה הייתה מאפה טלה. כיסון ענק של בצק דקיק ממולא בבשר טלה טחון ובצל ומתובל בתבלינים מזרחיים משהו. לצידו - שלולית טחינה. סמנו וי גם על הטחינה. שוב, טעים גם אם טיפה מלוח מדי. אבל רק טיפה. ושוב, מנה לענקים.
קינחנו בקרם גבינת פטה כבשים שהוגש עם דבש, סילאן וטימין והיה ההברקה הראשונה, והאחרונה, בארוחה שלנו, למרות שאישית הייתי מרגיע מעט את המתיקות. על לוח הגיר של מנות היום כונתה המנה הזו פשוט כבשים ולא אדם כמוני יחמיץ את ההזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו אי פעם לאכול כבשים לקינוח.
שולחן, לפחות בצהריים (אומרים שרק בערב הכול הופך להיות שאפתני הרבה יותר. אבל בערב אני ישן ולטעמי אם יש כאן שאפתנות ומקוריות, תופענה נא גם בצהריים), היא מסעדה הגונה.
היא מעוצבת בצורה פונקציונלית וידידותית עם נוף מרהיב לשדרה באחת הפינות הכי טובות שלה, מחירי העסקיות שוברי שוק כאמור והאוכל עצמו הוא מוצלח. לא חדשני, לא משהו שתזכור ימים אחר כך, אבל טעים ומשביע ועושה את העבודה.
אם מישהו התכוון למשהו מעבר לזה, ולי באופן אישי אין שום צורך בכך, הרי שזה לא ממש הצליח.
אבל אני הרי באתי לאכול טוב, לא לקרוא מניפסטים. ואת זה הצלחתי לעשות.
ברברה סטרייסנד, אגב, נעלמה אחרי שיר אחד ופינתה שוב את הבמה לגידי גוב.
יכול להיות שלא רק שטראוס בעסק?
שולחן. שדרות רוטשילד 73. 03-5257171. א'-ש' 12:00 עד הלקוח האחרון. עסקיות בימים א'-ה' 12:00-16:00
מחירים:
- עסקית צהריים: 62 שקל (כולן ללא יוצא מן הכלל, בלי כל מיני קונצים של "כן, אבל לא זה". נהדר). ראשונה, עיקרית, לחם ומטבלים וכוס תה קר וקנקן מים. של שטראוס
- קינוח קרם פטה כבשים: 36 שקל. קיבלנו אותו על חשבון הבית כי העיקרית התעכבה מאוד. יפה (לא שהתלוננו ולא, לא זיהו אותי)