בחודשים האחרונים מתגברים הקולות המזהירים מפני האטה במצב הכלכלי בעולם ובישראל. הכנות להתרחשות אירוע משברי מעודדות את הגופים הממלכתיים האחראים על הסדרת הפעילות העסקית, הרגולטורים, לשכלל ולפתח את הוראותיהם ואת אמצעי הפיקוח שלהם בכל תחום. אף רגולטור אינו מעוניין להימצא במצב שבו יצטרך להסביר "איפה הוא היה" כשהתקבלו האזהרות, ולמה לא פעל להגברת ניהול הסיכונים ולהקטנת נזקיהם.
בעידן של "עליהום רגולטורי", על העסקים להיות צעד אחד לפני הרגולטורים. עליהם למפות תהליכים ובמקביל להטמיע תרבות ניהול סיכונים, לתוך מכלול פעולות יומיומיות. באמצעות בניית מערך תומך, גיבוש נהלים מתאימים להתמודדות עם סיכונים ואכיפתם, וביצוע בקרה רציפה, יכולות חברות להעצים את מוכנותן להתמודדות עם המשבר הבא, אבל גם עם החלטות הרגולטור, שגם יתקבלו בהבנה.
לעודד העובדים להתריע
מסקר קצר שערכה קבוצת D&B באחרונה, עולה כי 42% ממנהלי הסיכונים מדרגים את סיכוני הרגולציה כבעלי חשיבות עליונה. המשמעות: מנהלי הסיכונים מביעים דאגה מן האפשרות שהחלטה רגולטורית עלולה לשנות מהותית את תנאי התחרות והניהול. עוד מביעים המנהלים חשש כי יישומן של הנחיות רגולטוריות עלול ליצור איום על רווחיות הפירמות, בעיקר אם חלים שינויים רטרואקטיביים ברגולציה.
ניהול הסיכונים בעת קבלת החלטה עסקית יוביל, למעשה, למוכנות מיטבית לשינויים רגולטיביים, ואולי אף יצליח לחזות מה יהיו השינויים. מאידך, יש לעודד את העובדים להתריע על ליקויים במילוי הרגולציה, או כשקיים חשש לליקוי כזה, מאחר שזוהי מהותו של ניהול סיכונים מוצלח.
מאז 2002 מחויב עולם הבנקאות למינוי קצין ציות, שתפקידו לדאוג שהארגון ישמור על החוק ויקפיד על כל תקנות הרגולציה. השנה מצטרפים לשולחן "הפורמלי" גם הגופים המוסדיים, וזאת בהתבסס על טיוטת חוק לניהול סיכוני ציות, שאותה הגיש משרד האוצר. יחד עם זאת, במסגרת הממשל התאגידי בוחרים גופים פיננסיים למנות קציני ציות אף אם אינם מחויבים לכך על-פי חוק.
תפקידו של קצין הציות הוא לזהות את סיכוני הציות ולגבש תוכנית התמודדות עם אותם סיכונים בעזרת נהלים, ביקורות והדרכה. לאור ניסיון העבר, ובעיקר לאור אירועי השנים האחרונות, העולם העסקי מפנים כי קצין הציות הוא נושא-משרה שאת מינויו יש לשקול כיום גם בענפים עסקיים נוספים.
היכן נמצאת ההזדמנות
לצערנו, נוסף לאותן חברות המחויבות ברגולציה לאור היותן חברה פיננסית, חברה ציבורית או חברה מדווחת, קיימים בישראל עוד כ-400 אלף עסקים המתנהלים תחת עומס ביורוקרטי, תולדה של רגולציה מוניציפלית או ממלכתית. בהקשר התרבותי, רצוי שבעל עסק לא ישב בחיבוק ידיים וימתין שהמדינה או מישהו אחר יפתרו את כל הבעיות או ינהלו אותן במקומו. עליו לקבל אחריות ולבצע מהלכים שיקטינו את הסיכונים שלו וישפרו את רווחיותו. בעל עסק שיישב ויחכה שהמדינה תפתור את כל בעיותיו, לא ישרוד.
החלטות רגולטוריות אינן בהכרח "גזירות הרות-גורל", ולכן על מנהלים לשאול את עצמם היכן נמצאת ההזדמנות הטמונה בניהול נכון של הסיכונים, ובכך למנף את החובה הרגולטורית ליצירת ערך למשקיעים. תפקידם של רגולטורים ושל מנהיגים הוא להנחיל שינוי שיתרום למצוינות ניהולית בכל התחומים.
ניקח לדוגמה את תחום ניהול הסיכונים - אזי מחובתה של המדינה ושל הרגולטורים השונים לקדם שינוי תרבותי שיביא לשיפור, כך שלכל עסק תהיה מודעות לסיכונים, מה שיוביל לתמורה גבוהה לכלכלת ישראל ולשיפור חסינות המגזר העסקי.
הכותב הוא מנכ"ל קבוצת D&B ישראל ומנכ"ל האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים