"בסוף התואר בחשבונאות עבדתי קצת במשרד רואי חשבון קטן, ולאחר מכן עברתי לקסלמן, שם עבדתי 4 שנים בראיית חשבון פרופר. כבר אז הבנתי שהעבודה בחשבונאות לא מעניינת אותי. אחת מהבעיות בעבודה בחשבונאות זה שאתה טכנאי - מאוד מיומן, אבל עדיין טכנאי".
כך מספר בשיחה עם "גלובס" רו"ח יוסי גינוסר, מנכ"ל חברת פאהן-קנה ניהול בקרה, ממקימי תחום הבקרה וביקורת הפנים בישראל וסגן נשיא לשכת המבקרים החדשה.
"בשלב הזה הכרתי את איריס אשתי", הוא מספר, "וניצתה בינינו אהבה גדולה שקיימת עד היום. היא סיימה אז תואר ראשון באוניברסיטה העברית ורצתה להמשיך לתואר שני בארה"ב, אז נסענו יחד לשיקגו. היא למדה, ואני למדתי ועבדתי במשרד רואי חשבון. זו הייתה התקופה המאושרת בחיי, אבל גם כל הזמן חשבתי על העתיד. היה ברור לי שאני לא רוצה לחזור חזרה לתחום ראיית חשבון בישראל.
"חיפשתי מתחת לאדמה מה לעשות, בדקתי כל מיני תחומים, כולל תחומים מצחיקים, כמו לייבא לישראל פקס ציבורי. היום זה נשמע מופרך לחלוטין, אבל באותו זמן זה נשמע רעיון מעניין, לשים פקס ברחוב שאנשים יוכלו להעביר פקסים.
"בסופו של דבר מה שלכד אותי היה עבודה מאוד מעניינת שעשיתי בשביל הממונה על הבנקים בארה"ב, של ביקורת פנימית. פתאום גיליתי את התחום שהוא מלא היגיון, לוגיקה, והוא מאוד התלבש עליי.
"כשחזרנו לישראל פניתי לפאהן-קנה והצעתי להם לפתוח ביזנס בתחום הביקורת הפנימית. זה לא היה נפוץ בארץ ואפילו לא בארה"ב. עד כדי כך שכשפניתי לפרופסור שלי לתואר שני בביקורת פנימית בשיקגו והצעתי לו לכתוב איתו מאמר בנושא אאוט-סורסינג בתחום הביקורת הפנימית, הוא צחק. הוא אמר שיותר טוב יהיה לכתוב חיבור מדע בדיוני. זה דווקא משך אותי, לזהות את התחום הבא שהולך לתפוס.
"הקמתי את המחלקה בפאהן-קנה, וכצפוי השנתיים הראשונות היו קשות. לא היו לקוחות. כל מה שעשיתי זה לעשות עבודת שיווק. היו לא מעט רגעים של ייאוש, אבל לאט-לאט התחום הלך ונעשה יותר ידוע וברור, והפרקטיקה שלנו כיום משגשגת".
תביעות נגד דירקטורים
לדברי גינוסר, "בעשור האחרון התרחשו ציוני דרך משמעותיים בתחומי הבקרה, בהם כניסת תקנות סרביינס-אוקסלי, אימוץ ה-SOX בישראל על-ידי רשות ניירות ערך ורשות החברות, קביעת רף מינימום של תקציבי ביקורת על-ידי הממונה על שוק ההון, תיקון 16 לחוק החברות שהגביר את אחריות הדירקטורים, חוק על האכיפה המנהלית ועוד. התחום זכה להרבה-הרבה דגש, הן מצד הרגולטור והן מצד הממונה על שוק ההון.
"בעבר ועדת ביקורת לא הייתה מהוועדות החשובות של הדירקטוריון, אך כיום היא הפכה להיות ועדה מאוד מרכזית שקורים בה הרבה דברים, ומוטלת המון אחריות על חברי ועדת הביקורת. הרבה פעמים אין להם מספיק הכשרה לבצע את תפקידם. אני חושש שנראה יותר ויותר תביעות נגד דירקטורים בשנים הקרובות.
"התפקיד של דירקטור הוא עדיין תפקיד נחשק, אבל התפקיד הזה הולך ומתמקצע. החברות מרגישות שהן זקוקות כיום לדירקטורים שהם יותר מקצועיים, ודירקטורים פחות מקצועיים שהגיעו לתחום הזה רק לצורך הכבוד והכיבודים נוטים לצאת מהמקצוע.
"היום הכלי המרכזי שעומד בפני ועדות ביקורת זה הביקורת הפנימית. הדירקטורים מכירים בזה, ולכן נוצר מצב של גידול בתקציבים. בתקופה האחרונה רואים גידול של כ-10% בשנה בממוצע בתקציבי ביקורת פנימית".
אכיפה פנימית
"האתגרים העומדים בפני מבקרי הפנים רבים יותר בימים אלה", אומר גינוסר. "הנהלות של חברות חשופות כיום לסיכונים רגולטוריים הרבה יותר מאשר בעבר, והמבקר מתבקש לסייע להנהלה בהפחתת הסיכונים.
"האתגר הגדול זה איך לקחת את כל כלי הבקרה שקיימים כיום, כמו סקר סיכון מעילות, ביקורת פנימית וסוקס, ולעשות ביניהם אינטגרציה.
"כיום ברוב החברות כל כלי כזה עומד בפני עצמו. יש כל מיני יועצים שמייעצים לארגון, אבל הארגון לא רואה את התמונה הכוללת. בשנים הקרובות נראה יותר חברות שמבקשות לקבל את התמונה הגדולה, ונכנסות לתוכניות אכיפה פנימית משמעותיות כדי להתמודד עם הרגולציה.
"כל השוק הולך היום לתוכניות אכיפה פנימיות, אבל הרבה חברות עושות אותן על הנייר ולא ממש מיישמות אותן. החשש הוא שאם תקרה תקלה, ורשות ניירות ערך תגיע בשביל לבדוק האם יש תכנית אכיפה פנימית, היא תמצא תוכנית אכיפה לא יעילה. אני מניח שבעקבות הרגולציה התמונה תשתנה בשנים הקרובות".
הראיון המלא עם רו"ח יוסי גינוסר - במהדורה המודפסת.