לפני 9 שנים הזהיר הטכניון מפני מחסור מסוכן במהנדסים אזרחיים: 500 בוגרים יצטרך המשק בכל שנה, קבעו אז אנשי המוסד הוותיק.
והנה, בשנים האחרונות התגשמה נבואת הזעם: רק 250 איש בקירוב יצאו בכל שנה לשוק העבודה כשתעודת מהנדס אזרחי או מהנדס בניין בידם. לכאורה יש בישראל די "מוחות ריאליים" - מסיימי תיכון עם חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה - כדי למלא את המחסור, אך רובם פונים ללימודים והכשרות "סקסיים" יותר. על כך יעידו למשל 1,400 הבוגרים של החוגים השונים להנדסת חשמל ו-420 האמיצים מהחוגים למתמטיקה, שסיימו את לימודיהם בשנת תשס"ט.
אם לסמוך על סקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מפברואר השנה, בשנתיים האחרונות מסתמן סיכוי לשיפור. לפי הסקירה, מזה שנתיים גדל מספר הסטודנטים להנדסה אזרחית ולפיכך בתוך שנתיים מהיום צפויים להצטרף למשק 300 עד 350 מהנדסים חדשים בכל שנה - עדיין פחות ב-100-150 מהמספר שנקבו בו מומחי הטכניון לפני עשור.
המהנדסים האלה הם מי שאמורים לבנות את המדינה - מבית פרטי במצפה בגליל ועד לעיר הבה"דים בנגב - ואם המספר, גם בקצה העליון של הטווח, נשמע לכם קטן - אתם לא טועים. לדברי דני מריאן, יו"ר ארגון המהנדסים לבנייה ותשתיות, המוסדות מכשירים כיום בערך 50% ממה שנחוץ לשוק, וזאת למרות שלדבריו אין כיום משרד הנדסה שלא עובד בקיבולת מלאה. "כולנו עובדים ב-110% תפוקה, וממצים ככל שניתן את כוח האדם. כולם צריכים לדעת - המחסור לא מתייחס לשיאי פיתוח ובנייה אלא בבסיס של הביקוש".
במכללת סמי שמעון (SCE) - אחד מארבעת המוסדות שמסמיכים מהנדסים אזרחיים, לצד הטכניון, אוניברסיטת בן-גוריון והמרכז האקדמי אריאל - אומרים בבירור: "כל מי שמסיים מועסק". מתי, אם בכלל, בוגרי מדעי החברה והרוח שמעו הכרזה דומה בנוגע אליהם? ולמרות הכול, ביקוש לחוד והעדפות לחוד. אז מדוע אין קופצים רבים על לימודי מקצוע, שהשכר בו לא רע, הביטחון התעסוקתי בו גבוה והביקוש לעובדים בו יציב?
בין תכנון לביצוע
החלוקה הבסיסית ביותר במקצוע היא בין מהנדסי תכנון למהנדסי ביצוע. לדברי ד"ר רמי עיד, ראש החוג להנדסת בניין ב-SCE: "מהנדס התכנון קובע אם החזון האדריכלי בר-ביצוע, והוא שבודק את המשמעויות מבחינת חומרי הבנייה. אחר כך עליו לספק תוכניות משלו שמבטיחות שהקונספט האדריכלי יהיה יציב, תוך חישובי עומס שצפויים להיות על המבנה".
עיד מדגים את העיקרון דרך עולם הטקסטיל; אדריכל המעוניין לעצב חולצה כחולה שמותאמת למזג אוויר קיצי, יפנה למהנדס התכנון שיורה לו באיזה בד להשתמש, מה העובי המומלץ ואיפה לשלב פתחי אוורור.
לתמונה התכנונית מצטרפים יועצים נוספים בתחומי אינסטלציה, מיגון, מיזוג אוויר וקירות זכוכית. כולם חייבים לקבל את אישור מהנדס התכנון, שכן הם אחראים על מרכיבים שחודרים לקונסטרוקציה; מיזוג, למשל, נכנס אל תקרות המבנה וקורותיו. ובהמשך נדרשת חתימתו המהנדס המתכנן בעת הגשת תוכניות לאישור העירייה.
מהנדס הניהול והביצוע, לעומתו, אחראי על העבודה בשטח: "הוא מקבל קרקע שאין עליה דבר והוא אחראי על החפירות, היסודות והעמודים - למעשה משלב החפירה ועד שלב המפתח", מסביר עיד, "יש כל העת עבודה משותפת בין שני סוגי המהנדסים, ומהנדס התכנון יגיע לוודא שמיישמים את מה שהציע בתוכניות".
מריאן מוסיף כי בסוף השנה השנייה ללימודים פונים הסטודנטים למסלולים השונים, 70%-80% מעדיפים את תחומי הניהול, הפיקוח והביצוע ומיעוטם הולכים לתכנון. לדבריו, מתחום התכנון אנשים זולגים לעתים אחרי כמה שנות עבודה לביצוע, אבל כמעט אין תנועה בכיוון ההפוך.
שכר זוטרים: 12 אלף שקל לחודש
שיקולי שכר משחקים בדרך כלל תפקיד בעת בחירת מקצוע לעתיד. חשוב לזכור שההנדסה האזרחית לא מתחרה במתכוונים ללמוד ספרות או סוציולוגיה, אלא בבעלי כישורים מתאימים ללימודי המדעים המדויקים.
לדברי חני יעקב, מנהלת חברת Manpower Professional מקבוצת מנפאאור ישראל, מהנדס אזרחי בוגר אוניברסיטה חסר ניסיון ישתכר בתחילת הדרך בין 8,000 ל-12,000 שקל. עמיתיו, מהנדסי המכונות והחומרה, זוטרים ובוגרי אוניברסיטאות גם הם, ייהנו משכר של 13-14 אלף שקל בחודש. ברקע, לעולם ירחפו ממעל תעריפי הכניסה המפתים יותר לעולם ההיי-טק, שם רמת השתכרות של מהנדס תוכנה נעה בין 18 ל-22 אלף שקל בחודש.
אבל יעקב מדגישה כי לא רק שבוגרי הנדסה אזרחית מבוקשים מאוד, אלא שלאחר שהם צוברים ניסיון של שנה או שנתיים, הם יכולים לקפוץ מדרגה בתנאי ההעסקה. מריאן, שלמד את המקצוע לפני 32 שנים, טוען שהשכר ההתחלתי גבוה בתחום הביצוע ב-20% מאשר השכר ההתחלתי של מהנדס מתכנן, וכי אחרי עשר שנות ניסיון השכר עולה עד 30-35 אלף שקל, רמה שבהחלט יכולה להתחרות עם השכר שמציעים בענף ההיי-טק.
בחברת ההשמה הוותיקה מנפאואר מסכימים שהמחסור במהנדסים אזרחיים גורף, ומדגישים שהוא מורגש במיוחד באנשי מקצוע בעלי ניסיון של ארבע עד שמונה שנים.
נוכח המחסור מתעוררת האפשרות לייבא מהנדסים לארץ, אלא שזה יותר מורכב ממה שנדמה, טוען מריאן: "מה שאפשר בהייטק - פחות אפשרי לבנייה. בנייה היא לא תכנות ולכן קשה לייבא כוח אדם מחו"ל", אומר מריאן ומסביר: "בהייטק מדברים בשפה אוניברסלית, אבל אצלנו בבנייה עובדים לפי תקנים מקומיים, שיטות מקומיות ובעיקר בעברית ולא באנגלית. כמובן שאם נחוצים מומחים ספציפיים הם יגיעו לכאן, אבל ככלל העניין לא פרקטי ואנחנו מתנגדים לו".
מריאן מזכיר גם כי הענף מתחיל להיפרד מאלפי מהנדסים שהגיעו בגל העלייה של שנות ה-90 ויוצאים עתה לגמלאות, מה שרק יגביר את המחסור.
- האם למחסור יש השפעה על מחירי הדיור?
"התשומות ההנדסיות מהוות אחוזים בודדים ממחיר הדירה. סך ההשקעה בהנדסה בפרויקט - כולל תכנון, ניהול ופיקוח - לא מגיעה ליותר מ-10% מעלותו. לכן אין השפעה מהותית, אבל בזהירות אני יכול להגיד שלמחסור השפעה עקיפה על קצב הביצוע ועל אי-עמידה בלוחות זמנים. מה שכן סופג פגיעה משמעותית בגלל המחסור הוא איכות הבנייה. תוכניות הרי חייבים להכין, אבל כשמקצצים זה נעשה בניהול בשטח, בבדיקות הביצוע, ואלו דברים שבאמת פוגעים באיכות".
