1. בפקודה! רב"ט אברהם משה שטיינשטיין בוקובזה! קום והסתער על היעד הסורי ונטרל את הירי הארטילרי. אבל המפקד, עוד חמש שעות שבת.
אני רואה שהבד"ץ לא חתום על קופסת התירס במנת הקרב, ואני שומע, אוי ויי, את קולה של סגן תמר בקשר. אין סיכוי שאני מסתער. אם אתה מתעקש, תתקשר קודם לרב ונראה מה הוא יגיד... כלא 6? אין בעיה, בריצה, קדימה צעד.
2. אין סיכוי לאלץ חרדי או חילוני להילחם, אין סיכוי לעתידו של צה"ל כצבא ההגנה לישראל אם ישרתו בו המונים שלא מעוניינים להיות בו, לא מאמינים בו, מתנגדים לו ובעיקר מתנגדים לעצמם בתוכו. מי שמתנגד בלהט ללימודי אזרחות בבתי ספר, עד כדי הקרבת הנפש על מזבחה של תורה - לא ראוי ולא נכון שיכפו עליו שירות של כמה שנים למען המדינה.
ואם כבר כפייה חרדית, מה יהיה על הבנות המשרתות? הדרת נשים חיילות, אולי אפילו כפיית לבוש "צנוע" שלא יאיים על שלוות החשק של בעל הזקן, בלי ספק תבוא בצמוד לגיוס המוני חרדים.
3. עם כל הכבוד והיקר למילה "שוויון" (שמעולם לא היה ולא יהיה גם אם יאמצו את מלוא המלצות הוועדה של ח"כ יוחנן פלסנר), לחובת הגיוס לכול (אחוז הגיוס הנוכחי כבר מגרד את ה-50% מכלל מועמדי הגיוס) ולסיסמה ההיסטורית "צבא העם" (שבפועל לא התקיימה גם ב-48') - זה לא יילך בכוח. בטח לא בכוחנות. בהחלט לא בהתנשאות חילונית על לובשי השחורים, מגדלי הפאות ומסתירי העיניים.
גם לא ב"פתרון רדיקלי" כפי שקבע בית המשפט העליון כשביטל את חוק טל. בעיקר לא בקומבינות פוליטיות. בנימין נתניהו, שאול מופז, משה גפני, אלי ישי, יוחנן פלסנר וחבריהם, הקומבינטורים מצד הבעד ומצד הנגד, הרי ייעלמו להם עם השנים הקרובות, אבל הציבור ככלל יישאר. העם יצטרך לחיות עם נטל צבאי כבד ביותר שנובע מצבא של מתנגדים ומתחמקים, וגם עם נטל כלכלי קטלני עד כדי סכנה קיומית.
4. העניין העקרוני: פרופ' אבי בן בסט מסדר את המספרים הגדולים. בעוד 30 שנה יהוו החרדים 20% מתושבי המדינה והערבים יגיעו ל-23%. חלקם של הלא משרתים והלא עובדים באוכלוסייה יעמוד על 43%. היום הוא 30%. אם הנורמות לא ישתנו, התוצר לנפש יירד וההוצאות יאמירו, שכן אחוז נמוך יותר של אנשים יעבדו ואחוז גבוה יותר יתפרנס ממנו.
נעניש אותם, מציע הקשוח התורן, שהם יחליטו. אם הם לא רוצים לעבוד, לא להתגייס ולא ללכת לשירות לאומי - בבקשה. רק שיעשו את זה על חשבונם. אין יותר הטבות, אין יותר מימון, אין ביטוח לאומי ואין מענקי משפחות, נכות. אין כסף. איפה הוא יהיה כאשר מיליוני ילדים ירעבו, ממש כך, ברחובותינו?
אפשר, בכוח, לאלץ חרדים וערבים להתגייס (מי באמת רוצה שחרדים וערבים ימלאו את צה"ל?) או לשרת שירות לאומי בן שלוש שנים (ומה יהיה אז על העובדים הלא מיומנים במשק?). ואפשר להפנות את כל האנרגיה לאלה שכן מתגייסים.
מרצון, מתוך חובה מוסרית, אישית וציבורית. במקום להפוך למדינה של משטרת גיוס, אפשר להיות מדינה שמטפחת, מעצימה ומפנקת את מגויסיה. כולם יהיו חייבים בגיוס, אבל הצבא הוא שיבחר את אלה שישרתו בו. הוא יבחר את הלוחמים העתידיים, את תומכי הלחימה, את אנשי המקצוע ואת הג'ובניקים למיניהם וסוגיהם.
כל המתגייסים יקבלו שכר מלא, בהתאמה לשכר הממוצע במשק, לאורך השירות הצבאי. חודש בחודשו. לכל האחרים, גברים ונשים, חרדים וחילונים, ערבים ודרוזים, פציפיסטים, בעלי בעיות נפשיות ואנשי רוח שלא אוהבים לאחוז בנשק - יימחקו כל ההטבות. כולן.
לא עוד הטבות דיור ומשכנתה, לא עוד סבסוד לימודים, לא עוד תשלומי הבטחת הכנסה (רק לקשישים מחוסרי פנסיה, ילדים בסיכון ונכים שאינם מסוגלים לעבוד). לא עוד מתנות, לא עוד כספי העברה, לא עוד מענקים ומיני הטבות.
לא עוד "פראיירים".
stella-k@globes.co.il