עתירה ראשונה לבג"ץ בעקבות דוח המבקר בעניין אסון הכרמל: ניצב (בדימוס) זאב אבן-חן ופקד עמית קליין, ששכלו את בת משפחתם טופז אבן-חן באסון השריפה, עתרו היום (ד') לבג"ץ בדרישה להעביר מכהונתם את שר הפנים אלי ישי ואת שר האוצר יובל שטייניץ, שהמבקר היוצא, מיכה לינדנשטראוס, קבע כי יש להם אחריות מיוחדת לכשלים שהתגלו בהתמודדות עם שריפת הענק.
העותרים מבקשים שבג"ץ יורה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, להעביר את השניים מכהונתם, "בהתחשב בממצאים החמורים על התנהלותם, כמפורט בדוח המבקר".
העתירה מתייחסת לאירועי השריפה בהר הכרמל בדצמבר 2010, והיא מבוססת על דוח מבקר המדינה שפורסם לפני שבועיים.
עוד דורשים העותרים להורות לשר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', להסיק מסקנות אישיות בעניין מפקדי משטרה, שב"ס ושירות מכבי האש, שפעלו ביום האירוע, ושבתפקודם נמצאו ליקויים.
"משנקבעה אחריות, חייבים להיות אחראים - אין סמכות ללא אחריות, ואין אחריות ללא אחראים", ציינו בעתירה באי-כוחם של העותרים, עורכי הדין משה שחל, גיא צוקר וד"ר רותי קמיני.
לדברי העותרים, "המבקר אומר דברים ברורים ומזוקקים לעניין אחריות הדרג המיניסטריאלי, וזאת על רקע ממצאיו הקשים באשר לאופן ההתנהלות והאחריות של השרים, בכל הנוגע למערך הכבאות בישראל. מסקנות המבקר לגבי נושאי התפקידים הן חדות, ובמיוחד לגבי הדרג המיניסטריאלי, כאשר הוא קובע את האחריות הכוללת ואת האחריות המיוחדת".
לגבי ישי ושטייניץ נקבע כי הם "נושאים באחריות מיוחדת למחדלים החמורים שהביאו לרמת המוכנות וההיערכות הנמוכה במיוחד של שירותי הכבאות וההצלה, ערב פרוץ השריפה, וכפי שבאה לידי ביטוי במהלכה".
באשר לישי קבע המבקר כי "שר הפנים נושא במסגרת תפקידו באחריות על מערך הכבאות ולמצבו החמור ערב פרוץ השריפה. כשל מתמשך זה מונח אפוא בראש ובראשונה לפתחו של שר הפנים".
בנוגע לשטייניץ קבע המבקר כי "שר האוצר מנע למעשה ממערך הכבאות לעמוד ברף המינימום הנדרש לצורך מוכנות מבצעית ומקצועית כגוף חירום מציל חיים. להתעלמות ארוכת-השנים ממצבו הרעוע של מערך הכבאות, ומההכרח שהוא יוכל לספק לתושבי המדינה שירותי הצלה, הייתה השפעה גורלית על מצבו ערב פרוץ השריפה".
הגשת העתירה תאפשר לשופטי בג"ץ לדון לראשונה בסטטוס ה"אחריות המיוחדת" שהמבקר עשה בו לראשונה שימוש בדוח זה. עד עתה היו מקובלים בתחום האחריות המיניסטריאלית סוגים אחרים של "אחריות" שהוטלו על הדרג הנבחר: מצד אחד, האחריות המיניסטריאלית הכוללת של שר לכל הנעשה בתחומי המשרד שהוא ממונה עליו, והאחריות המיניסטריאלית המשותפת של כל שרי הממשלה לכל פעולותיה של הרשות המבצעת; ומצד שני "האחריות האישית" שוועדות חקירה ממלכתיות הטילו בעבר על שרים, בנוגע לפעולות ומחדלים שבהם היה לשר אשם אישי. (בג"ץ 5256/12).