"תדמית של צווארון כחול, בלוקים ובטון"
"אין ספק שהמקצוע הזה סובל מתדמית שלילית ולא מדויקת, כזו של צווארון כחול, בלוקים ובטון, וזה דוחה חלק מהאנשים שאחרת היו נרשמים ולומדים", סבור דני מריאן, שהחל באפריל קדנציה שנייה כיו"ר ארגון המהנדסים לבנייה ותשתיות. הוא כמובן יודע שלפחות חלק מ"הריאליים" נושאים עיניים אל הפינוקים בתעשיית התוכנה, ולכן לשם הוא מכוון את חציו: "בהייטק אתה עובד בצוותים ואחראי רק על חלק מהעבודה. עד שאתה מגיע להיות מנהל לוקח הרבה מאוד שנים. בהנדסה אזרחית, לעומת זאת, תגיע מהר מאוד לעמדה ניהולית, שבה אתה אחראי על בניין שלם, כמובן במסגרת תוכניות מאושרות.
"מעבר לכך, בהייטק גמרת את הסוס באזור גיל ארבעים. פה יש לך אופק תעסוקה מכובד עד הפנסיה. שם אתה פיון קטן, וכאן אתה מהר מאוד מגיע לעצמאות ניהולית מאוד מכובדת".
- הפיזיות של המקצוע מרחיקה נשים ומצמצמת בכך בחצי את פוטנציאל הלומדים את המקצוע.
"כמות הנשים במקצוע הולכת וגדלה, אבל היא עדיין נמוכה מ-50% מהלומדים, אבל זו לא עבודה שאינה מתאימה להן. עבודה הנדסית, בין אם בשטח ובין אם במשרד, היא עבודה ניהולית וחישובית. אמנם אתה לפעמים נמצא בשטח, ובשמש, אבל לרוב תקבל משרד ממוזג. לא סוחבים אצלנו שום דבר על הגב".
גם באקדמיה מודעים ל"גבריות" המקצוע. "אחוז הנשים שלומדות הנדסת בניין מגיע ל-10% במוסדות האקדמיים שמלמדים את התחום", אומר ד"ר אבשלום דנוך, עוזר נשיא SCE וראש מנהל אקדמי. הוא מספר כי הם פתחו מסלול "קידום נשים להנדסה". במסגרתו מוענקות מלגות לסטודנטיות להנדסת בניין ותחומי הנדסה נוספים שנתפסים באופן מסורתי כגבריים יותר.
במסגרת המסלול האמור גם נערכים מפגשים עם נשות קריירה מצליחות בתחומים הספציפיים.
"גם תכנון לא נכון של רמזור יכול לסכן אנשים"
לידיעת הסטודנטים לעתיד והמהנדסים שבדרך: שורה של התמחויות בהנדסה אזרחית - תנועה, כבישים, מים, ניהול פרויקטים ופיקוח - צפויות לחייב בעתיד רישיון מיוחד. זאת, בדומה לזה שמחויב בו היום מהנדס קונסטרוקציה שאחראי על יציבות המבנה, וכמו שמקובל בשלל מקצועות לא הנדסיים כמו למשל עריכת דין.
את מהלכי ההסדרה והרישוי מוביל מריאן, והוא מסביר: "אלו מקצועות שנחשבו בזמנו לגנריים, כל בוגר יכול היה לעסוק בהם, כי לא חשבו שהם כרוכים בסיכון הציבור. אבל מהנדס תנועה שמתכנן לא נכון רמזור יכול לסכן אנשים בדיוק כמו מהנדס קונסטרוקציה שמתכנן לא נכון בניין".
לאור תנופת ההשקעה בתשתיות, בעיקר תשתיות תחבורה אבל גם פרויקטים גדולים כמו עיר הבה"דים, כדאי לשים לב לרישיונות הייחודיים שיידרשו לניהול וכן לפיקוח על פרויקטים. "משום מה יש מי שחושבים שפרויקטים של תשתיות הם 'פשוטים', עד כדי כך שיש מנהלי פרויקטים שאינם מהנדסים", אומר מריאן שמייצג את האחרונים. "בהייטק מנהל פרויקט לוקח את החלקים ודואג לאינטגרציה ביניהם. בתחום ההנדסה האזרחית, בייחוד בניהול פרויקטים ופיקוח בשטח, על המהנדס לקבל החלטות שמחייבות הבנה מקצועית".
מריאן קורא לממשלה לחשוב לטווח ארוך יותר על הפרויקטים שהיא מוציאה לפועל. "בתחום התכנון, סחיבת הרגליים הממשלתית יוצרת עיכוב נטו בקידום הפרויקט. כל יום בלי תוכנית מאושרת הוא יום של עיכוב", מזהיר מריאן, ומוסיף שגם כאשר התוכנית כבר קיימת, "המחסור במהנדסים מאריך את לוחות הזמנים, ובעיקר משפיע על איכות הביצוע והניהול. דווקא כאשר תחום התשתיות דורש תשומות כוח אדם גדולות".
