פרולוג: בומרנג ושמו רפאל ארגז
הנה, למי שלא שמע עד כה על ההסתבכות של שופטת המחוזי בתל-אביב ורדה אלשיך, תקציר הפרקים הקודמים: הכול התחיל דווקא בתלונה שהגישה השופטת לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. אלשיך התלוננה נגד עו"ד רפאל ארגז, שפעל לשיטתה מאינטרסים אישיים כאשר ביקש להתמנות למנהל מיוחד בתיק כינוס נכסים. התלונה חזרה אליה כבומרנג, שכן כדי לחדד את טענותיה כלפי ארגז הוסיפה אלשיך, לאחר הדיון, הערות לפרוטוקול בית המשפט.
ארגז, שהחזיק בידיו פרוטוקול שונה מזה שהגישה השופטת בתלונתה, הלך עם הדיסוננס הזה ללשכת עורכי הדין, שהגישה תלונה נגד אלשיך בפני נציבות התלונות על שופטים. אחרי זמן מה פרסם נציב התלונות, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, דוח חמור נגד אלשיך, שקבע כי אכן נעשו כמה "תיקונים" מהותיים בפרוטוקול.
הפרשה הזו מציבה את הקריירה של אלשיך, יו"ר נציגות השופטים ומי שנחשבת לבכירת שופטי הפירוקים במדינה, בפני סיום מביך. בשבוע הבא היא עתידה לשוב ארצה לאחר שבתון קצר בארצות-הברית ולהיפגש עם נשיא בית המשפט העליון ד"ר אשר גרוניס.
עד לקיום הפגישה רוחשת התקשורת ספינים ותרחישים שונים לגבי עתידה של אלשיך. הנה הזדמנות לעשות קצת סדר ולהציג כמה אפשרויות מפתיעות.
1. המבחן של גרוניס
נשיא בית המשפט העליון נמצא בדילמה: בצד אחד עומדות הנורמות שהוא מחויב לדרוש מעמיתיו השופטים. בצד השני ניצבת העדינות שמתבקש שיפגין כלפי שופטת ותיקה ורבת זכויות.
"הסיכוי שגרוניס יחטוף ביקורת אם אלשיך תישאר בתפקידה גדול מהסיכוי שיחטוף ביקורת אם יראה לה את הדרך החוצה", מעריך גורם משפטי המקורב לאלשיך. "גם אם הוא חושב שאלשיך היא שופטת מוצלחת שקרתה לה תקלה, הדו"ח של גולדברג לא מותיר לו הרבה מקום לגמישות. בפרט שנשיא בית משפט תמיד מפגין בחודשים הראשונים לכהונתו רגישות מיוחדת לעניין ה'מה יגידו'".
- זה מסתדר עם ההערכה הכללית שהוא יבקש ממנה לפרוש בטוב, מבלי שייאלץ לנקוט נגדה הליכים של הדחה או העמדה לדין משמעתי.
"אני אתן לך עכשיו הערכה מפתיעה: אלשיך לא תחכה שהוא יציע. היא לבדה תודיע שהיא עוזבת. קשה לי להאמין שהיא תרצה להיתקל במבטים המרחמים שיופנו אליה בתחילת שנת המשפט בספטמבר, אם תתייצב שוב באולם".
- דווקא לא נראה שהיא מתכוונת לוותר. לעורכי דין שמופיעים לפניה נשלחו זימונים לדיונים בספטמבר.
"הזימונים הם כנראה עניין טכני והגיעו ממזכירות בית המשפט. להערכתי היא תוותר. רק צריך שהפרישה תועבר בצורה רכה ומכובדת. שיקשרו אותה לניסיון ההתפטרות שלה מלפני שנתיים, ויסבירו שכבר אז היא שקלה לפרוש ושהמערכת שכנעה אותה להישאר. ידברו על הקמפיין התקשורתי שלא הותיר לגרוניס ברירה. יזכירו שמדובר בתפקיד שוחק, שאין הרבה שופטים שששים למלא. מספיק לזכור את הפרסומים שליוו אותה בשנה האחרונה בעיתונות הכלכלית כדי להבין שההנאה מהתפקיד כבר נהרסה לה".
