בואו נראה מה היה לנו פה: גילה אדרעי הושעתה ע"י ההסתדרות, פנתה לביה"ד לעבודה נגד השעייתה בכלל וללא שימוע בפרט; תוך כדי כך היא פעלה לאגד את העובדים אצל המתחרים, כוח לעובדים (היא דוגלת בפיזור סיכונים); והיום משכה את עתירתה הנ"ל לאחר שכוח לעובדים הצהירה שעובדי הרכבת מאוגדים אצלה; אבל ההסתדרות אומרת שלא נכון ושהרכבת עדיין שלה כך שכרגע לא ברור לאף אחד מה קורה ואנו מפליגים במים לא ממופים אל סערה לא נודעת, בה שני ועדים של ארגוני עובדים מתחרים טוענים: שלי היא! (לא יחימוביץ'. הרכבת.)
וואו. קחו נשימה. אנחנו ממשיכים.
"האלמנט" - הוא לגמרי עלינו. און ד'ה האוס. כמה זמן, כסף ואנרגיה מבוזבז על מאבקי האגו האלה... ועל חשבון מי? אנחנו משלמים את משכורתם של חברי ועד הרכבת שעושים רק לביתם, ואתם, אם אתם חברי ההסתדרות, משלמים את משכורתו של עופר עיני, שעושה רק לכיסאו. מאבק איתנים של בריונים מכנופיה א' בבריונים מכנופיה ב', עם פוטנציאל חבירה לבריון החדש בשכונה המנסה לבנות לעצמו שם.
חצי הכוס המלאה: אלימות ועד הרכבת, ביזוי ביה"ד על ידו, והמבוכה המתמשכת של ההסתדרות, מפנים פינה חמה של געגועים והוקרה מחודשת לסערות שחוללו ועדים חביבים וידידותיים שרק השביתו את כל המדינה, הפסידו לנו מיליונים, ביאשו עוד את שמנו בעולם (יצוא שנדפק, תיירות ששותקה), ועל הדרך גם הבעירו קצת צמיגים, עוד לפני שידענו שזה מזיק לסביבה; ועדים כחברת החשמל, אל על, מקורות ואחיהם לאחוות ה-"למי-יש-יותר-גדול. הו. איך לא ידענו כמה טוב היה לנו. ככה זה. מעריכים משהו רק אחרי שמאבדים אותו.
בינינו, לא אתפלא אם בכוח לעובדים מודאגים. אמנם, הניצחון הרגעי הוא אדיר ועוד מול אחת מבבות עיניו של עיני, אבל בטווח הארוך - הם בצרה. כי אין להם המוסדות, התשתיות, המסורות והעוצמות לניהול ועד אלים כוועד הרכבת וזה האחרון עוד יצבע באופן שלילי את כל פועלם באופן שעלול להסיג אותם לאחור.
מה שכן, אם באמת ועד הרכבת יישאר בכוח לעובדים, תהיה בכך פריצה פסיכולוגית שאין להמעיט בחשיבותה: לראשונה, ועד חזק שלא הולך אוטומטית עם ההסתדרות. לבטח עיני יהפוך אז אף לחיץ עוד יותר - אם זה עוד אפשרי בכלל - בפני הוועדים שתוארו לעיל, מה שיבטיח לנו שנים רבות נוספות של יחסי עבודה הרמוניים במשק, בדומה למה שהיה עד היום, רק יותר גרוע.
אז אני, רק שאלה: מתי חברי הוועד המכובדים עובדים? הם הרי מקבלים משכורת על משרה מלאה, לא? ומי מכל המעורבים בטלנובלה ההזויה הזו פועל למען ציבור הנוסעים ברכבת? האם ציבור זה הוא בכלל שיקול במאבק? אל תענו. אלו שאלות רטוריות.
וכעת נעבור לפינתנו החינוכית: אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. כן. אני מדברת אליך, עופר. בוא ננתח את המצב כמו שני אנשים רציונאליים ושקולים.
לא הלכת עד הסוף נגד אדרעי עד כה, למרות שידעת את הנזק שהיא מסבה לעובדי הרכבת ולציבור הרחב. למה? כי היו לך בחירות על הראש. כלומר, העדפת את טובתך האישית על פני טובת העובדים והציבור. האין זה בדיוק מה שאתה טוען בלהט, כמגדלור של צדק חברתי, כנגד הטייקונים-הכוכבים המתמחים בפיטורים ובתספורות?
