כל מסע בחירות לנשיאות ארה"ב מאופיין במכות מתחת לחגורה ובהשמצות נטולות בסיס. בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית בקרוליינה הדרומית, ב-2000, האשימו אלמונים את המתמודד ג'ון מקיין שהוא הומוסקסואל, אב לילדה שנולדה לאישה שחורה מחוץ למסגרת הנישואין ושאשתו מכורה לסמים. מקיין הובס באותו סבב ע"י ג'ורג' בוש. וזו רק דוגמה אחת מתוך אלפים לאורך ההיסטוריה הפוליטית של ארה"ב.
אבל האשמה שפירסם אתמול (ה') מטה הבחירות של ברק אובמה, נשיא ארה"ב, המתמודד על תקופת כהונה שנייה, בולטת לא רק בחומרתה אלא גם בתיעוד המדויק שלה: תצהירים רשמיים, שהוגשו ל-SEC (הרשות הפדרלית לניירות ערך) ולשלטונות מדינת מסצ'וסטס ע"י איש העסקים מיט רומני, סותרים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים הצהרות פומביות של המועמד הרפובליקני לנשיאות מיט רומני. לפי מטה אובמה, הניגוד הזה מראה שרומני לפחות שקרן ואולי אף אשם בעבירה פלילית.
ברקע ההאשמה: חשיפה של העיתון "בוסטון גלוב", אתמול, שלפיה רומני הוסיף לשלוט, ולקבל החלטות, בחברת ביין קפיטל, כמנכ"ל, כנשיא וכיו"ר, שלוש שנים יותר מכפי שטען בהצהרות פומביות, שנים רבות לאחר מכן, בהיותו פוליטיקאי. לפער הזה בין ההצהרות הנוכחיות לבין מסמכי העבר יש חשיבות עצומה בקמפיין הנוכחי.
בתגובה על האשמות שביין קפיטל היתה אחראית ליצוא מקומות עבודה של אמריקנים לסין, בתחילת שנות ה-2000, ולסגירת מפעלים בארה"ב, טוען רומני מזה כמה חודשים, שהוא סיים את עבודתו בחברה ב-1999, כדי להוביל את ההכנות לאולימפיאדת החורף בסולט-לייק-סיטי, זמן רב לפני שביין החלה להשקיע בחברות שהכשירו את הקרקע למיקור חוץ וסגרה מפעלים. בקמפיין שבו נושא האבטלה עומד בראש האג'נדה, אף מועמד אינו רוצה שיכתימו את שמו באחריות לאבדן מקומות עבודה של אמריקנים.
אבל לפי מסמכים פומביים שהגישה ביין ל-SEC אחרי 1999, רומני הוסיף להיות "בעל האחזקות היחידי, היו"ר, המנכ"ל והנשיא" של ביין. לפי תצהיר פיננסי נפרד, שהגיש רומני עצמו לשלטונות מדינת מסצ'וסטס ב-2003, הוא הוסיף להחזיק ב-100% ממניות ביין קפיטל והוא השתכר לפחות 100 אלף דולר כ"מנהל" בביין בשנים 2001 ו-2002, נוסף להכנסותיו מהשקעות. מכך משתמע, לכאורה, שרומני היה אחראי להחלטות של מיקור חוץ וסגירת מפעלים.
ביין קפיטל היא המקור העיקרי להונו של רומני, שנאמד בכ-250 מיליון דולר. האשמות מטה אובמה רומזות, אפוא, שרומני צבר את הונו על גבם של עובדים אמריקניים ומצוקתם היא שהתפיחה את חשבונות הבנק שלו. לכך יש להוסיף את העובדה שרומני מסרב לתת פומבי לדו"חות מס הכנסה שלו שהוגשו לפני 2010, וכן תחקירים ב"ואניטי פייר" ובאסושייטד פרס, שדיווחו על חשבונות בנקים של רומני בשווייץ, ברמודה ואיי קיימן, מקלטי מס ידועים בזמנם. כל אלה מסייעים לחילחולו של המסר הדמוקרטי לתודעת הבוחרים בארה"ב: האם זה האדם שצריך להוביל את האומה בעידן של משבר כלכלי גלובלי? האם זה המנהיג שאנו צריכים לסמוך עליו? האם איש העסקים שייצא אין ספור מקומות עבודה לסין יחזיר אותם עכשיו לארה"ב?
סטפאני קאטר, סגנית ראש מטה אובמה, אמרה אמש לכתבים, כי רומני חוזר ואומר שאי אפשר להאשים אותו במה שהתרחש בביין קפיטל אחרי פברואר 1999 מפני שהוא עזב את החברה. "עכשיו אנו יודעים שהוא אינו אומר את האמת... או שהוא מסר ל-SEC מידע לא נכון על כהונתו בביין, וזו עבירה פלילית, או שהוא מוסר (עתה) מידע לא נכון לעם האמריקני".
תגובת מחנה רומני, כפי שפורסמה ב"בוסטון גלוב": לתצהירים ל-SEC אין כמעט משמעות והם נובעים משיקולים לגליים טכניים. מטה רומני מצביע על הערת שוליים בתצהיר הפיננסי שלו כמועמד לנשיאות, שהוגש ב-1 ביוני השנה ושבה נאמר שהוא לא מילא שום "תפקיד פעיל" בביין קפיטל אחרי 1999.
מחנה רומני דרש מהעיתון לפרסם תיקון. העיתון סירב. רומני דורש גם התנצלות ממטה אובמה. זו, קרוב לוודאי, לא תינתן.