רמז לעתיד שגרוניס צופה לאלשיך ניתן היה למצוא בהזמנה שנשלחה מלשכתו בשבוע שעבר, לקראת כנס השופטים הארצי שיתקיים בסוף אוגוסט. שמה של אלשיך, שנוהגת לנאום בכנס כיו"ר נציגות השופטים, הושמט מסדר היום. בהנהלת בתי המשפט, אגב, מבקשים שלא נסיק מסקנות, שכן "תוכנית הכנס הופצה על-ידי המכון להשתלמות שופטים".
בינתיים, גרוניס ואלשיך כבר שוחחו טלפונית. "זו בוודאי לא הייתה שיחה קלה", מעריכים גורמים המכירים את השניים. "גרוניס הוא אדם יבש שמקצר בדברים. קשה להאמין שהפגין כלפיה אמפתיה מיוחדת בשיחה, אבל כנראה שהציפיות והמסרים הועברו כבר אז. הפגישה בין הצדדים נועדה כנראה בשביל הנימוס והפרוטוקול".
מי שמחפש מטעני עבר בין שני השופטים יכול להעלות באוב את התקופה שכיהנו יחד במחוזי בתל-אביב. גרוניס, מומחה לפשיטות רגל, הגיע למחוזי מהערכאה המקבילה בבאר שבע. אלשיך, שכבר יצרה לעצמה שם בתחום, לא ששה לשתף אותו בנישה שיצרה לעצמה.
שופטים במחוזי מאותה תקופה מכחישים כי גרוניס היה מעוניין בתפקידה של אלשיך ומבהירים כי הוא נהנה מאוד בתפקידים שמילא. לשיטתם, אזכור כזה נועד להטיל דופי בנשיא העליון, שימנע ממנו לטפל בתיק. מה שבטוח, זה לא מה שהפריע לגרוניס להתקדם. וגם לא מה שהפריע לרעייתו של גרוניס, השופטת בדימוס רינה משל-שהם, להיחשב בשנים שבהן כיהנה כשופטת מחוזית בתל-אביב כחברה טובה של אלשיך. השתיים היו מבקרות זו בלשכתה של זו. האם הן עדיין שומרות על קשר קרוב? לא ברור. אבל סביר להניח שלהיכרות האישית הזו יש השפעה גם על אדם כמו גרוניס, שנחשב לאדם ללא קליקות. מקרה אלשיך הוא לא מסוג הפרשיות שגרוניס מסוגל להשאיר לגמרי בלשכה כשהוא הולך הביתה.
2. הניטרליות של נאמן
שר המשפטים יעקב נאמן שומר על עמימות בהתייחסותו הפומבית לפרשה. ההתרשמות של גורמים במערכת המשפט היא שלא ממש מתחשק לו לעסוק בזה. אם עד עכשיו הוא העביר את הקדנציה בלי סערות מיותרות, אין סיבה שדווקא אלשיך תוציא אותו מהכלים.
נאמן שוחח עם גרוניס על מקרה אלשיך במסגרת פגישות העבודה ביניהם, וסביר להניח שלפחות רמז לו לאן כדאי להוביל את הדברים. האם גרוניס יתחשב בדעתו? תומכי אלשיך מקווים שכן. הם משערים שנאמן יפגין כלפיה אמפתיה לאור היכרותם רבת השנים ובעיקר לאור העובדה שגם הוא נפגע בעבר מהמערכת, כשהועמד לדין פלילי על הגשת תצהיר כוזב וזוכה. דווקא הוא, הם מקווים, יכול להבין את מורכבות המקרה ואת הפער שבין "החיים האמיתיים" לפרוצדורה.
בסביבתו של נאמן מדגישים כי "הכדור נמצא בידיים של גרוניס, ושל גרוניס בלבד, ומתוקף תפקידם של השניים אף אחד מהם לא נדרש לקבל את סמכותו של השני".
- בכל זאת, הם עובדים יחד וזקוקים אחד לשני בהעברת מינויים בוועדה לבחירת שופטים.
