ארבע סדרות אג"ח, ארבעה בנקים שונים, שתי חברות ביטוח וקרן השקעות אחת - לכל אלה חייבות חברות המטה בקבוצת קמן אחזקות של רוני אלרואי לא פחות מ-689 מיליון שקל.
סדרת רכישות ממונפות של חברות בתחומי התעשייה והמסחר, שביצע אלרואי בשנים 2005-2008, התבררו בשנים האחרונות כיקרות מדי - מה שהותיר את החברות הרוכשות (חברות המטה) ללא מזומנים וללא יכולת להחזיר את החובות למלווים שמימנו את הרכישות.
הפסדיה הכבדים של הקבוצה בשנים האחרונות יצרו בור של 157 מיליון שקל בהון העצמי של קמן, אשר בקופתה המדולדלת נותרו מיליוני שקלים ספורים. הפסדים אלו הביאו לכך ששווי השוק של הקבוצה עומד כיום על 5 מיליון שקל בלבד.
הבנקים מתכתשים
בנובמבר 2010 החלו הבעיות הללו לצוץ על פני השטח, כאשר החברה-האם, קמן אחזקות , לא עמדה בהתניות הפיננסיות שאליהן התחייבה למחזיקי אג"ח מסדרה ג', בהיקף של 55 מיליון שקל, אשר הונפקה 3 חודשים בלבד קודם לכן.
אלרואי ראה כנראה לאן העניינים מתפתחים, ומיהר להביא לתפקיד מנכ"ל הקבוצה את רגינה אונגר - מי ששימשה זמן קצר קודם לכן סמנכ"לית כספים בקבוצת שרם-פודים, בשעה שזו ערכה הסדר חוב מול מחזיקי האג"ח שלה.
אלא שריבוי הנושים שיש לקבוצה - אשר לכל אחד מהם אינטרס שונה בהתאם להלוואות שהעמיד לחברות הקבוצה (ראו תרשים) ובהתאם לבטוחות שיש או אין בידיו - הפך את ניסיונו של אלרואי לגבש הסדר החוב כולל בשנה האחרונה למשימה בלתי אפשרית; זאת למרות שהוא עצמו התחייב להזרים במסגרת הסדר זה 30 מיליון שקל מכספו האישי.
לאחר שכבר הצליח אלרואי לאשר הסדר חוב מול מחזיקי האג"ח של קמן בתחילת השנה, החלו הבנקים, שהם המלווים העיקריים שאפשרו את מסע הרכישות של הקבוצה, להתכתש ביניהם על התמורות שיקבל כל אחד מהם במסגרת ההסדר.
בנק דיסקונט הוא המממן העיקרי של הקבוצה, עם חוב של 430 מיליון שקל, כולל בחברות התפעוליות של הקבוצה. בתחילה הסכים הבנק לוותר על חלק מהתמורה המגיעה לו ממכירת מניות השליטה בחברת מנדלסון הספקה (חברה-בת של קמן), לטובת שלושת הבנקים האחרים שהעמידו הלוואות לקבוצה - הפועלים, לאומי ומזרחי.
אז נתקל אלרואי בבעיה חדשה - הבנקים האחרים, ובעיקר לאומי והפועלים, החלו לדרוש שיפורים ביחס להצעות להסדר החוב שהוא הגיש להם, בין היתר בנימוק כי הבנק השני קיבל יותר. בסופו של דבר, לאחר מו"מ ארוך ומספר שיפורים שלהם הסכים אלרואי, הגיעו כל הצדדים לנוסחה מוסכמת.
הסבלנות פוקעת
אלא שבסוף חודש מאי הגיעה ההודעה שטרפה את הקלפים, והחלה לדרדר את מה שעלול להתגלות ככדור שלג שיביא לסופה של הקבוצה. בנק דיסקונט הודיע לקמן אחזקות, כי כתנאי להסכמתו לוותר על התמורה המגיעה לו ממכירת מנדלסון, הוא דורש להגיע להסדר חוב מולו בחברה-הנכדה קמן תעשיות, אשר חייבת לבנק 192 מיליון שקל. דיסקונט דורש, כי במסגרת הסדר שכזה יימכרו חלק מחברות המתכת, שבהן מחזיקה קמן תעשיות, והתמורה תשמש להקטנת החוב כלפיו.
בנקודה זו פקעה סבלנותם של יתר הנושים, וכל אחד מהם התחיל למשוך את השמיכה הקצרה של קמן לכיוונו. כך, לדוגמה, בימים האחרונים הודיע בנק הפועלים, כי הוא דוחה את בקשתה של תאת תעשיות (חברה-נינה של קמן), לדחות את תשלום פירעון הקרן והריבית שהחברה ביקשה, וחייב אותה בסכום הפירעון בהיקף של 2.3 מיליון דולר.
החלטת הבנק העבירה את תאת תעשיות לחריגה של 1.8 מיליון דולר, כיוון שסכום זה אינו מצוי בקופתה. תאת כתבה בדיווח לבורסה, כי "סירובו של הבנק לדחות את מועד תשלום הקרן והריבית, נובע ממצבה של בעלת השליטה בחברה, ועל רקע מו"מ המתנה בין הבנק לבינה בקשר להסדרי חוב של בעלת השליטה".
בנוסף, מחזיקי אג"ח מסדרה ב' של קמן, שהיקפה נאמד ב-3 מיליון שקל בלבד, הודיעו לחברה, כי אם עד סוף החודש לא יבוצע ההסדר הם יעמידו את האג"ח לפירעון מיידי. אם לא די בכך, החברה-הבת ישאל פנתה מיוזמתה אל מחזיקי האג"ח שלה, במטרה לגבש הסדר חוב מולם.
ההודעות האחרונות ממחישות היטב את מצב החברות של אלרואי, שאינן מסוגלות לעמוד אפילו בתשלומים קטנים יחסית. בשלב זה נראה, כי הניסיון של אלרואי לקנות זמן נוסף, על מנת לשקם את קבוצת החברות שרכש, טובע בים החובות והאינטרסים של הנושים, אשר חגים מעל החברה הגוססת בניסיון להבטיח לעצמם נתח כלשהו עם פירוקה.
ומה באשר למחזיקי אג"ח ג' של קמן, אלו שכל הבעיות של הקבוצה התחילו אצלם כאמור? השוק מניח, כי הסיכוי שהם יראו החזר כלשהו על ההלוואה שהעמידו לחברה, הוא קלוש, ובהתאם לכך נסחרת סדרה ג' במחיר המשקף לה תשואה של 477%.
