בורסה אירופה סטוק / צלם: thinkstock
"ההבנה שעלול להתרחש אסון, עדיין אינה מבטיחה לנו שמדינות יעשו כל שניתן בכדי למנוע אותו", כך כותב הכלכלן הנודע פול קרוגמן בהתייחסו למשבר החוב באירופה. בטור פסימי במיוחד ב"ניו יורק טיימס" (קרוגמן כותב קבוע את טור זה), השווה הפרופ' זוכה פרס הנובל, את המצב הנוכחי לתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה, כשמדינות העולם מתקדמות לעבר אסון.
"בחודשים האחרונים אני קורא מספר הערכות אופטימיות הנוגעות למצב", אמר קרוגמן. "באופן מוזר, אף לא אחת מהן טוענת שלנוסחה האירופית-גרמנית הקוראת למיתון וצנע, יש סיכוי של ממש לעבוד". הוא מצביע על כך שהגישה האופטימית מסתפקת בהסתמכות על ההנחה שקריסת גוש האירו תהווה אסון לכולם, כולל גרמניה, מה שיגרום למנהיגים לעשות כל שניתן בכדי להציל את המצב.
קרוגמן מקווה שכך אכן יהיה, אלא שלטענתו בכל פעם בה הוא נתקל בפרשנות שכזו, הוא אינו יכול אלא להזכר בספרו של נורמן אנג'ל "האשלייה הגדולה". בספר, אותו כתב אנג'ל בשנת 1910 טוען הסופר, כי עבר זמנן של המלחמות כפתרון לבעיות. תעשייה ומסחר הם המקור האמיתי לשגשוג וצמיחה, ולפיכך העולם למד שכבר אין כל יתרון בכיבוש צבאי. "כולנו יודעים", מזכיר קרוגמן בציניות, "מה אירע אחר כך".
קרוגמן ממשיך וטוען כי האסטרטגיה של פיחות וצנע עליה הוחלט לפני למעלה משנתיים באירופה, עדיין לא הוכיחה עצמה כפתרון למשבר החובות - וגרוע מכך, המשבר רק העמיק מאז, והתפשט למדינות נוספות.
להערכתו של הפרופ', אחת האשמות במצב היא גרמניה שבמהלך השנתיים האחרונות בזבזה את הזמן בלתקוף את פזרנותן של מדינות דרום אירופה, מה שאינו נכון. האשמה האמיתית, גורס קרוגמן, היא בבועת הנדל"ן של מדינות כלל אירופה שגרמניה בתוכן.
עוד מוסיף קרוגמן ומבקר את ההערכות של אלה אותם הוא מכנה כ"מומחים" לכאורה (המרכאות במקור), שעל פי הערכותיהם הנוכחיות ניתן לטעות ולחשוב שאנו נמצאים ביקום אלטרנטיבי, כזה שלא מכיר את ההיסטוריה הכואבת שלנו, שמנסיונה רק ניתן ללמוד. קרוגמן ממשיך וחותם בנימה פסימית: "מנהיגי אירופה אינם טפשים ומרושעים. יחד עם זאת, כך בדיוק נאמר על המנהיגים ב-1914".