הלאה. אתה משעה את אדרעי וחבריה לוועד שנבחר על-פי כל הכללים שאתה והסתדרותך קבעתם, משום שהיא אינה סרה למרותך. האין זה מביך אותך, ולו קצת במאבקך מול מנכ"ל כלל המנסה לעצור סחף עתידי שכזה גם אצלו?
כמיטב הדיקטטורים, אתה יודע: מרד יש לדכא - ומהר. למען יראו וייראו. כבר הפסדת מספיק זמן עקב הבחירות, ולכן מיהרת לפעול, אפילו מבלי לאפשר שימוע (שוב נוהל שאתה והסתדרותך עצמכם עומדים מאחוריו, לא?)
עכשיו, עם יד על הלב - אתה הרי יודע בדיוק כיצד היית תוקף, במסיבת עיתונאים שוקקת, בדיוק בשמונה בערב, עבור המהדורות המרכזיות, את הטייקון-כוכב התורן על פעולה דומה, נכון? הלא כל המשק היה מושבת תוך דקה לו השעייה דומה על ידו, ללא שימוע, ואפילו עם, היתה נותרת בתוקף.
וזה לא שהעובדים המסכנים נותרים ללא הגנה. הם פשוט עברו למתחרים. כן, עופר. תחרות. עוד נושא שבדמך, לא? רבות שמענו אותך בנאומים חוצבי להבות נגד הריכוזיות במשק. זוכר? שמא ההסתדרות שלך היא, אללי, מונופול? למה שלא תהיה לעובדים זכות בחירה. אמרת הרי שתחרות היא טובה למשק! אז הנה, יש לך הזדמנות פז להראות איך אתה מקדם בברכה ג'נטלמנית, תחרות. בדיוק כפי שדרשת (ובצדק) מחברות הסלולר, הבנקים ומרשתות המזון.
לא נעים, אה? כן. אני מבינה. קשה. דברים שרואים משם, לא רואים מכאן (או הפוך). אבל האם זו הצדקה לשסות בועד נבחר חוקית - מאבטחים? ועוד בעשיית יד אחת עם ההנהלה? האין זה האנטי תיזה של כל קונספט האיגוד המקצועי, עופר? יוצא שבאופן פרדוקסלי, דווקא ההסתדרות שלכאורה אמונה על זכויות העובדים, היא זו שפעם שניה מתנגחת בהם פיזית, הינגחות שהיא היסטורית בהשלכותיה.
הפעם הראשונה היתה ב"ליל הכלבים" בסולתם, בתפקידה הצבוע הקלאסי כבעלים ואיגוד מקצועי כאחד, אז שוסו כלבי שמירה בעובדים השובתים למול הכוונה לפטרם. השניה - היום עם אדרעי וחבריה. ואין לזה כל קשר למה שכולנו חושבים על הוועד הזה. זה העיקרון. זו הצביעות.
בזאת תמה פינתנו החינוכית. וכעת - סיכומים. לקראת המשך העונה של הטלנובלה "הרכבת ואני", הרי המלצותינו לשני הכוכבים הראשיים:
גילה אדרעי - לכי תתאגדי! הקימי לך איגוד עובדים משלך ונתבי את צרכי השליטה הקיצוניים שלך דרכו. אדרבא, למדי את כולנו איך עושים את זה נכון. הריני לאתגרך. אולי בכלל נצטרך להודות לך בעתיד על שסללת את הדרך לתחרות בעולם האיגודים המקצועיים (הרי לכם קונספט מהפכני). בינתיים, פיטרי אותנו ואת עובדי הרכבת שרוצים לעבוד, מעונשך.
עפר עיני - התחל להאמין בקארמה! מה שאתה שולח לעולם, הוא בדיוק מה שיחזור אליך. זכור זאת כשאתה מחזיק את המשק בביצים, מאיים על תאגידים המפחדים, בצדק, מהתאגדות, ומדכא ברודנות מרידות חצר.
אה, ועוד משהו קטן, כי לא מצאתי בגוגל טרנסלייט ופוטין כבר חזר לרוסיה: איך אומרים בהסתדרותית גולאג?
הכותבת היא מנכ"ל BossProblem הפורטל להצלחה בעבודה, פסיכולוגית חברתית, ויועצת ארגונית בכירה