"אנחנו ממתינים כמו כולם לפגישה של אלשיך עם גרוניס", אומר מקורב לנאמן. "עוד לא שמענו באמת מה יש לה להגיד, ויכול מאוד להיות שהדברים יסתיימו כבר שם. בעיקר אם אלשייך תסכים לבלוע את הגלולה של שבתון, ניצול ימי החופש ואולי איזו השתלמות קטנה. למגרש שלנו הם יגיעו רק במקרה שבו גרוניס יבקש להדיח אותה והיא תתנגד. ואז הוועדה לבחירת שופטים תתכנס לדון בנושא".
האם התכנסות הוועדה היא תרחיש אפשרי? בקרבת נאמן לא יפלו מהכיסא אם זה יקרה. מצד שני, מעריכים גורמים במשרד המשפטים כי הסיכוי שגרוניס ונאמן יקדמו מהלך של פשרה גבוה מזה של נקיטת מהלכים דרמטיים: "אם יבוא גרוניס ויגיד לנאמן 'אי אפשר להשאיר את אלשיך בתפקידה כשמשווים אותה למקרים שבהם הדחנו שופטים בעבר', ונאמן יגיד, 'אבל היא טובה ויעילה וצריך אותה במערכת, בוא נמצא איזו הערה בתיק' - יש סיכוי גדול שהם יגיעו לעמק השווה".
אגב, משרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, ששר המשפטים היה בין מייסדיו ונחשב לשותף בכיר בו טרם כניסתו לממשלה, נמנע מלחתום על מכתב התמיכה באלשיך. לצעד הזה יש משמעות הצהרתית, שכן פרקליטי המשרד הם חלק טבעי מהמילייה שחתם על מכתב התמיכה. ההערכה היא שבכירי המשרד ביקשו להימנע מנקיטת עמדה שתסבך את נאמן.
מצד שני, עו"ד ברוך כצמן, מבכירי המשרד, משמש גם מספר 2 של ראש לשכת עורכי הדין דורון ברזילי, שהסתייג מהמתקפה התקשורתית של ועדי המחוזות בפרשה (ראו בסעיף הבא), כך שייתכן שהסיבות קשורות יותר לפוליטיקה הפנימית בלשכה ולא לנאמן.
עו"ד כצמן: "לא ביקשו שנוסיף את חתימתנו למכתב התמיכה ולכן לא חתמנו. כנראה שלא הייתי חותם גם אילו היו מבקשים. יש דרך מסודרת לברר את הדברים ואין טעם להפריע בעצומות כשהעניין בבדיקה. לנאמן אין קשר לזה, וכבר היו מקרים שהבענו בדיוני הלשכה דעות מנוגדות לשלו".
3. ההזדמנות של נוה
אחד מגיבורי הפרשה הוא ללא ספק עו"ד אפרים נוה: בכובעו כיו"ר ועדת האתיקה המחוזית של הלשכה בתל-אביב הוא הגיש את התלונה נגד אלשיך, ובתפקידו כיו"ר ועד המחוז התל-אביבי הוא קרא להדחתה בעקבות דו"ח גולדברג. שאר ראשי המחוזות הצטרפו לקריאתו במסגרת מסיבת עיתונאים שהתקיימה בחודש שעבר. למעט יו"ר ועד מחוז צפון, עו"ד חאלד זועבי, שמכהן גם בוועדה לבחירת שופטים ולכן ביקש להימנע מלנקוט עמדה פומבית במהלך. ממלא מקומו נכח בהתכנסות.
כפוליטיקאי, עו"ד נוה מינף את מעמדו בפרשת אלשיך. הוא נתפס כמגנם של עורכי הדין שאינם נמנים עם צמרת הפרקליטים, כפי שראוי לנציג של איגוד מקצועי, בעוד ראש הלשכה ברזילי נתפס כמי שהולך על בטוח. למשל, במשך תקופה ארוכה ברזילי נמנע מלהעלות את הנושא לדיון בוועד המרכזי; הוא המתין לדו"ח גולדברג לפני שהביע עמדה, ובכך הצטייר כמי שנותן גיבוי לא רשמי לעורכי הדין עם החליפות היקרות, שחתמו על מכתב התמיכה באלשיך. כמה מאותם פרקליטים גם נמנו עם תורמיו בבחירות ללשכה. האם חשש מלהרגיז אותם?
ברזילי מכחיש בתוקף: "אין לזה קשר לתרומות שקיבלתי. את מרבית המשרדים שחתמו על המכתב אני בכלל לא מכיר. המכתב הזה אולי לא היה במקום, ואישית לא הייתי חותם עליו, אבל גם אי אפשר למנוע מעורכי דין את חופש הביטוי. לעצם המקרה: מהיום הראשון אמרתי שהתלונה מוצדקת, אבל התפקיד של ראש הלשכה מחייב אחריות כלפי המערכת וכלפי המוסד שבודק את התלונה. אני לא יכול לצאת באמירות של 'סוף הדרך' כמו הכותרת ב'פרקליטים', הביטאון של ועד מחוז תל-אביב, כי זה עלול לגמור את הלשכה".
האם נוה היה נוקט אותה הדרך אילו היה משרדו עוסק בפירוקים ובכינוס נכסים, ולא בנזיקין? לא בטוח. במסיבת העיתונאים טען נוה כי קיבל איומים "מצד גורמים שאמרו לי שיבוא יומי, שייפרעו ממני כשהסיפור הזה יסתיים". בשיחות פרטיות סיפר נוה כי שותפו למשרד לא אהב את המלחמות שהוא מנהל כי חשש שהן יפגעו בהכנסות המשרד. מצד שני, באותן שיחות הוא טען שלא מעט שופטים רמזו לו שהם דווקא בעדו.
4. שתיקת השופטים
קשה היה למצוא שופטים שיתראיינו בעד אלשיך. "הפרשה הזו הפכה לסמל של התנהלות שיפוטית קלוקלת שמעיבה על מעמד השופטים", מסביר גורם משפטי את היעדר הגיבוי מצד הקולגות. "לטובת השופטים, צריך לקטוע את ההתנהלות הזו ביד רמה או למסמס אותה ולטעון שלא כצעקתה".
משיחות יזומות עם שופטים בכירים בדימוס המכירים את אלשיך, קשה להתרשם שהם מתנדבים להגן על מהלכיה בפרשה, בפרט אחרי דו"ח גולדברג.
"ההערות שהוסיפה אלשיך לפרוטוקול לאחר הדיון הן בבחינת אירוע חריג", מסביר אחד מהם. "כששופט קם מהכיסא, הפרוטוקול נסגר. את רוצה לתקן דברים? שבי ותקני אותם באולם. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה כשהסתיים הדיון".
- עורכי דין שתומכים בה טענו שבאולם יש המולה, שהקלדנית כנראה לא קלטה את כל הדקויות, ושלגולדברג קשה להבין את זה כי הוא רגיל להתנהל באולמות הרגועים של העליון.
"זה שטויות. בהרבה אולמות יש רעש וכל ההחלטות ניתנות ככה. ובאשר לגולדברג, הוא החל כשופט תעבורה ומשם עבר את כל הערכאות עד לעליון. האיש אמנם קשה וסגור, אבל קשה להאמין שהוא שכח את מה שעבר במשך שנים בערכאות הנמוכות. היה עדיף לו תומכיה של אלשיך היו מתמודדים עם עצם הדו"ח, במקום למצוא פגמים לא קיימים בגולדברג".
5. הנחרצות של גולדברג
נציב התלונות על שופטים הפתיע את עורכי הדין בדו"ח הנוקב שהגיש. יש אומרים שמתוך ג'נטלמניות הוא נמנע מלהגיש המלצות אופרטיביות, שהיו מודלפות מיד. אחרים טוענים כי היה עליו לתת לאלשיך ליהנות יותר מן הספק.
בשורה התחתונה, גולדברג עם כל האנדרסטייטמנט שמלווה את כתיבתו, לא עשה לאלשיך שום הנחה; הוא הטיל ספק בגרסתה כשציין שהתמיהה שחש "לא התפוגגה" והוא אפילו הזכיר את העובדה שאלשיך התייצבה לטעון בפניו יחד עם חברתה השופטת מיכל רובינשטיין, שבאופן רשמי משמשת כסגניתה של אלשיך בנציגות השופטים.
לאזכור הזה יש משמעות. רובינשטיין היא בת זוגו של מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, שהיה "הבוס" של גולדברג בעליון. האם אלשיך חשבה שנוכחותה של רובינשטיין תרכך את גולדברג? אין לדעת, אבל גולדברג בדרכו היבשה מצא לנכון להעיר על כך.
מבחינת מחנה אלשיך, "גולדברג השפיל את השופטת בעצם זה שציטט את דבריה על כך שהייתה נסערת כאילו היא שייכת לאזובי הקיר שנתפסו בקלקלתם. קשה להאמין שהוא לא הבין את משמעות ההתנסחות שלו".
- לפעמים האמת כואבת.
"אפשר היה לכתוב את זה אחרת. מעניין אם גולדברג היה מתנסח כך אלמלא אלשיך התנגדה במהלך השנה האחרונה להצעת החוק שמרחיבה את סמכויותיו כנציב. נראה שיש כאן ניסיון 'להחזיר לה'".
מדוברות משרד המשפטים נמסר בשם הנציבות: "עקב חובת הסודיות החלה על הנציב בחוק, אין בידו להתייחס להחלטה ספציפית שניתנה על ידו. אולם העובדות, ורק העובדות, מדברות בעד עצמן".
6. חטא ההיבריס של אלשיך
כל הסיפור הזה אולי היה יכול להתנהל אחרת, אלמלא הזחיחות שהפגינה אלשיך לאורך כל הדרך. ממקום מושבה בארצות הברית היא מסרבת כיום להגיב, אבל בראשית הדרך, כשמקורביה עדיין שוחחו עם עיתונאים, הם התייחסו בביטול לכל ההליך נגדה. אלשיך אף התבדחה לגביו במהלך הדיונים וסירבה להתפטר מתפקידה הרשמי בנציגות השופטים, אפילו לשם מראית העין והצניעות.
הזחיחות הזו מאפיינת את אלשיך. זה חלק מהטמפרמנט הסוער והאימפולסיבי שלה. אלשיך נחשבת כמי שלוקחת הכול אישי. היא גם ידועה כמי שמתעצבנת בקלות, אבל לרוב בגלל שפשוט אכפת לה. או שאוהבים אותה או ששונאים אותה, אבל כמעט תמיד חוטפים ממנה.
האם הזחיחות הזו נובעת מהמעמד שבנתה לעצמה כשופטת המשפיעה ביותר על עולם העסקים הישראלי? ליטיגטור בכיר משוכנע שהיא תמיד הייתה ככה: "לפני שנים עזבתי את אולמה, באמצע הדיון, אחרי שדיברה אליי בצורה לא ראויה. בסופו של דבר היא התנצלה ושאלה אם אין לי חוש הומור. אמרתי לה 'לי יש, אבל ללקוח שלי אין. הוא רואה את היחס שלך אליי ונבהל'. הכוחנות והתחושה שהיא כל-יכולה היו תמיד מנת חלקה. ולכן שיפוץ הפרוטוקול לא מפתיע אותי, זו כרוניקה של תקלה צפויה מראש".
לצערה של אלשיך, היא זו ש"התחילה". אלמלא הגישה את התלונה ללשכה נגד עו"ד רפאל ארגז, תיבת הפנדורה הזו כלל לא הייתה נפתחת. אבל מה היה קורה אילו הייתה מתנצלת? ויותר מזה, אילו הייתה מעבירה את הטיפול בעניינה לידי עורך דין שקול ורגוע במקום לחשוב שהיא יודעת לייצג את עצמה מספיק טוב, ובסוף להסב לעצמה נזק עם תגובות סותרות.
"אלשיך היא שופטת בתחום שמשול לטיפול נמרץ ולא לחדר התאוששות", מסביר פרקליט המכיר אותה שנים ארוכות. "האופי הזה היה בעוכריה גם הפעם. איך שהיא נהגה באולם כלפי אחרים, ככה היא נהגה במאבק חייה, כלפי עצמה. חבל שאת הקייס של חייה המקצועיים היא ניהלה בצורה כל-כך כושלת".
7. מכתב עורכי הדין
על מכתב התמיכה שהגישו מאה פרקליטים מסחריים בעד אלשיך כבר נכתב לא מעט. המתנגדים טענו כי מדובר בריקוד 'מה יפית' בפני שופטת שאותם עורכי דין מתדיינים בפניה על בסיס קבוע. המצדדים טענו כי נחלצו לעזרתה של שופטת שדמה הותר וכי ביקורת על עצומה כזו משולה לסתימת פיות. אחד מעורכי הדין שחתמו על המכתב הודה בפני G כי לא הייתה לו ברירה אלא לחתום - כי הוא חייב לשמור על יחסים טובים עם השופטת שתקבע את שכר-הטרחה שלו בכמה תיקים ותאשר את מינויו באחרים.
"שופט לא זקוק ללהקת מעודדות ולא ללייקים בפייסבוק", אומר פרקליט שמתנגד למכתב, "אבל כנראה שמי שאלשיך עזרה לו לבנות את הפרקטיקה הרגיש מחויב, ולא משנה אם זה בגלל שהיא ביקשה או שהוא הבין לבד מה כדאי לעשות".
מה שבטוח, ספק אם מכתב כזה היה נכתב לאחר פרסום דו"ח גולדברג. לא במקרה סירבו השבוע חלק מעורכי הדין המזוהים עם המכתב להתראיין ודרשו לשלוח אליהם שאלות בכתב. פרקליט בכיר אף הודה כי הייתה זו טעות מצדו לחתום על מכתב כזה: "אני לא גאה בחתימה שלי. אי אפשר להתעלם מסמיכות הזמנים שבין פרסום המכתב לבדיקת התלונה אצל גולדברג".
- למה אינך אומר את זה בשמך?
"זה לא שאני לא ישן בלילה בגלל זה, וכנראה שהייתי נוהג כך שוב. אבל לצאת נגד המכתב בגלוי יפגע באלשיך ובחבריי שחתמו עליו".
אפילוג: מה הלאה
כמה עורכי דין התקשרו השבוע מיוזמתם ל-G כדי להעביר את המסר הרצוי מבחינתם בכתבה כזו. לדידם, אלשיך צריכה לפרוש, אבל רק בסיום שנת המשפט הבאה ביוני 2013 - כדי שתספיק לנקות את השולחן ולהעביר חפיפה מסודרת לשופט שיחליף אותה. פרישה כזו מעקרת מתוכן את הדחתה של אלשיך בת ה-68, שממילא פורשת לגמלאות בגיל שבעים. אותם עורכי דין לא אמרו זאת במפורש, אבל עד אז אלשיך ודאי תפסוק בכמה תיקים שמנים, שעשויים להניב שכר להם טרחה של מיליונים.
על האפשרות שהפרישה הכפויה פשוט תקדים את הקריירה השנייה שלה כבוררת השיב פרקליט ממחנה אלשיך: "ההתמחות שלה דווקא לא מתבטאת בבוררויות, ובכל מקרה, זה לא יכפר על הפגיעה בכבוד אצל מי שהייתה בשירות הציבורי כל חייה. נכון שאלשיך איבדה משהו מהאמינות שלה, אבל מהניסיון שלה היא לא איבדה".
פרקליט אחר מאותו מחנה מחדד את הדברים: "לא צריך לעשות לה את מה שעשו לאלוף גלנט, גיבור ישראל שנזרק לפח הזבל של ההיסטוריה בגלל פרשה אחת. היא אישה חכמה ומוכשרת ומגיע לה יותר מזה. בעיקר מגיע לה שהסיפור הזה יסתיים בצורה הכי משעממת שיש".